שדה הגז אל-דורה, או שדה אראש כפי שטהרן מעדיפה לקרוא לו, ממוקם במפרץ הערבי והיווה מקור למתיחות גיאופוליטית מתמשכת בין איראן, ממלכת סעודיה (KSA) וכווית. למרות שהמחלוקת על התחום מתחילה בשנות ה-60 של המאה הקודמת, מתחים אלו הולכים ומתגברים במהלך החודשים האחרונים בשל גורמים פוליטיים וכלכליים שונים. מאמינים שהשדה מחזיק ברזרבות מוכחות של עד 20 טריליון רגל מעוקב של גז ועד 300 מיליון חביות נפט, מה שמציב אותו בין שדות האנרגיה המובילים בעולם.
באוקטובר 2023, שר הנפט של כווית, סעד אל-ברק, הצהיר כי שדה אל-דורה נחשב לאחד היעדים החשובים ביותר של תוכנית העבודה של ממשלת כווית, ומוקדם יותר ביולי 2023, השר אל-בראק הצהיר כי לכווית ולערב הסעודית יש את "זכויות בלעדיות" בתחום. מבחינה זו, בשנת 2022, כבר נחתם הסכם כווית-ערב הסעודית על מנת לפתח את שדה אל-דורה, המאפשר הפקה של מיליארד רגל מעוקב של גז באופן שווה בין שתי המדינות.
איראן, לעומת זאת, מתחה ביקורת על ההסכם, וטענה שהוא בלתי חוקי. איראן מקדמת את הטענה ש-40% מהשדה נופל בגבול הימי שלה, למרות כישלונה לתחום את גבולותיה הימיים באזור זה. ללא קשר לטענות וביקורת של איראן נגד KSA וכווית, ישיבת השרים של מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC) קבעה ביום ראשון שעבר כי שדה הגז אל-דורה בשלמותו נמצא בבעלות משותפת ו"בלבד" של KSA וכווית, כפי שדיווחה המדינה הסעודית. סוכנות ידיעות. זה גרם לדובר משרד החוץ של איראן לדחות את ההצהרה שפרסמה ישיבת השרים של ה-GCC, כשהיא מתארת אותה כ"לא בונה".
איראן ביקשה זה מכבר להרחיב את השפעתה במזרח התיכון, עם השלכות מערערות יציבות במהלך שלושת העשורים האחרונים. שדה אל-דורה מהווה הזדמנות ברורה עבור איראן בסיכוי להשיג שליטה על משאב אנרגיה יקר ערך. בהבטחת הגישה ל-40% בלבד משדה גז כה גדול, איראן תוכל לשפר את הביטחון האנרגטי שלה ולהגביר את יכולותיה הכלכליות, ובכך להגדיל את השפעתה הפוליטית והאסטרטגית באזור. מכיוון שגם איראן רואה במדינות ה-GCC את האויב-של-אויבה בוושינגטון, המתיחות הגוברת סביב שדה אל-דורה מציגה לאיראן הזדמנות נוספת לאתגר ישירות גם את ה-GCC, ובהרחבה את האינטרסים של ארה"ב באזור. באותה צורה, המצב מזמין מעצמות חיצוניות כמו רוסיה לתמוך באיראן במאמציה לקראת תביעותיה בשדה אל-דורה.
המתיחות המתפתחת במפרץ הערבי תביא לשלושה מבחנים קריטיים. ראשית, היא תבחן את מידת הצלחתו של הסכם נורמליזציה של היחסים בין KSA לאיראן, שהתקיים במרץ 2023 בתיווך סיני. שנית, היא תבחן את מידת ההשפעה הסינית במזרח התיכון וכיצד סין עשויה לשאוף ליצור שיווי משקל במתיחות של איראן עם שחקנים אזוריים אחרים. זה מעניין במיוחד בהתחשב בכך שסין היא כבר שותפת הסחר העיקרית של איראן ומבקשת להגדיל את טביעת הרגל הכלכלית שלה ב-GCC ובמזרח התיכון הרחב. עם זאת, השפעתה של סין במזרח התיכון כבר מוגבלת בהקשר של המלחמה בעזה, מלחמת האזרחים בסודאן והאיום הנשקף לבטיחות הימית הבינלאומית מצד החות'ים הנתמכים על ידי איראן בתימן. שלישית, היא תבחן את מידת המחויבות האסטרטגית העכשווית של ארה"ב למזרח התיכון.
במשך עשרות שנים, ארה"ב הוכיחה את עצמה כשותפה אסטרטגית להגנה, ביטחון וכלכלה לרוב מדינות המזרח התיכון, במיוחד מדינות ה-GCC. יתרה מזאת, ככל שהופיע האיום החות'ים על נתיבי הספנות בים האדום, ארה"ב הייתה האומה הראשונה שנקטה תגובה יזומה על ידי השקת המבצע "שומר השגשוג" בראשות ארה"ב, שמטרתה להתמודד עם התקפות החות'ים על ספינות מסחריות ולהשפיל את התקפתן. יכולות. מצד שני, סין לא הציעה ליטול שום תפקיד או להושיט תמיכה למבצע, שמטרתו בעיקר להגן על כלי שיט מסחריים ללא קשר למוצאם.
לפיכך, המתיחות הגוברת בין איראן ל-KSA-כווית סביב אל-דורה מספקת לארצות הברית הזדמנות להמשיך ולחזק את המעורבות האסטרטגית שלה במזרח התיכון. זה יכול להתרחש בחזיתות מרובות, לרבות אך לא רק שיפור נוסף של שיתוף הפעולה הביטחוני והביטחוני שלה ובניית היכולת המקומית עם שותפים ערביים אזוריים, מה שיגבירו באופן קולקטיבי את ההרתעה מפני כל תוקפנות אפשרית מצד איראן כתוצאה מהמתח הגובר סביב אל- שדה דורה.
שדה אל-דורה מהווה נקודת מחלוקת משמעותית באזור המפרץ, כאשר איראן, KSA וכווית מתחרות על השליטה. התחרות על גישה וניצול של מאגר הגז מושפעת ממשחק גומלין מורכב של אינטרסים כלכליים, פוליטיים ואסטרטגיים, שעלולים להסלים את היריבות הקיימות ולתרום לאי יציבות נוספת באזור. זה חיוני לכל הצדדים המעורבים להשתתף בדיאלוג דיפלומטי ולשתף פעולה כדי לטפל במתיחות המתפתחת ולמנוע כל הסלמה המסכנת השלכות שליליות על האזור כולו.
