מחקר חדש חשף את ההשפעה העמוקה של טראומת ילדות על התפתחות המוח, במיוחד המשפיעה על רשתות עצביות הקשורות למודעות עצמית ופתרון בעיות. המחקר, המשתמש ב-AI לניתוח סריקות מוח, מצביע על כך שילדים מושפעים נאבקים עם ויסות רגשי, אמפתיה ואתגרים אקדמיים. זה מדגיש את הצורך בטיפולים שחורגים מטיפול בטריגרים של טראומה, מתמקדים במקום בחיווט מחדש של המוח ושיפור תחושת העצמי.
מחקר המוח הגדול בעולם של טראומת ילדות חשף כיצד היא משפיעה על ההתפתחות ומחברת מחדש מסלולים חיוניים.
המחקר של אוניברסיטת אסקס – בהובלת ד"ר מייגן קלאבונדה מהמחלקה לפסיכולוגיה – חשף הפרעה ברשתות עצביות המעורבות במיקוד עצמי ופתרון בעיות. משמעות הדבר היא שבני מתחת לגיל 18 שחוו התעללות סביר להניח שיאבקו עם רגשות, אמפתיה והבנת גופם.
קשיים בבית הספר הנגרמים מזיכרון, משימות נפשיות קשות וקבלת החלטות עלולים לצוץ גם הם. המחקר החדשני של ד"ר קלאבונד השתמש בבינה מלאכותית כדי לבחון מחדש מאות סריקות מוח ולזהות דפוסים. יש לקוות שהמחקר יעזור לחדד טיפולים חדשים לילדים שסבלו מטיפול לא נכון.
פירוש הדבר יכול להיות שמטפלים מתמקדים בטכניקות המחווטות מחדש את המרכזים הללו ובונים מחדש את תחושת העצמי שלהם.
מחקר מתקדם וכיוונים עתידיים
ד"ר קלאבונדה אמר: "כיום, טיפולים מבוססי מדע לטראומה בילדות מתמקדים בעיקר בטיפול במחשבות המפחידות ובהימנעות מטריגרים של טראומה. זהו חלק חשוב מאוד בטיפול בטראומה. עם זאת, המחקר שלנו גילה שאנו מטפלים רק בחלק אחד של הבעיה. גם כאשר ילד שחווה טראומה אינו חושב על החוויות הטראומטיות שלו, המוח שלו מתקשה לעבד את התחושות שלו בתוך גופו. זה משפיע על איך האדם חושב ומרגיש לגבי 'עולמו הפנימי' וזה משפיע גם על יכולתו של האדם להזדהות וליצור מערכות יחסים".
ד"ר קלאבונדה סקר 14 מחקרים שכללו יותר מ-580 ילדים עבור המחקר שפורסם ב-Biological Psychiatry Cognitive Neuroscience and Neuroimaging.
המאמר בחן מחדש הדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית (fMRI) סריקות. הליך זה מדגיש את זרימת הדם במרכזים שונים, מראה פעילות נוירולוגית. המחקר גילה הבדל ניכר במצב ברירת המחדל של ילדים שעברו טראומה (DMN) וברשתות המנהלים המרכזיות (CEN) – שתי מערכות מוח בקנה מידה גדול.
התפקיד של DMN ו-CEN בטראומה
ה-DMN והאינסולה האחורית מעורבים באופן שבו אנשים חשים את גופם, תחושת העצמי שלהם וההשתקפויות הפנימיות שלהם.
מחקרים חדשים מגלים ש-DMN ממלא תפקיד חשוב ברוב בעיות בריאות הנפש – ועלול להיות מושפע מחווית טראומה בילדות. ה-CEN גם פעיל יותר מאשר בילדים בריאים, מה שאומר שילדים עם היסטוריית טראומה נוטים להרהר ולחוות מחדש חוויות איומות כשהן מופעלות.
ד"ר קלאבונדה מקווה שהמחקר הזה יהווה קרש קפיצה לגלות יותר על האופן שבו טראומה משפיעה על מוחות מתפתחים. היא אמרה: "ממצאי המוח שלנו מצביעים על כך שטיפולי טראומה בילדות נראים כחסרים חלק חשוב בפאזל. בנוסף למניעת הימנעות ממצבים מפחידים והתייחסות למחשבותיו, טיפולי טראומה בילדים צריכים להתייחס גם לאופן השפעת הטראומה על הגוף, תחושת העצמי, העיבוד הרגשי/אמפתי ומערכות היחסים. זה חשוב לעשות זאת מכיוון שסביר להניח שתסמינים לא מטופלים יתרמו לבעיות בריאותיות ונפשיות אחרות לאורך כל החיים".
