חוקרים זיהו PDE4B כיעד חדש פוטנציאלי לטיפול במחלת אלצהיימר. על ידי הפחתת פעילות PDE4B במודל עכבר, הם ראו שיפורים משמעותיים בזיכרון ובחילוף החומרים של גלוקוז במוח, מה שסיפק תקווה לאסטרטגיות טיפוליות חדשות לאלצהיימר ואולי לדמנציות אחרות. דרוש מחקר נוסף על תרופות מעכבות PDE4B כדי לחקור את יעילותן בטיפול באלצהיימר.
מדענים מאוניברסיטת לידס ואוניברסיטת לנקסטר בבריטניה גילו יעד חדש פוטנציאלי עבור אלצהיימר טיפול במחלה – PDE4B.
מחלת אלצהיימר היא הגורם המוביל לדמנציה ולמוגבלות בגיל מבוגר. ככל שמספר האנשים המאובחנים עם מחלת אלצהיימר הולך וגדל, יש צורך בטיפולים חדשים בדחיפות לשיפור איכות החיים של אנשים החיים עם המחלה.
PDE4B הוא אנזים בתוך תאים שמפרק מולקולה המכונה AMP מחזורית, המווסתת מגוון תהליכים תאיים. בהתבסס על מחקר אוסטרלי שזיהה את הגן PDE4B כגורם סיכון לפתח מחלת אלצהיימר, הצוות הבריטי חקר האם הפחתת פעילות PDE4B עשויה להגן מפני פתולוגיה של מחלת אלצהיימר ולהוות גישה טיפולית שימושית. לשם כך, הם הכניסו גן להפחתת פעילות PDE4B למודל עכבר של מחלת אלצהיימר (AD) המפתח פלאק עמילואיד במוח, מאפיין פתולוגי מרכזי של המחלה.
ממצאי מחקר והשלכות
החוקרים הבחינו כי עכברי AD הראו חסרונות זיכרון בבדיקות מבוך, אך הזיכרון לא נפגע בעכברי AD עם פעילות PDE4B מופחתת גנטית. באמצעות הדמיה מוחית פונקציונלית, הצוות מצא כי חילוף החומרים של גלוקוז, מקור האנרגיה העיקרי במוח, נפגע בעכברי AD, כמו זה שניתן לראות בחולים עם המחלה. עם זאת, עכברי AD עם פעילות PDE4B מופחתת גנטית הראו רמות בריאות של מטבוליזם גלוקוז במוח.
כדי להבין את המנגנונים המעורבים, החוקרים בדקו לאחר מכן את רמות ביטוי הגנים והחלבון במוח. זה זיהה דלקת מוגברת במוחם של עכברי AD, כמו זו שנראתה בחולי מחלת אלצהיימר, אך הדלקת הייתה נמוכה יותר בעכברי AD עם פעילות PDE4B מופחתת גנטית. השפעות דומות נראו עבור מגוון חלבונים אחרים המעורבים בפתולוגיה של מחלת האלצהיימר. בסך הכל, נתונים אלה מצביעים על כך שהפחתת פעילות PDE4B עשויה להיות גישה שימושית לטיפול במחלת אלצהיימר, אם כי יש צורך במחקר נוסף כדי לאמת את השימוש בתרופות המכוונות לאנזים.
ד"ר סטיבן קלאפקוט, החוקר הראשי, מאוניברסיטת לידס, אמר, "להפחתת הפעילות של האנזים PDE4B הייתה השפעה מגנה עמוקה על זיכרון וחילוף החומרים של גלוקוז במודל עכבר AD, למרות שעכברים אלה לא הראו ירידה במספר פלאק עמילואיד במוח. זה מעלה את הסיכוי שהפחתת פעילות PDE4B עשויה להגן מפני פגיעה קוגניטיבית לא רק במחלת אלצהיימר אלא גם בצורות אחרות של דמנציה, כמו מחלת הנטינגטון".
ד"ר ניל דוסון, מחבר שותף של המאמר, מאוניברסיטת לנקסטר, הדהד את התחושות הללו: "תוצאות אלו מציעות תקווה אמיתית לפיתוח טיפולים חדשים שיועילו לחולים עם מחלת אלצהיימר בעתיד. זה היה מסקרן לגלות שהפחתת פעילות PDE4B ב-27% בלבד יכולה להציל באופן דרמטי את הזיכרון, תפקוד המוח ודלקת בעכברי AD. השלב הבא הוא לבדוק האם לתרופות מעכבות PDE4B יש השפעות מועילות דומות במודל עכבר AD, כדי לבדוק את היעילות הפוטנציאלית שלהן במחלת אלצהיימר".
המחקר נתמך על ידי ה-Dunhill Medical Trust, BBSRC, Alzheimer's Research UK, ומועצת המחקר המדעי והטכנולוגי של טורקיה.
