עצמות וחפצים מצביעים על ציר זמן של רעיית צאן וחקלאות בצפון ערב.
מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת עם גישה פתוחה PLOS ONE, מגלה כי צינור לבה עצום בסעודיה שימש מקלט חיוני לבני אדם שרעו בעלי חיים לפחות ב-7,000 השנים האחרונות. מחקר זה נערך על ידי מתיו סטיוארט מאוניברסיטת גריפית', בריסביין, ועמיתיו.
מחקרים בצפון ערב בעשור האחרון הדגישו תיעוד ארכיאולוגי מגוונים בהולוקן. עם זאת, העיתוי של עיסוקים אנושיים והקשרים שלהם עם הלבנט הסמוך נותרו לא מובנים, בעיקר בשל שימור לקוי של שרידים אורגניים בתנאים הצחיחים של האזור. כדי לעקוף בעיה זו, סטיוארט ועמיתיו התמקדו בחקירות במערות ובמקומות תת-קרקעיים אחרים שבהם חומרים עתיקים מוגנים מפני שמש, רוח ותנודות גבוהות בטמפרטורה. במחקר זה, הם מנתחים אתר ארכיאולוגי מצינור לבה בשם אום ג'רסאן הממוקם בשדה הוולקני של האראט ח'יבר בערב הסעודית, כ-125 ק"מ צפונית למדינה.
בתוך צינור הלבה נמצאים חפצים, אמנות סלע ושרידי שלד המתעדים כיבוש אנושי חוזר על עצמו לפחות ב-7,000 השנים האחרונות. נראה כי צינור הלבה היה משאב חשוב עבור רועים המחזיקים ורעיית בעלי חיים, כפי שמעידה על ידי אמנות סלע ועצמות בעלי חיים המייצגות כבשים ועיזים מבויתות. ניתוח איזוטופי של שרידי אדם מגלה עלייה לאורך זמן בצמחי C3 כמו דגנים ופירות בתזונה, הקשורה אולי לעלייה בחקלאות נווה מדבר בתקופת הברונזה.
המחברים מסכמים שאם ג'ירסן כנראה לא הייתה בית קבע, אלא נקודת עצירה חשובה עבור אנשים הנוסעים בין יישובי נווה מדבר. צינורות לבה ומקלטים טבעיים אחרים היו משאבים יקרי ערך עבור קהילות ששרדו בסביבה מאתגרת, ועם חקירה נוספת, הם מציגים מקור מרכזי למידע ארכיאולוגי על ההיסטוריה של הכיבוש האנושי בערב.
המחברים מוסיפים: "בחקירת העבר הנסתר של ערב, המחקר שלנו חושף אלפי שנים של עיסוק אנושי בתוך ומסביב לצינור הלבה של אום ג'ירסאן, שופך אור על אורחות חיים עתיקים והסתגלות לשינוי סביבתי בסביבה מדברית קשה זו."