ל פי ג'יי הארווי, הזמר והיוצר האנגלי, רעיון יכול ללבוש צורות רבות. אחד מהציורים שלה יכול להצמיח רגליים ולהוביל אותה לשיר, ושיר על הדף עלול לעלות לשיר. כך היה המסע אל האלבום האחרון שלה, אני בתוך השנה הישנה גוסס, הועלה מספר השירה הפנטסטי שלה משנת 2022, אורלם. "לעתים קרובות כשכתבתי את השירים האלה, אם הייתי תקוע, הייתי מנסה לצייר אותם", אומר הארווי. "זה יעזור לי למצוא את התשובה למה שעצר אותי במסע של השיר." הארווי, שנכתבה בניב דורסט מולדתה, בילתה כשמונה שנים, בהדרכתו של המשורר והעורך הסקוטי. דון פטרסון, כותבת את האפוס הגחמני שעוקב אחרי גיבורה בת תשע שמתבגרת.
אבל הספר, ובתורו, האלבום, כמעט ולא נוצרו. אפילו בתור האמנית היחידה שזכתה אי פעם בפרס מרקורי המוערך פעמיים, הארווי היססה לנסות את כוחה בשירה בצורה אמיתית. "אני חושב שיש חלק בי שהרגיש לא ראוי אפילו לנסות להיות משורר. אני בקושי יכולה להגיד את זה אפילו עכשיו כי אני מרגישה כל כך לא ראויה", היא אומרת. "אני בעצם לא חושב שכתיבת שירה וכתיבת שירים דומים. אני חושב שהם דברים מאוד מאוד שונים. יש מעט מאוד אנשים שעושים את שניהם טוב". אבל בהדרכתה של פטרסון, מה שהסתחרר בדמיונה, מוכן לקבל צורה, התממש על הדף. "הוא רצה שאזרוק את זה בצד ופשוט אצלול פנימה ואהיה מחוספס ואמיץ עם הניסיון שלי לכתיבת שירה כמו שהייתי עם כתיבת השירים שלי".
למרות שלא הייתה לה כוונה ליצור אלבום, השירה שלה באה לידי ביטוי במוזיקה באופן אורגני. אחרי דרך ארוכה ל אורלם, אני בתוך השנה הישנה גוסס, נולד תוך שבועות בלבד. "לא רצינו שהם יישארו שירים מסובכים וקשים", אומר הארווי. "רצינו שתהיה להם מיידיות ויופי שיסחבו את המאזין למקום, בלי בעצם לקרוא את המילים, אלא רק שייסחפו לשם במוזיקה".
לקראת ההכרזה על סיבוב ההופעות הראשון שלה בצפון אמריקה מזה שבע שנים, ביום "מעונן אך יבש", מביתה בלונדון, שוחח הארווי עם יריד ההבלים על להתאהב שוב במוזיקה, לעשות קסמים על הבמה ולהסתכל אחורה על הקריירה הענפה שלה.
יריד ההבלים: אני סקרן לגבי איך קצרת את השירים האלה, כמו שאמרת, לאלבום. הכוונה המקורית לא הייתה לעשות אלבום מאלה אבל האם הדחף שלך כמוזיקאי היה להפוך את זה למוזיקה, פשוט משהו שלא יכולת לעצור את עצמך מלעשות?
פי ג'יי הארווי: אני חושב שאתה צודק. זה היה משהו שבאמת קרה באופן אורגני. כשהייתי אמן צעיר יותר, הייתי רוצה לשמור דברים בקטגוריות. לא אהבתי שדברים דיממו זה לתוך זה. אז או שציירתי או שכתבתי שיר או שכתבתי שיר, אבל הם לא התערבבו יחד. ככל שהתבגרתי, אני לא מרגיש שחשוב יותר להבחין ביניהם כי אני רק אמן ומתעניין במשהו. אני רוצה לחקור את זה ממש לעומק. וכדי לעשות זאת, אני צריך לחקור את זה בדרכים רבות ושונות. אז בעצם זה ממש טבעי בשבילי לרצות לנסות ולגלות אם יש שם מנגינה או שיש תמונה לצייר שם.
כמוזיקאי, אני מתרגל על הכלים שלי כדי לנסות להחזיק את היד שלי. ובזמנים של תרגול כל יום, לפעמים היה לי חשק לשיר. אז אם הייתי מתאמן על הפסנתר, אולי אשיר איתו או שאמצא מנגינה ואז הייתי מאחסן את המחשבה הזו אולי אשתמש בזה בעתיד למשהו. ובגלל שכל השירים שלי פשוט היו מונחים בבית שנכתב, הייתי ממש בטבעיות מושך בשיר ופשוט מנסה לשיר אותו.
האם זו הייתה הרגשה מרגשת, לראות את היקום הזה שיצרת מתרחב?
זה היה מרגש להפליא. אלו הרגעים שאתה תמיד מחכה להם כאמן. הם לא תמיד קורים, אבל כן. במהלך היומיים הראשונים באולפן, ידענו שמשהו קסום קורה, וזה קרה עם השיר הראשון שלכדנו, שהיה "תפילה בשער".
זה נהדר לשמוע כי קראתי שאחרי האלבום הקודם שלך, הרגשת חוסר שביעות רצון מליצור מוזיקה ולסיבוב הופעות.
זו הייתה תקופה מאוד קשה עבורי. לאחר סיור פרויקט ההריסה של Hope Six, באמת היה לי קשה מאוד לכתוב את האלבום הזה. בדיוק עברתי את הקושי לחשוב שזה יעבור, זה יעבור. עבדתי ועבדתי וסוף סוף היה לי אלבום, ואז הקלטנו את האלבום הזה, ואז טיילנו באלבום הזה. אבל משהו בניצוץ הראשוני ובאהבה לכתיבת שירים פשוט לא בער כמו שצריך בשבילי. כשיצאתי מהסיבוב ההוא, הבטחתי לעצמי שלא אעשה רק את מה שאני עושה בדרך כלל, כלומר לחזור לעבודה ולכתוב עוד אלבום. חשבתי שפשוט אראה לאן נמשכתי אמנותית. ואם זה לא היה בשום מקום, אז זה לא היה בשום מקום.
מה הוביל אותך חזרה לכתיבת שירים?
לעתים קרובות הייתי משחק באמנים אחרים שאני מאוד אוהב ומכבד, בוב דילןנינה סימון, ניל יאנג. זה סוג של מדיטציה וזה עוזר לי להיות כותב שירים טוב יותר או כותב טוב יותר באופן כללי. כששרתי את השירים האלה, פשוט התחלתי לרפא את אהבתי למוזיקה. הבנתי, הו, אני אוהב את זה. זו הייתה ההתחלה של תהליך ריפוי מסוג זה. אני אוהב מוזיקה ואני אוהב כתיבת שירים, וזה די הופעל מחדש בגלל זה. ואז לקחת את השירים האלה ג'ון (פאריש) ו (מפיק) הצפהואז הרגע הראשון הזה עם "תפילה בשער" הצית לי הכל מחדש.
עד כה טיילת ברחבי אירופה עם האלבום הזה ובסתיו הקרוב, לראשונה מזה שבע שנים, תופיע ברחבי צפון אמריקה. איך היה לחזור לכביש?
זה היה ממש מדהים, ממש מיוחד, ממש לא כמו כל סיור אחר. זה הדבר הכי גדול שאי פעם נהניתי להופיע. אני חושב שזה קשור למסע שאליו יצאתי. זה היה די קשה עבורי. אבל גם להזדקן ולגדול בקבלה עצמית ולגדול בהבנה שלי את עצמי ואת מה שאני מסוגל.
רוב הלהקה שלי עבדתי איתה 30 שנה או יותר. אני חושב שהחיבור הזה מאפשר לסוג גדול של קסם להתרחש, כמעט כמו כישוף ביניהם, מעין כישוף קסום שבו אנחנו מרגישים את האנרגיה של המוזיקה והמילים, הקהל, המקום מגיעות דרכנו. הוא נוצר עבור כמה הופעות חזקות מאוד, שאת חלקן אזכור הרבה זמן. סיבוב ההופעות הזה, ביצוע האלבום הזה היה גולת הכותרת עבורי בחיי, ואני ממש נרגש להיות מסוגל לנגן אותו יותר השנה ובוודאי לבוא לארצות הברית, לבוא לקנדה, לנגן אותו ופשוט לשתף ההנאה הזו שיש לנו.
אם מסתכלים על הקריירה שלך, בדיעבד, האם האלבומים המוקדמים האלה, והגרסה הזו של עצמך, עדיין מהדהדים אותך? האם השירים האלה יישארו ברשימת הסט שלך?
ג'ון (פאריש) ואני חזרנו על השירים וניסינו למצוא משהו מכל אלבום לנגן בסיבוב ההופעות הזה. אני חושב שיש די הרבה, אבל כמה שירים לא יכולתי, למשל, לצאת מהאלבום הראשון יָבֵשׁ, היו כמה שירים שפשוט לא יכולתי לשיר כי הם נכתבו בתור אישה צעירה בת 16 או 17. פשוט לא יכולתי לשיר את המילים האלה עכשיו בגילי. אבל אם בחרתי בקפידה, יש כמה שאני יכול לשיר, אלה שאוכל לאכלס עכשיו באופן אותנטי ועדיין למצוא דרך לתוך המילים.
גם אם אתה לא יכול להביא את עצמך לשיר כמה מהשירים האלה, אתה מסתכל אחורה על האני בן ה-16 שלך ומרגיש כלפיה?
אני מניח שבחסדי הזמן, אני יכול לראות את זה בצורה אובייקטיבית. אני אפילו לא זוכר את עצמי בגיל הזה. אני חושב שהם אלבומים נהדרים וזה באמת נפלא לראות איך צעירים נהנים מהם עכשיו. הרבה מהילדים של החברים שלי מאוד נהנים מהאלבומים האלה ומקבלים מהם הרבה בגיל הזה. אז זה נפלא לראות את זה.
אחרי כל השנים האלה שמרת על חיים פרטיים ולעתים קרובות דוחה את ההנחה שהעבודה שלך היא אוטוביוגרפית. האם זה אמצעי הגנה?
ובכן, כאמן, אתה צריך לצייר מחלק ממה שאתה יודע, אבל אתה מוסיף כמות עצומה מהדמיון שלך. אני חושב שכולנו מתחילים עם מה שאנחנו יודעים ואז אתה מייפה אותם ואתה מוסיף את כל המידע שאספת עד כה בחייך, כל ספר שאי פעם קראת, כל סרט שאי פעם ראית, כל חוויה שאתה אי פעם הרגשתי. זה בא מהעבודה של האמנים, זה מגיע מהעולם ומה שקורה בעולם מהפוליטיקה, וזה מתערער בסיר שהוא אתה ואיכשהו יוצא בצורה חדשה.
אז שום דבר לעולם אינו אוטוביוגרפי. זה תמיד מעורבב, אלא אם כן אני כותב אוטוביוגרפיה, מה שאני לא. אני משתמש בדוגמה שמעולם לא הייתה לי בת והטבעתי אותה בנהר, אבל היה שיר שנקרא "למטה ליד המים".
על הפתק הזה, האם אי פעם תכתוב ספר זיכרונות?
אני לא יודע. אולי אחד בדיוני.
היו לך ידיים בכל דבר אבל אילו מדיומים חוקרים כרגע?
אני לומד שוב. אני מתקדם לאט לאט לקראת מה שיהיה הספר הבא שלי. זה כל כך ענק כרגע. לא יכולתי אפילו לומר לך מה זה, אבל אני צריך לעשות הרבה לימוד ואני נהנה מזה. זה מאוד מסורבל כרגע, וזה בדרך כלל התהליך. אתה מתחיל עם הכוונה בתחום כל כך רחב, אתה אף פעם לא בטוח איפה זה ייגמר. ולאט לאט זה יתחיל לקחת אותי לאנשהו, שיגיע לדרך מעודנת יותר.
