הנה איך הייתה אמריקה של דונלד טראמפ למעשה לפני ארבע שנים

ניקולס

הנה איך הייתה אמריקה של דונלד טראמפ למעשה לפני ארבע שנים

כפי ש דונאלד טראמפ מנסה לשכנע את המצביעים לשלוח אותו בחזרה לבית הלבן, בני בריתו מנקים אבק מהמשחקים של רונלד רייגן. "אנשים מסתכלים מסביב והם אומרים, 'האם אני במצב טוב יותר עכשיו מאשר לפני ארבע שנים?' התשובה לכך היא לא" לארה טראמפ אמר עַל שון האניטיההופעה של יום שלישי בערב. "אתה יכול להשוות בקלות עד כמה חייך היו טובים יותר עם דונלד טראמפ בתפקיד ועד כמה אתה גרוע יותר עכשיו ג'ו ביידן מכהן בתפקיד."

זו שורה קליטה, אחת אליז סטפניק גם הוריד אבק מוקדם יותר החודש. אבל כן טראמפ בֶּאֱמֶת רוצה שהאמריקאים יזכרו את הזמן הזה לפני ארבע שנים, כאשר הוא ביטל את התגובה הפדרלית למגיפת ה-COVID וסיכן חיים? פשוט סרוק את הכותרות מתחילת מרץ 2020. פוליטיקו כתב כיצד "הניהול הכושל של טראמפ עזר לתדלק את משבר הקורונה". ה וושינגטון פוסט גילה שהממשל של טראמפ "הרס" "שבועות יקרים" בזמן שהנגיף התפשט. ה ניו יורק טיימס דיווח כי טראמפ התמודד עם המשבר "על ידי חזרה על שורה של שקר".

הרבה מזה קרה לעיני הציבור. זוכרים שטראמפ חזה ש-COVID פשוט "ייעלם"? זוכרים שהוא הופיע למטה ה-CDC עם כובע קמפיין? זוכרים שהוא טען שגוגל בונה אתר כדי לעזור לאנשים למצוא בדיקות COVID, וגוגל לא ידעה על מה הוא מדבר?

למעשה, לא עשיתי זאת. שכחתי כמעט כל מה שאני עומד לספר בסיפור הזה. יש לי הרגשה שגם רבים אחרים שכחו. אולי זו נטייה אנושית לחסום טראומה מהעבר, או אולי זה יותר שכל כך הרבה קרה מאז. במחזור החדשות הטעון של היום, אירוע יכול להרגיש מיושן ארבעה ימים מאוחר יותר, לא משנה ארבעה שנים יותר מאוחר. בנוסף, אנשים רבים "מתכוננים" מהפוליטיקה בשנת 2024, ודוחים בבירור את הקרב החוזר של נשיא בהווה ובעבר.

אבל סיקור מסע הפרסום צריך להתמודד עם האופן שבו נשיא שואף יטפל במשבר עולמי. מסיבה זו, כדאי לבדוק שוב כיצד המתמודד הרפובליקני טיפל לא נכון באחד בזמן הנשיאות.

במידה שמישהו מקיים "יום שנה" למגיפה, זה השבוע, השבוע השני של מרץ, כאשר ארגון הבריאות העולמי הכריז על מגיפה; תאגידים אמריקאים החלו בהשבתה בהילוך איטי; ה-NBA השעתה את העונה שלה; וממשל טראמפ (בדיעבד) הכריז על מצב חירום כלל ארצי. אבל השבועות הקודמים היו קריטיים.

בינואר ופברואר 2020, טראמפ טען שוב ושוב שנגיף הקורונה נמצא בשליטה והמעיט בסכנות. הוא שיבח בקול רם את הטיפול של סין בהתפרצות ואמר, ב-30 בינואר, כי "אנחנו חושבים שיהיה לזה סוף טוב מאוד עבורנו".

הוא שמר על גישה עליזה במשך מספר שבועות. ב-25 בפברואר הוא אמר, "הם מקבלים את זה יותר ויותר תחת שליטה. אז אני חושב שזו בעיה שהולכת להיעלם". יומיים לאחר מכן, הוא היה בוטה עוד יותר: "זה הולך להיעלם".

כמובן, הבעיה לא נעלמה. הנגיף התפשט ברחבי העולם. עד סוף פברואר, מקרי הקורונה עלו במהירות בארה"ב, אך מחסור בערכות בדיקה גרם לכך שלא ניתן היה למדוד את הסכום הכולל. טראמפ היה אובססיבי לשמור על מספר המקרים המדווחים נמוך ככל האפשר – להתרכז יותר בנושא דיווחים מאשר המספר האמיתי של אמריקאים חולים ומפוחדים.

עוזרי ממשל טראמפ כמו לארי קודלו העלה הערות מזיקות באופן דומה. "הכלנו את זה", טען קודלו ב-25 בפברואר. באותו יום, מזכיר העיתונות קיילי מק'ניי אמר, "לא נראה מחלות כמו נגיף הקורונה מגיעות לכאן."

זה היה כאילו קודלו ומקניני מילאו אחר פקודות הבוסים. "רציתי תמיד לזלזל בזה", אמר טראמפ לסופר בוב וודוורד בראיון ב-19 במרץ שפורסם מאוחר יותר. טראמפ אמר שהוא לא רוצה לגרום ל"פאניקה".

אבל אם זה נכון, למה הוא הלך כל כך רחוק בכיוון ההפוך? הנשיא שהודח לאחרונה (זוכרים את סאגת ניצול הכוח לרעה?) אמר לבאי העצרת ב-28 בפברואר כי "הדמוקרטים עושים פוליטיזציה של נגיף הקורונה", השווה את התנהלות הדמוקרטים ל"מתיחה של ההדחה", ואמר "זוהי שלהם. מתיחה חדשה."

טראמפ אמר כל כך הרבה הערות מזלזלות ה וושינגטון פוסט הפיק סרטון של "40 פעמים שטראמפ אמר שהקורונה תיעלם".

אנחנו יודעים, בזכות לא אחר מאשר טאקר קרלסון, שבעלי ברית מהימנים ניסו להזהיר את טראמפ מפני האיום בתחילת מרץ. קרלסון סיפר יריד ההבלים בראיון משנת 2020 שהוא נסע למאר-א-לאגו בשבת, 7 במרץ לצורך התערבות כלשהי. "אמרתי בדיוק את מה שאמרתי בטלוויזיה, וזה יכול להיות ממש רע", נזכר קרלסון. (מאוחר יותר נודע לי שעוזרת אלמונית בבית הלבן עודד אותו לשוחח קצת על טראמפ.) קרלסון, כך התברר, נחשף ל-COVID במהלך הביקור; בעוד שהוא לא חלה, כמה אחרים שהיו במתחם הנשיא באותו יום אכן נדבקו ב-COVID.

היום הקודם היה כשטראמפ חבש כובע "שמור על אמריקה גדולה" ב-CDC. בעודו שם, הוא ניחש שנית את אנשי המקצוע הרפואיים בחדר, הוא שאל באקראי על הרייטינג של פוקס, והוא העליב את המושל הדמוקרטי של מדינת וושינגטון. הוא טען ש"כל מי שרוצה מבחן, יכול לקבל מבחן", שהיה שקרי בעליל. "ככתב, באופן כללי אני לא אמור להגיד דבר כזה, אלא: ההצהרות של הנשיא לעיתונות היו מפחידות". אדם רוג'רס כתב עבור Wired. לדבריו, הלוחץ של טראמפ היה "מלא במחמאות מנהיגות יקרות, הגנות לא קוטוטוריאליות של עניינים לא קשורים, התקפות על מושל אמריקאי, והכי חשוב – מידע מוטעה על הנגיף והתגובה האמריקאית".

המידע השגוי המשיך לזרום בשבוע שלאחר מכן כאשר טראמפ נשא נאום במשרד הסגלגל. אם כוונתו הייתה להרגיע את חששות האומה, הוא השיג את ההיפך: הוא הכריז על איסור נסיעה מאירופה, גרם לכאוס בשדות התעופה ומיהר הבהרות מבכירי הקבינט. ביום שישי, 13 במרץ, הוא לחץ ידיים לאורחים בתדרוך COVID, בניגוד ישיר להנחיית פקידי הבריאות, מה שגרם למשתתף אחד להתחמק מידו של טראמפ ולהציע במקום חבטה במרפק. ג'ראלדו ריברה אפילו ניסה להגיע לטראמפ דרך מכשיר הטלוויזיה, והצהיר בפוקס לילה אחד, "מר. הנשיא, למען טובת האומה, תפסיק ללחוץ ידיים".

הביקורת על התנהגותו המהממת ותדריכי זרם התודעה של טראמפ לא הוגבלה לליברלים המתיימרים בעצמם כמו ג'ראלדו. פיליפ קליין, אחר כך העורך הראשי של הארגון הנוטה לימין בוחן וושינגטון, כעת העורך העליון של National Review Online, אמר בזמנו שטראמפ "לא הראה יכולת לצאת מהתעלולים האופייניים שלו, ולהתייחס לרגע ברצינות הראויה לו".

משבר ה-COVID היה משהו חוזר על האופן שבו טראמפ הגיב להוריקן מריה – בכך שהפחית את מספר ההרוגים, דחתה את המתמטיקה והאשמת הדמוקרטים בשיתוף פעולה כדי לגרום לו להיראות רע. הוא אמר שהוא הדבר הכי טוב שקרה לפורטו ריקו. זכור? ואז הגיע ה-COVID, והוא ניסה את אותם טריקים: בוסטריזם פרוע, טענות מזויפות וצילומים מביכים. הוא העביר מידע שגוי לציבור על נושא של חיים ומוות.

הטעויות וההצהרות המוטעות נמשכו עד מרץ, אפריל ואילך. ב-24 במרץ, פחות משבועיים לאחר תחילת ההשבתות, הוא אמר שהוא רוצה שהמדינה "תיפתח ודואגת לעבור עד חג הפסחא", שהיה ב-12 באפריל. הוא היה מודאג מאוד מהכלכלה – אבל פקידי בריאות הציבור האמינו הוא היה צריך לדאוג יותר לבריאותו ולרווחתו של הציבור. הוא בהחלט לא שם את בריאות האנשים במקום הראשון כשהציע כי בליעת חומרי חיטוי יכולה לעזור בריפוי נגיף הקורונה. סוכנויות בריאות ציבוריות הזהירו אנשים לא לקחת את עצתו של טראמפ. "אל תחמיר מצב רע", צייצה בתגובה סוכנות ניהול החירום של מדינת וושינגטון בטוויטר.

וזו הנקודה, נכון? במצב חירום, מנהיגים יכולים לעזור או לפגוע. הם יכולים להתעלות או לא להוביל כלל. הרקורד של טראמפ מדבר בעד עצמו. אבל פוליטיקו סגן עורך מנהל לפוליטיקה סם שטיין לאחרונה נצפים שלפי נתוני הסקרים, "מצביעים רבים נותנים לטראמפ אישור לשנת קוביד לנשיאותו. או, לפחות, אל תתייחס אליו באמת באחריות לכך".

אני מבין. אני גם לא רוצה לחזור על שנת ה-COVID של הנשיאות של טראמפ. אבל חשוב לזכור.

ניקולס