מחקר מקיף שכלל משתתפים מ-15 מדינות גילה שבעוד שהמוח האנושי מעדיף באופן אוניברסלי מקצבים העשויים מיחסים שלמים פשוטים, היחסים הספציפיים המועדפים יכולים להשתנות מאוד בין תרבויות. זה מרמז על בסיס משותף בתפיסת המוזיקה, המעוטר בגיוון תרבותי. קרדיט: twoday.co.il.com
מחקר שנערך על אנשים ב-15 מדינות מגלה שבעוד שכולם מעדיפים מקצבים עם יחסים שלמים פשוטים, הטיות יכולות להשתנות לא מעט בין החברות.
כאשר מקשיבים למוזיקה, נראה שהמוח האנושי מוטה לשמיעה ומייצר מקצבים המורכבים מיחסים שלמים פשוטים – לדוגמה, סדרה של ארבע פעימות המופרדות במרווחי זמן שווים (היוצרים יחס של 1:1:1).
עם זאת, היחסים המועדפים יכולים להשתנות מאוד בין חברות שונות, על פי מחקר רחב היקף שהובילו חוקרים ב- MIT ומכון מקס פלנק לאסתטיקה אמפירית ובוצע ב-15 מדינות. המחקר כלל 39 קבוצות של משתתפים, שרבים מהם הגיעו מחברות שהמוזיקה המסורתית שלהן מכילה דפוסי קצב ייחודיים שאינם מצויים במוזיקה המערבית.
"המחקר שלנו מספק את ההוכחות הברורות ביותר עד כה למידה מסוימת של אוניברסליות בתפיסה ובקוגניציה מוזיקלית, במובן זה שכל קבוצת משתתפים בודדת שנבדקה מפגינה הטיות ביחסים שלמים. זה גם מספק הצצה לשונות שיכולה להתרחש בין תרבויות, שיכולה להיות משמעותית למדי", אומר נורי ג'קובי, המחבר הראשי של המחקר ופוסט דוקטורט לשעבר ב-MIT, שכיום הוא ראש קבוצת מחקר במכון מקס פלנק לאסתטיקה אמפירית. בפרנקפורט, גרמניה.
המחקר כלל 39 קבוצות של משתתפים, שרבים מהם הגיעו מחברות שהמוזיקה המסורתית שלהן מכילה דפוסי קצב ייחודיים שאינם מצויים במוזיקה המערבית. קרדיט: כריסטין דנילוף, MIT; iStock
וריאציות בין-תרבותיות ותובנות לימוד
ייתכן שההטיה של המוח כלפי יחסי מספרים שלמים פשוטים התפתחה כמערכת טבעית לתיקון שגיאות שמקלה על שמירה על גוף מוזיקה עקבי, שחברות אנושיות משתמשות בו לעתים קרובות כדי להעביר מידע.
"כשאנשים מייצרים מוזיקה, הם לרוב עושים טעויות קטנות. התוצאות שלנו עולות בקנה אחד עם הרעיון שהייצוג המנטלי שלנו עמיד במקצת לטעויות האלה, אבל הוא חזק באופן שדוחף אותנו לעבר הרעיונות הקיימים שלנו לגבי המבנים שצריך למצוא במוזיקה", אומר ג'וש מקדרמוט, פרופסור חבר. של מדעי המוח והקוגניציה ב-MIT וחבר במכון מקגוברן לחקר המוח של MIT ובמרכז למוח, מוחות ומכונות.
מקדרמוט הוא הכותב הבכיר של המחקר, המופיע היום ב טבע התנהגות אנושית. צוות המחקר כלל גם מדענים מיותר משני תריסר מוסדות ברחבי העולם.
גישה גלובלית
המחקר החדש צמח מתוך ניתוח קטן יותר שג'קובי ומקדרמוט פרסמו בשנת 2017. במאמר זה השוו החוקרים תפיסת קצב בקבוצות של מאזינים מארצות הברית ומהצימאנה, חברה ילידית הממוקמת ביערות הגשם של האמזונס הבוליביאני.
כדי למדוד איך אנשים תופסים קצב, החוקרים המציאו משימה שבה הם מנגנים סדרה שנוצרה באקראי של ארבע פעימות ואז מבקשים מהמאזין להקיש בחזרה על מה ששמע. הקצב המופק על ידי המאזין מושמע לאחר מכן למאזין, והם מקישים עליו שוב. במהלך מספר איטרציות, הרצפים המוקלטים נשלטו על ידי ההטיות הפנימיות של המאזין, הידועות גם בתור פרירים.
"דפוס הגירוי הראשוני הוא אקראי, אבל בכל איטרציה הדפוס נדחף על ידי ההטיות של המאזין, כך שהוא נוטה להתכנס לנקודה מסוימת במרחב של מקצבים אפשריים", אומר מקדרמוט. "זה יכול לתת לך תמונה של מה שאנו מכנים "פריור", שהוא מערך הציפיות הפנימיות המרומזות למקצבים שיש לאנשים בראשם."
כאשר החוקרים ערכו את הניסוי הזה לראשונה, עם סטודנטים אמריקאים כמו הנבדקים, הם גילו שאנשים נטו לייצר מרווחי זמן הקשורים ביחסים שלמים פשוטים. יתר על כן, רוב המקצבים שהם הפיקו, כמו אלה עם יחסים של 1:1:2 ו-2:3:3, נמצאים בדרך כלל במוזיקה המערבית.
לאחר מכן נסעו החוקרים לבוליביה וביקשו מחברי אגודת Tsimane לבצע את אותה משימה. הם גילו ש- Tsimane' גם הפיק מקצבים עם יחסים שלמים פשוטים, אך היחסים המועדפים עליהם היו שונים ונראה כי הם תואמים לאלה שתועדו במספר התקליטים הקיימים של המוזיקה של Tsimane.
"בשלב זה, זה סיפק כמה ראיות לכך שעשויות להיות נטיות נפוצות מאוד להעדיף יחסים שלמים קטנים אלה, ושייתכן שיש מידה מסוימת של שונות בין-תרבותית. אבל בגלל שרק הסתכלנו על התרבות האחת הזו, באמת לא היה ברור איך זה יראה בקנה מידה רחב יותר", אומר יעקבי.
כדי לנסות לקבל תמונה רחבה יותר, צוות MIT החל לחפש משתפי פעולה ברחבי העולם שיוכלו לעזור להם לאסוף נתונים על קבוצה מגוונת יותר של אוכלוסיות. הם בסופו של דבר למדו מאזינים מ-39 קבוצות, המייצגות 15 מדינות בחמש יבשות – צפון אמריקה, דרום אמריקה, אירופה, אפריקה ואסיה.
"זה באמת המחקר הראשון מסוגו במובן זה שעשינו את אותו ניסוי בכל המקומות השונים האלה, עם אנשים שנמצאים בשטח במקומות האלה", אומר מקדרמוט. "זה לא באמת נעשה בעבר במשהו שקרוב לקנה מידה זה, וזה נתן לנו הזדמנות לראות את מידת השונות שעשויה להתקיים ברחבי העולם."
השוואות תרבות
בדיוק כפי שעשו במחקר המקורי שלהם משנת 2017, החוקרים גילו שבכל קבוצה שהם בדקו, אנשים נטו להיות מוטים כלפי יחסים שלמים פשוטים של קצב. עם זאת, לא כל קבוצה הראתה את אותן הטיות. אנשים מצפון אמריקה וממערב אירופה, שסביר להניח שנחשפו לאותם סוגי מוזיקה, היו בסבירות גבוהה יותר לייצר מקצבים עם אותם יחסים. עם זאת, קבוצות רבות, למשל אלה בטורקיה, מאלי, בולגריה ובוצוואנה הראו הטיה למקצבים אחרים.
"יש תרבויות מסוימות שבהן יש מקצבים מסוימים הבולטים במוזיקה שלהם, ואלה מופיעות בסופו של דבר בייצוג המנטלי של הקצב", אומר יעקבי.
החוקרים מאמינים שהממצאים שלהם חושפים מנגנון שהמוח משתמש בו כדי לסייע בתפיסה והפקה של מוזיקה.
"כשאתה שומע מישהו מנגן משהו ויש לו שגיאות בביצועים שלו, אתה הולך לתקן מנטלית עבור אלה על ידי מיפוי שלהם למקום שאתה חושב באופן מרומז שהם צריכים להיות", אומר מקדרמוט. "אם לא היה לך משהו כזה, ואתה פשוט מייצג נאמנה את מה ששמעת, השגיאות האלה עלולות להתפשט ולהקשות בהרבה על תחזוקה של מערכת מוזיקלית."
בין הקבוצות שהם חקרו, דאגו החוקרים לכלול לא רק סטודנטים, שקל ללמוד בכמות גדולה, אלא גם אנשים שחיים בחברות מסורתיות, שקשה יותר להגיע אליהם. משתתפים מאותן קבוצות מסורתיות יותר הראו הבדלים משמעותיים בין סטודנטים המתגוררים באותן מדינות, ומאנשים שחיים באותן מדינות אך ביצעו את המבחן באינטרנט.
"מה שמאוד ברור מהמאמר הוא שאם אתה מסתכל רק על התוצאות של סטודנטים לתואר ראשון ברחבי העולם, אתה ממעיט בגדול את הגיוון שאתה רואה אחרת", אומר יעקבי. "וזה היה נכון לגבי ניסויים שבהם בדקנו קבוצות של אנשים באינטרנט בברזיל ובהודו, כי יש לך עסק עם אנשים שיש להם גישה לאינטרנט וככל הנראה יש להם יותר חשיפה למוזיקה מערבית."
החוקרים מקווים כעת להפעיל מחקרים נוספים על היבטים שונים של תפיסת מוזיקה, תוך שימוש בגישה גלובלית זו.
"אם אתה רק בודק סטודנטים מכל העולם או אנשים באינטרנט, הדברים נראים הומוגניים הרבה יותר. אני חושב שחשוב מאוד שהתחום יבין שבעצם אתה צריך לצאת לקהילות ולערוך שם ניסויים, לעומת לקחת את הפרי הנמוך של ריצת לימודים עם אנשים באוניברסיטה או באינטרנט", אומר מקדרמוט.
המחקר מומן על ידי קרן ג'יימס ס. מקדונל, המועצה הלאומית למחקר מדע והנדסה בקנדה, קרן המחקר הלאומית של דרום אפריקה, הקרן הלאומית למדע של ארצות הברית, הסוכנות הלאומית למחקר ופיתוח של צ'ילה, האקדמיה האוסטרית למדעים, החברה היפנית לקידום המדע, מכון המחקר העולמי Keio, מועצת המחקר של בריטניה לאמנויות ומדעי הרוח, מועצת המחקר השוודית וקרן ג'ון פל.
