הגדלת הצעדים היומית לכ-10,000 מפחיתה את הסיכונים הבריאותיים באורח חיים בישיבה, כולל תמותה ומחלות לב וכלי דם, תוך שימת דגש על הערך של תנועה לשיפור הבריאות.
ספירת צעדים גבוהה יותר קשורה בסיכון מופחת, ללא קשר לזמן בישיבה.
מחקר שנערך לאחרונה ממרכז צ'רלס פרקינס באוניברסיטת סידני באוסטרליה מביא חדשות מעודדות לעובדי המשרד, וחושף כי העלאת ספירת הצעדים היומית יכולה לסייע בהפחתת הסיכונים הבריאותיים הקשורים לתקופות ממושכות של ישיבה.
המחקר של למעלה מ-72,000 אנשים, שפורסם ב- כתב העת הבריטי לרפואת ספורטגילו שכל צעד נוסף עד כ-10,000 צעדים ביום קשור להפחתת הסיכון למוות (39 אחוזים) וכן מחלת לב וכלי דם (21 אחוז) ללא קשר לכמה זמן שנותר הושקע בישיבה.
מחקרים קודמים הראו קשר בין ספירת צעדים יומית גדולה יותר לרמות נמוכות יותר של מוות ו-CVD, ומחקרים נפרדים קשרו רמות גבוהות של התנהגות בישיבה עם סיכונים מוגברים של CVD ומוות. עם זאת, זהו הראשון למדוד באופן אובייקטיבי, באמצעות פריטים לבישים בשורש כף היד, אם צעדים יומיומיים יכולים לקזז את הסיכונים הבריאותיים של התנהגות בישיבה גבוהה.
הסופר הראשי ועמית המחקר, ד"ר מתיו אחמדי אמר: "זה בשום אופן לא כרטיס יציאה מהכלא עבור אנשים שנמצאים בישיבה לפרקי זמן מופרזים, עם זאת, יש בו מסר חשוב לבריאות הציבור שכל התנועה חשובה. שאנשים יכולים וצריכים לנסות לקזז את ההשלכות הבריאותיות של זמן ישיבה בלתי נמנע על ידי העלאת ספירת הצעדים היומית שלהם".
סופר בכיר פרופסור עמנואל סטמטאקיס, מנהל מרכז המחקר של Mackenzie Wearables במרכז צ'רלס פרקינס, אמר שהגוף ההולך וגדל הזה של מחקר פעילות גופנית באמצעות מדידה מבוססת מכשירים סיפק הזדמנויות ענק לבריאות הציבור.
"ספירת צעדים היא מדד מוחשי וקל להבנה של פעילות גופנית שיכולה לעזור לאנשים בקהילה, ולמעשה לאנשי מקצוע בתחום הבריאות, לנטר במדויק את הפעילות הגופנית. אנו מקווים שהראיות הללו יסייעו לדור הראשון של הנחיות לפעילות גופנית מבוססת מכשירים והתנהגות בישיבה, שצריכות לכלול המלצות מפתח על דריכה יומית", אמר פרופסור סטמטאקיס.
כיצד נערך המחקר?
החוקרים השתמשו בנתונים על 72,174 אנשים (גיל ממוצע 61; 58% נשים) ממחקר Biobank בבריטניה – מאגר מידע ביו-רפואי גדול – שלבשו מכשיר מד תאוצה על פרק כף היד במשך שבעה ימים כדי למדוד את הפעילות הגופנית שלהם. נתוני מד התאוצה שימשו להערכת ספירת הצעדים היומית ואת זמן השהייה בישיבה, כלומר ישיבה או שכיבה בזמן ער.
לאחר מכן, צוות המחקר עקב אחר מסלול הבריאות של המשתתפים על ידי קישור נתוני אשפוז ותיעוד מוות.
ספירת הצעדים היומית החציונית עבור המשתתפים הייתה 6222 צעדים/יום, ו-2200 צעדים/יום (5 האחוזים הנמוכים ביותר מהצעדים היומיים מבין כל המשתתפים) נלקחו כהשוואה להערכת ההשפעה על מוות ואירועי CVD של עלייה במספר הצעדים.
זמן השהייה החציוני בישיבה היה 10.6 שעות/יום, כך שמשתתפים במחקר שהיו בישיבה של 10.5 שעות/יום או יותר נחשבו כבעלי זמן ישיבה גבוה בעוד אלו ששהו פחות מ-10.5 שעות ביום בישיבה סווגו כזמן ישיבה נמוך.
בוצעו התאמות כדי לבטל הטיות, כגון אי הכללה של משתתפים עם בריאות לקויה, שסבלו מתת משקל או שחלו באירוע בריאותי תוך שנתיים מהמעקב. החוקרים גם לקחו בחשבון גורמים כמו גיל, מין, מוצא אתני, השכלה, מצב עישון, צריכת אלכוהול, תזונה והיסטוריה הורית של CVD וסרטן.
מה הם מצאו?
במהלך ממוצע של 6.9 שנות מעקב, התרחשו 1633 מקרי מוות ו-6190 אירועי CVD.
לאחר שלקחו בחשבון השפעות פוטנציאליות אחרות, החוקרים חישבו שמספר הצעדים האופטימלי ליום כדי לנטרל זמן ישיבה גבוה היה בין 9000 ל-10000 צעדים ליום, מה שהוריד את הסיכון לתמותה ב-39 אחוז ואת הסיכון ל-CVD ב-21 אחוז.
בשני המקרים, 50 אחוז מהתועלת הושגה בין 4000 ל-4500 צעדים ביום.
מגבלות לימוד
זהו מחקר תצפיתי ולכן לא יכול לקבוע סיבה ותוצאה ישירה. ולמרות שגודל המדגם הגדול והמעקב הארוך אפשרו להפחית את הסיכון להטיה, הכותבים מכירים באפשרות שגורמים אחרים שלא נמדדו יכולים להשפיע על התוצאות. מכיוון שצעדים וזמן בישיבה הושגו בנקודת זמן אחת, הדבר עלול להוביל גם להטיה, הם מוסיפים.
עם זאת, הם מסכמים, "כל כמות של צעדים יומית מעל 2200 הצעדים הרפרנטיים ליום הייתה קשורה לתמותה נמוכה יותר ולסיכון לאירועי CVD, במשך זמן ישיבה נמוך וגבוה. צבירת בין 9,000 ל-10,000 צעדים ביום הורידה בצורה מיטבית את הסיכון לתמותה ולאירוע CVD בקרב משתתפים בישיבה גבוהה".
המחקר מומן על ידי המועצה הלאומית לבריאות ולמחקר רפואי וקרן הלב הלאומית של אוסטרליה.
