כשהנסיך הארי נכנס לקולג' איטון בברקשייר ב-1998, הוא עבר את אחת התקופות הקשות בחייו. בקושי חלפה שנה מאז מותה של אמו, הנסיכה דיאנה, והסביבה החדשה – אחת מהפנימיות הנוקשות, התחרותיות והמסורתיות ביותר בבריטניה – רק הקשו על תהליך האבל.
בספר הזיכרונות שלו, נוֹסָף, הארי מתאר את ההשפעה הראשונית הזו כ"הלם עמוק". באותה מסגרת חדשה, הוא כתב שהוא מצפה למצוא מקור תמיכה באחיו הבכור – "חבר" שיעזור לו להתמקם בו. אבל, לפי הנסיך הארי, מערכת היחסים שלו עם הנסיך וויליאם באטון קיבלה תפנית שונה ממה שהוא דמיין. הארי מספר שאחיו ביקש ממנו "להעמיד פנים שאני לא מכיר אותו". וויליאם כבר היה משולב במלואו בבית הספר ובחיי החברה שלו, וכפי שהנסיך הארי עצמו מגדיר זאת, "הוא חישל את החיים שלו, והוא לא היה מוכן לוותר על זה".
התוצאה הייתה תחושת בידוד עבור הארי שהחריפה את המאבק להסתגל. הארי עצמו מודה ש"המום לחלוטין" באיטון. קצב חיי הפנימייה, הלחץ והבדידות העמידו אותו במבחן כבר מההתחלה. במהלך אותה תקופה, גלגל ההצלה היחיד שלו היה ספורט (הארי שיחק רוגבי, כדורגל, קריקט ופולו), שהפך לעוגן הפסיכולוגי שלו: "הספורט עזר לי לא להתפרק".
המרחק בין שני האחים גדל באותן שנים. ועכשיו, כשארמון קנסינגטון אישר שכמו אביו ודודו, הנסיך ג'ורג' הקטן ישתתף באטון – עם שכר לימוד שנתי של כ-64,000 לירות בריטיות – החל מספטמבר הקרוב, פרק בהיסטוריה של משפחת ווינדזור, במובן מסוים, נפתח מחדש. סבו, המלך צ'ארלס, למד בבית הספר "גורדוןסטון" בסקוטלנד, ככל הנראה בהתעקשותו של הנסיך פיליפ, אך אומרים שהמלכה אליזבת קיוותה שבנה ילמד באטון, בהתחשב בעובדה שהוא נמצא רק שישה קילומטרים מטירת וינדזור.
ההחלטה התקבלה לאחר שיקול מעמיק של קייט מידלטון והנסיך וויליאם, שלפי הדיווחים שקלו כמה אפשרויות – כולל מודרניות יותר – לפני שהחליטו ללכת לפי המסורת המשפחתית. "איטון היה מקום מפלט נחוץ עבור וויליאם", אמרה הביוגרפית המלכותית סאלי בדל סמית' אֲנָשִׁים. "זה יעניק לג'ורג' חינוך קפדני שהוא יזדקק לתפקידו".
הסיפור המקורי פורסם ב יריד הבל איטליה.
