ביום שני בבוקר, של אקסיוס מייק אלן פוצץ את המייל השכם בבוקר עם שורת הנושא: "סקופ: תוכנית התגמול של טראמפ". נראה כי הרפובליקנים, לאחר שלא הצליחו למצוא ראיות ממשיות לתמוך בהדחה מבוססת הוויברציות שלהם ג'ו ביידן, זוממים כיצד להעמיד לדין את הנשיא ומשפחתו אם דונאלד טראמפ חוזר לשלטון. "בעל ברית אחד של טראמפ טען שיש תקדים לממשל שני של טראמפ לחקור ולהעמיד לדין את הביידנס: ההאשמות הפדרליות הנוכחיות נגד טראמפ", דיווח אקסיוס.
בואו נעצור לרגע מ"סקופ" הקמפיין האחרון של היום כדי להבהיר משהו: כל זה לא נורמלי. שום דבר מזה לא אמורה לפעול הדמוקרטיה האמריקאית. טראמפ אינו מועמד נורמלי, למרות האופן שבו התקשורת מרבה לסקר אותו. יש לו שאיפות אוטוקרטיות, לאחר שאמר לתומכים: "אני הגמול שלך", והבטיח להיות "דיקטטור" – דיקטטור! – ב"יום הראשון" בתפקיד.
טראמפ הוא מועמד לנשיאות שלא דומה לאף אחד אחר, בדיוק כפי שהוא היה נשיא שלא היה לנו קודם. מעולם לא היה לנו נשיא שלא קיבל את העברת השלטון בדרכי שלום ועודד מתפרעים ("יהיו פראיים") להסתער על הקפיטול של ארה"ב. מעולם לא היה לנו נשיא שהודח פעמיים, כולל בגלל שניסה להסית למרד האמור. מעולם לא היה לנו נשיא לשעבר שעומד בפני 88 אישומים בארבעה תיקים פליליים, והוא אמור להיות בבית המשפט בשבוע הבא למשפט כסף שקט. (זהו גם אדם שכיום מתנגדים לו רבים מהאנשים שעבדו הכי קרוב אליו בפעם האחרונה; אפילו סגן הנשיא לשעבר מייק פנס לא יתמוך בטראמפ.) המצב בו אנו נמצאים, ונהיה בו בשבעת החודשים הבאים, הוא ללא תקדים. ואין מדריך לכלי תקשורת בארה"ב המסקר את עליית הסמכותנות בחופיה שלה.
בחדר האיפור ב-30 Rock, התבדחתי עם אורח אחר של MSNBC שנוכל לחלוק תא במפרץ גואנטנמו. צחקתי כמובן, כי אף אחד לא לוקח מה קאש פאטל אמרו על הכליאה של אנשי תקשורת ברצינות, אבל למה שלא? אמר פאטל סטיב באנון על שלו חדר מלחמה פודקאסט שאם טראמפ ייבחר בנובמבר, הם "יצאו וימצאו את הקושרים לא רק בממשלה, אלא בתקשורת".
בעלי בריתו של טראמפ יסירו חלק מהרטוריקה המקוממת והמלהיבה יותר שלו כבדיחות, אבל בדרך כלל זה כיסוי כשהוא אומר משהו שהוא כל כך מעבר לשיח הפוליטי הרגיל (כמו "רוסיה, אם אתה מקשיב" או איך המשטרה צריכה " חשודים מחוספסים). אבל כפי שטענתי בעבר, התקשורת צריכה לקחת את טראמפ פשוטו כמשמעו ו ברצינות. וצריך ללכת על בעלי ברית מרכזיים, כמו פאטל גם כן.
רק תחשוב מה טראמפ היה מסוגל לעשות בקדנציה הראשונה שלו, ממדיניות ההפרדה המשפחתית שלו למהגרים ועד הניסיון לגרום לנשיא אוקראינה לחקור את משפחת ביידן. הוא גם לא עדין; בשנת 2015, הוא קרא ל"כיבוי מוחלט ומוחלט של כניסת מוסלמים לארצות הברית" כמועמד ולאחר מכן, שבוע בתפקיד, חוקק איסור נסיעה נגד מדינות בעלות רוב מוסלמי. טראמפ קרא לאסור נסיעה מורחב שיכלול את עזה אם ייבחר, נדר שאסור לבטל.
מה שהפך ברור למחזור הבחירות הזה הוא שלטראמפ יש חזון אוטוריטרי אפל מאוד לאמריקה אם יחזור לתפקיד. במרץ הוא "אמר אמת" לגבי איך ליז צ'ייני, רפובליקני שניסה להטיל עליו דין וחשבון על הסתה למרד ב-6 בינואר, "צריך ללכת לכלא יחד עם שאר הוועדה הבלתי נבחרה!" חברי ועדת ה-6 בינואר לוקחים את טראמפ ברצינות, עם הנציג הדמוקרטי זואי לופגרן אומר את לוס אנג'לס טיימס, "אם הוא מתכוון לחסל את המערכת החוקתית שלנו ולהתחיל לעצור את אויביו הפוליטיים, אני מניח שהייתי ברשימה הזו. דבר אחד שכן למדתי בוועדה הוא לשים לב ולהקשיב למה שטראמפ אומר, כי הוא מתכוון לזה".
לקחת את טראמפ באופן מילולי ורציני לא אומר לקחת אותו באמונה. אחת האמיתות של אוטוקרטים היא שהם משקרים. כפי ש הכלכלן ציין, "ארסנל ההונאה יעיל מאוד בשמירה על מנהיגים מרושעים בשלטון, וזו אולי הסיבה שהדמוקרטיה העולמית נמצאת בנסיגה בעשור האחרון". זו הסיבה שהתקשורת צריכה לקרוא לשקר שקר, ולא לדאוג אם זה נראה מפלגתי, תוך שהיא מבהירה שהאג'נדה הסמכותית של טראמפ תסמן התנתקות קיצונית מאמריקה כפי שאנו מכירים אותה. זה לא סתם עוד מרוץ רגיל לנשיאות.
