חידת סכנת לב: מדוע דיכאון מכה נשים קשה יותר

מחקר יפני חוקר פערי דיכאון ובריאות הלב בין גברים לנשים.

אנשים עם דיכאון מתמודדים עם סיכון מוגבר ל מחלת לב וכלי דם (CVD); עם זאת, יותר נשים חוות CVD בעקבות אבחנה של דיכאון מאשר גברים, על פי מחקר חדש שפורסם היום ב JACC: אסיה. המחקר חוקר את הקשר בין דיכאון ל-CVD, שופך אור על מנגנונים פוטנציאליים התורמים להבדלים המבוססים על המין שלו ומדגיש את החשיבות של התאמת אסטרטגיות מניעה וניהול CVD על פי גורמים ספציפיים למין.

השפעת הדיכאון על בריאות הלב

דיכאון הוא הגורם השלישי לתחלואה בעולם. מחקר קודם מראה שזה קשור לסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולריים, כולל אוטם שריר הלב (MI), אנגינה, שבץ מוחי ותמותה קורבית. נשים עם דיכאון נמצאות בסיכון יחסי גדול יותר לפתח תוצאות בריאותיות שליליות הקשורות ללב מאשר גברים, אך עדיין קיימת מחלוקת לגבי העדויות על הבדלי מין בהשפעת הדיכאון על בריאות הלב והמנגנונים העומדים בבסיסה אינם מובנים היטב.

"הזיהוי של גורמים ספציפיים למין בהשפעות השליליות של דיכאון על תוצאות קרדיווסקולריות עשוי לסייע בפיתוח אסטרטגיות מניעה וטיפול ממוקדות המתייחסות לסיכונים הספציפיים ל-CVD העומדים בפני חולים מדוכאים", אמר הידהירו קאנקו, MD, עוזר פרופסור ב- אוניברסיטת טוקיו ביפן ומחבר מקביל של המחקר. "הבנה טובה יותר תאפשר לספקי שירותי בריאות לייעל את הטיפול הן לגברים והן לנשים עם דיכאון, מה שיוביל לשיפור בתוצאות CVD עבור אוכלוסיות אלו."

ממצאי מחקר והשלכות

חוקרים במחקר זה העריכו את הקשר בין דיכאון ואירועי CVD הבאים על ידי ביצוע מחקר עוקבה תצפיתי באמצעות מאגר התביעות של JMDC בין השנים 2005 ו-2022. הם זיהו 4,125,720 משתתפים שעמדו בקריטריונים של המחקר. הגיל החציוני היה 44 (36-52) שנים, ו-2,370,986 משתתפים היו גברים. דיכאון הוגדר ככאלו שאובחנו קלינית לפני בדיקת הבריאות הראשונית שלהם.

בעזרת פרוטוקולים סטנדרטיים, המחקר אסף את מדד מסת הגוף (BMI), לחץ הדם וערכי המעבדה בצום בבדיקת הבריאות הראשונית של המשתתפים. התוצאה העיקרית הייתה נקודת קצה מורכבת הכוללת MI, אנגינה פקטוריס, שבץ מוחי, אי ספיקת לב (HF) ופרפור פרוזדורים (AF).

החוקרים ניתחו את המובהקות הסטטיסטית של הבדלים במאפיינים קליניים בין משתתפים עם או בלי דיכאון. התוצאות מצביעות על כך שיחס הסיכון של דיכאון ל-CVD היה 1.39 בגברים ו-1.64 בנשים בהשוואה למשתתפים ללא דיכאון. מודלים גם מצביעים על כך שיחסי הסיכון של דיכאון עבור MI, אנגינה פקטוריס, שבץ, HF ו-AF היו גבוהים יותר עבור נשים מאשר עבור גברים.

מחברי המחקר מדגישים דיון חשוב בנוגע למנגנונים הפוטנציאליים שעשויים לתרום מדוע דיכאון משפיע על בריאות הלב של נשים יותר מאשר על גברים. הסבר אחד הוא שנשים עלולות לחוות תסמינים חמורים ומתמשכים יותר של דיכאון בהשוואה לגברים, וייתכן שהן בעלות סיכוי גבוה יותר לסבול מדיכאון בתקופות קריטיות של שינויים הורמונליים, כגון הריון או גיל המעבר.

מנגנונים אחרים כוללים רגישות רבה יותר של נשים לגורמי סיכון מסורתיים בעת דיכאון, כגון יתר לחץ דם, סוכרת והשמנת יתר, אשר עשויים לתרום להתפתחות CVD. הבדלים בשימוש ובטיפול בשירותי בריאות בין גברים לנשים והבדלים ספציפיים למין בגורמים ביולוגיים, כגון גנטיקה ופרופילים הורמונליים, עשויים גם הם להגביר את הסיכון ל-CVD של נשים.

"המחקר שלנו מצא שההשפעה של הבדלי מין על הקשר בין דיכאון לתוצאות קרדיווסקולריות הייתה עקבית", אמר קאנקו. "אנשי מקצוע בתחום הבריאות חייבים להכיר בתפקיד החשוב של דיכאון בהתפתחות של CVD ולהדגיש את החשיבות של גישה מקיפה, ממוקדת מטופלים, למניעה ולניהולו. הערכת הסיכון ל-CVD בחולים מדוכאים וטיפול ומניעה של דיכאון עשויים להוביל לירידה במקרי CVD".

מגבלות המחקר כוללות את חוסר היכולת לבסס סיבתיות ישירה בין דיכאון לאירועים קרדיווסקולריים וחוסר יכולת לשקף במדויק את חומרת או משך תסמיני הדיכאון. גורמים מבלבלים פוטנציאליים שעשויים להשפיע על הקשר בין דיכאון ל-CVD לא הובאו בחשבון, כגון מצב סוציו-אקונומי. גם חוקרים מודים בכך COVID 19 אולי היה מבלב.