לפי תיאוריה של אלברט איינשטין, מהירות האור נחשבת לגבול העליון של תנועת חלקיקים ביקום. מדובר ב-300,000 קילומטרים בשנייה, נתון שנראה כמעט מיידי בהקשר האנושי, אך יש לו משמעות שונה כשהמדובר בהקשר יקום רחב. לדוגמה, אור השמש לוקח שמונה דקות להגיע אלינו מכוכב הלכת שלנו.
האם האור באמת לא ניתן לעקיפה?
לאחרונה, בממצאים חדשים שפורסמו על ידי חוקרי אוניברסיטת רוצ'סטר ו-מעבדת לורנס ליברמור בארה"ב, התגלה שגרם של פוטונים יכולים לעקוף את מהירות האור בתנאים מאוד מסוימים. זה קורה בתוך פלאזמה חמה במיוחד, שבה תופעה שנקראת "אור מהיר" יכולה להתרחש.
איך זה קרה?
במהלך ניסוי חדשני, החוקרים השתמשו בלייזר על מנת להוציא אלקטרונים מתוך פלאזמת יוני מימן והליום. לאחר מכן, הזרימו פוטונים לתוך הפלאזמה, כשמהירותם משתנה בהתאם לתנאים הקיימים באותו אזור. בעזרת מקור אור נוסף, החוקרים הצליחו להאיץ את הפוטונים כך שהם עברו את הגבול של מהירות האור, מה שפתאום פתח פתח להבנה מחודשת של כמה עקרונות פיזיקליים.
חשיבות הממצאים
על אף שהתגלית עשויה להיראות ככזו שסותרת את תיאוריית היחסות של איינשטין, חשוב להבין שהיא לא נוגעת להעברת אנרגיה או מידע במהירות גבוהה יותר מהאור. למעשה, אנחנו עדיין לא יכולים להשתמש בתגלית הזו לצורך נסיעות חלליות במהירות העולה על מהירות האור. עם זאת, מה שאנחנו כן יכולים להפיק ממנה הוא פוטנציאל לשיפור טכנולוגיות כגון לייזרים חזקים יותר. אותם לייזרים יוכלו לעזור לנו בפיתוחים עתידיים בתחום ההאצה של חלקיקים והיתוך גרעיני, תחום שמציב אתגרים גדולים לפיזיקאים ומדעני החלל.
האם התגלית הזאת משנה את הדרך בה אנחנו רואים את הגבולות של היקום שלנו? ייתכן שכן, אבל עד אז נמשיך לחקור את המהירויות הגבוהות שניתן להשיג בתנאים קיצוניים.
