"אם לא ננצח את הבחירות האלה, אני לא חושב שיהיו לך עוד בחירות במדינה הזאת", דונאלד טראמפ הזהיר בנאום מאיים בסוף השבוע. זה היה יותר מההקרנה הקלאסית של טראמפ. למאמיני ה-MAGA באוהיו, טראמפ אמר שחלק מהמהגרים הם "לא אנשים" – שפה דה-הומניזית ישירות מתוך ספר המשחקים האוטוקרטיים – ותיאר את המתקוממים ב-6 בינואר כ"בני ערובה". (הוא אפילו הצדיע להם.) והייתה ההערה "מרחץ הדמים" שהגיעה כשהוא מהרהר על הצבת אינפלציית פרוע 100% תעריף על מכוניות סיניות מתוצרת מקסיקו תוך התלוננות על אינפלציה.
למרות ששמענו את טראמפ מציג את חזון הקטל האמריקני כבר שנים, חשוב שהתקשורת לא תאבד מעיני עד כמה הרטוריקה הזו שונה בתכלית מזו של המועמדים לנשיאות בעבר – ושל הנשיא הנוכחי. ג'ו ביידן. זה היה בערך שבוע קודם לכן, במאר-א-לאגו, שטראמפ פרץ על אוטוקרטיה הונגרית ויקטור אורבן: "אין מישהו טוב יותר, חכם יותר או מנהיג טוב יותר", אמר. ימים לאחר מכן, של CNN ג'ים סקיוטו דיווח על פרטים חדשים על הערצתו של טראמפ לגברים חזקים, כמו זו של צפון קוריאה קים ג'ונג און, וכיצד הנשיא לשעבר אמר לכאורה שאדולף היטלר "עשה כמה דברים טובים".
ב-2016, כלי התקשורת נראו מקובעים יותר הילארי קלינטוןהמיילים של הדואר האלקטרוני יותר מהימור של נשיאות טראמפ, תוך שהיא עדיין מבטיחה לקוראים את הסבירות לניצחון שלה. התקשורת הפעם לא יכולה לבטל את ההשלכות של נשיאות טראמפ שנייה, וצריכה להישאר ממוקדת לא רק במועמד שנמנע מנורמות דמוקרטיות, אלא במפלגה פוליטית שלמה שעושה זאת.
בשלב זה, טראמפ הוא המפלגה הרפובליקנית, לאחר שהתקינה למעשה את הכלה לארה טראמפ כיו"ר ה-RNC ו-"MAGA מייק" ג'ונסון כיו"ר הבית. ג'ונסון, מכחיש בחירות מוביל, היה אחד מ-139 הרפובליקנים בבית הנבחרים שניסו לבטל את בחירות 2020 כדי להשאיר את טראמפ בשלטון למרות שהנשיא לשעבר הפסיד בבירור בבחירות. רפובליקנים שערערו על השקרים של טראמפ, כמו ליז צ'ייני, מאז טוהרו. הבית, תחת ג'ונסון, משמש לכאורה כזרוע של קמפיין טראמפ.
לאחר 231 ימים לסיום, הסקרים מצביעים על אפשרות ברורה של נשיאות טראמפ שנייה. כבר כתבתי בעבר איך סקרים הם באמת אירועי חדשות פסאודו, וראינו איפה הם טעו בעבר. "הסקרים הלאומיים של תחרות הנשיאות ב-2020 היו הכי פחות מדויקים מזה 40 שנה, בעוד שהסקרים במדינה היו הגרועים ביותר מזה שני עשורים לפחות", פוליטיקו דווח לאחר אותה תחרות נשיאותית אחרונה. אבל אנחנו לא צריכים סקר נוסף כדי להצביע על המובן מאליו – שהבחירות ב-2024 יהיו קרובות, אולי יגיעו לעשרות אלפי קולות בקומץ מדינות.
אז בהינתן האפשרות של חזרה של טראמפ לבית הלבן, לתקשורת יש אחריות לחנך את הקוראים והצופים לגבי האיום על הדמוקרטיה, וכיצד הוא יכול לעצב מחדש את הממשלה ולהתאים מחדש את סדרי העדיפויות של ארה"ב ברחבי העולם. האתגר הוא שהציבור נראה מותש. עייפות חדשות היא אמיתית. רשתות החדשות בכבלים היו עדות לירידה משמעותית בקהל בשנה שעברה, והאמריקאים הפסיקו במידה רבה את הפריימריז, שעליהן הייתה תחרות מועטה על רקע הציפיות למשחק חוזר בין ביידן לטראמפ. מחזור 2024 היה רחוק מלפני שמונה שנים, כאשר טראמפ הניע גלגלי עיניים ועזר לגרום לפריחה התקשורתית.
המדיה החברתית כבר לא מנסה אפילו להעמיד פנים שהיא בודקת עובדות את טראמפ ובעלי בריתו. פלטפורמה אחת כזו נמצאת כעת בבעלותו של מישהו שמקדיש זמן לדמוניזציה של מהגרים ועוזר להפיץ מידע מוטעה בבחירות. טרומרים עבדו ביעילות על השופטים בכל הנוגע לדיסאינפורמציה, תקפו חברות מדיה חברתית על תיוג שקרים ובו בזמן ניסו להציג את ביידן כמי שמאיים על הדמוקרטיה. "האנשים שנהנים מהפצת דיסאינפורמציה השתיקו למעשה רבים מהאנשים שינסו להזעיק אותם", פרופסור קייט סטארבירד סיפר ה ניו יורק טיימס.
ה פִּי מצא ש"דיסאינפורמציה על בחירות שוב עוברת דרך עדכוני חדשות", מה שמסייע לטראמפ "כשהוא מתדלק את הקאמבק שלו עם שקר לגבי בחירות 2020". ואכן, 6 מתוך 10 רפובליקנים עדיין חושבים שהבחירות האחרונות נגנבו למרות כל הראיות להיפך. ולנסות לשכנע אותם אחרת לא יהיה קל: רק 11% מהרפובליקנים אמרו לגאלופ בספטמבר האחרון שיש להם אמון בתקשורת המרכזית, ירידה מ-52% ב-1998
בינואר – שזה היה רק לפני חודשיים, למרות שזה מרגיש כאילו חלפה מאה – התייחסתי לכמה מעט תשומת הלב התקשורתית קיבלו ההצהרות הפרועות של טראמפ. השבוע האחרון, סוזן גלסר כתב ב ה ניו יורקר על הבעיה הזו של תקשורת מושחתת ואוטוקרט סמוי. לאחר שהקשיבה ל"עצרת ג'ורג'יה המשתוללת, חסרת הצירים, המצחיקה", היא כתבה ש"כמו כל כך הרבה בקמפיין של טראמפ ב-2024, ההרצאה המטורפת הזו התעלמה וסמויה במידה רבה, מבול השקרים וה-BS נתפסו כחדשות ישנות של מועמד שלו. ההצלחה הפוליטית הגדולה ביותר הייתה להסתגל לחלק גדול מהאוכלוסייה למציאות החלופית המסוכנת יותר מתמיד".
הבעיה ב-2016 הייתה שטראמפ קיבל יותר מדי מדיה חופשית. חדרי חדשות אפשרו למועמד דאז לטראמפ, ומאוחר יותר לנשיא טראמפ, להיות עורך המשימה שלהם, כמו פוליטיקושל ג'ק שייפר נחקר בתחילת 2017. בעיקרו של דבר, טראמפ היה מדבר (או מצייץ) על משהו והתקשורת תלך אחריו. הבעיה עכשיו היא לא לתת לטראמפ מספיק תשומת לב – לפחות כשזה נוגע לאיום שלו על הדמוקרטיה. ציינתי בעבר כיצד מסגור פוליטי קונבנציונלי יוצר שוויון שווא המנרמל ומעלה את הרטוריקה האנטי-דמוקרטית של טראמפ. ביידן הוא נשיא ומועמד רגיל ורגיל, בעוד שטראמפ לא – ברגע שאתה משווה את השניים, אתה מעלה את הסטייה לנורמה.
בהתחשב בחשש להיראות מפלגתי, עיתונאים עשויים לעצור לפני שיתארו את טראמפ כסכנה לדמוקרטיה. אבל שם הם יכולים גם לפנות לכל מספר של בכירים לשעבר בממשל טראמפ, משם ג'יימס מאטיס ל אליסה פארה גריפין ל מארק אספר, מי יבהיר את הנקודה הזו בבירור. ואז יש מייק פנס, שאומר "טראמפ רודף ומנסח אג'נדה שעומדת בסתירה לאג'נדה השמרנית עליה שלטנו במהלך ארבע השנים שלנו". זה מדהים שפנס, שכחבר רץ ב-2016 יצר את מבנה ההרשאה שאפשר לאוונגליסטים להיכנס למיטה עם טראמפ בפעם הראשונה, לא יתמוך בו ב-2024. The Bulwark's יונתן לאסט טען ביום שני כי "פנס צריך להיות הסיפור הגדול ביותר של קמפיין 2024".
לכסות את טראמפ ללא נשימה ולחזור על שקריו בצורה לא אמינה, זה לא התשובה. הדרך היחידה לשאת באחריות לטראמפ היא להיות ברור עיניים לגבי תוכניותיו הסמכותיות לקדנציה השנייה וכיצד הוא מיישר קו עם אוטוקרטים. וזה חיוני לשמוע מהאנשים שראו את חוסר התפקוד שלו ממקור ראשון, כמו אלה מהממשל הקודם שלו שמשמיעים אזעקה לגבי חזרתו הפוטנציאלית לבית הלבן. אנחנו בתקשורת חייבים לעשות זאת נכון, שכן עתיד הדמוקרטיה – והעיתונות החופשית שמתלווה אליה – עומד על הפרק.
