המזרח התיכון הוא ביתם של רשת מורכבת של מיליציות פרוקסי, המתואמות לעתים קרובות על סמך השתייכות עדתית או אתנית ונתמכת על ידי מגוון שחקנים אזוריים ובינלאומיים. המוטיבציות המניעות את הקבוצות הללו חורגות לרוב מעבר לגבולות עדתיים או אתניים. המאבקים שלהם עשויים להסתובב סביב הבטחת כוח פוליטי, תביעת השפעה או השגת גישה למשאבים חיוניים. מצד אחד, מעורבותם של כוחות חיצוניים בסכסוכים אלה הגבירה את המתיחות האזורית והחריפה את המשברים ההומניטריים. אולם, מנגד, התערבו גם כוחות חיצוניים במטרה להשיב את הסדר על כנו או להגביר את הנוף הביטחוני. למשל, ארה"ב והקואליציה הבינלאומית התערבו כדי לעצור את התקדמות המדינה האסלאמית ולמנוע את ערעור היציבות שלה באזור.
במהלך העשור האחרון לערך, סכסוכים בסוריה, תימן ועיראק היו עדים למעורבותן של מיליציות הנתמכות על ידי איראן, וכתוצאה מכך חיילים אמריקאים נתקלו בלחימה, באיומים ביטחוניים והרוגים. המעורבות של רוסיה וסין לעתים קרובות מחריפה את הכאוס, כאשר סין מעניקה תמיכה כלכלית ודיפלומטית, בעוד שרוסיה מציעה גיבוי כלכלי וצבאי. דוגמאות לכך כוללות את סין שהתגלתה כמיטיבה העיקרית של איראן ואפגניסטן, כמו גם כינון יחסים נורמלים עם ארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף) והסמכת שגריר הטליבאן בבייג'ינג. בנוסף, רוסיה, מלבד אספקת נשק, פרסה כוחות דרך גופים כמו קבוצת וגנר וחברות צבאיות פרטיות אחרות (PMCs), תוך גיבוי של מיליציות וגורמים שונים שמסתבכים בסכסוכים אלה.
האינטרסים של מעצמות חיצוניות שונות מתלכדות לעתים קרובות, מה שמוביל לבריתות. למשל, גם לישראל וגם לארה"ב יש אינטרס בהתנגדות לחמאס ולחיזבאללה. דוגמה נוספת היא שארצות הברית תומכת בקואליציה בראשות סעודיה בתימן, בעוד הצד שכנגד זוכה לתמיכה מרוסיה ומאיראן. בנוסף, רוסיה תומכת בנשיא בשאר אל-אסד, בעוד שארצות הברית וסעודיה תומכות בכוחות האופוזיציה הסורים.
