ניווט במים המורכבים של יחסי אינדונזיה-סין דורש הבנה של הניואנסים ההיסטוריים, הדינמיקה הנוכחית והאפשרויות העתידיות שמעצבות את מערכת היחסים הדו-צדדית הזו. בעוד אינדונזיה עומדת על סף מעברים פוליטיים משמעותיים, יחסי הגומלין המורכבים בין היסטוריה, פוליטיקה פנימית וסדרי עדיפויות כלכליים ממשיכים לעצב את מערכת היחסים המורכבת בין אינדונזיה לסין, במיוחד עם ההתפתחויות האחרונות תחת הנשיא הנבחר פראבוו סוביאנטו. פעולותיו של פראבו לאחר הבחירות מצביעות על כיול מחודש בגישת מדיניות החוץ כלפי סין, המשקפת עמדה פרגמטית לגבי שמירה ואולי העמקת הקשרים הבילטרליים בתוך תרחישים אזוריים וגלובליים מתפתחים.
שורשי היחסים בין אינדונזיה לסין נמשכים עד 1950 כאשר אינדונזיה הפכה לאחת המדינות הראשונות שהכירו ברפובליקה העממית של סין. מערכת יחסים זו, שהתחזקה בתחילה בתקופת נשיאותו של סוקרנו, רק לאחר מכן עומדת בפני מבחנים קשים בתקופת סוהרטו, שבה הסנטימנט האנטי-קומוניסטי יצר הקפאה דיפלומטית שנמשכה עשרות שנים. העידן שלאחר סוהרטו סימן הפשרה זהירה אך מתקדמת של הקשרים, הניזונים מתמורות גיאופוליטיות גלובליות ומעמדה העולה של סין כמעצמה כלכלית.
הרקע ההיסטורי הזה הוא מכריע, שכן הוא יצר דינמיקה פוליטית וחברתית ארוכת שנים שממשיכה להשפיע על גישתה של אינדונזיה לסין. הנוכחות של אוכלוסייה סינית אתנית משמעותית באינדונזיה הייתה מקור לחוזק כלכלי אך גם למתח חברתי-פוליטי, במיוחד בתקופות של שפל כלכלי ותהפוכות פוליטיות. תקופות של אי ודאות כלכלית ומעבר פוליטי ראו לעתים קרובות התעוררות מחודשת במתיחות אלו, והשפיעה על היחסים הדו-צדדיים עם סין.
לדוגמה, במהלך כהונתו של הנשיא ג'וקו ווידודו, נמתחה ביקורת ניכרת על פתיחות הממשל שלו להשקעות סיניות. ביקורת זו מצטלבת לעתים קרובות עם חששות רחבים יותר לגבי ההשפעה הסינית ונוכחות העובדים הסינים באינדונזיה, אשר חלקם תופסים כמאיימת על מקומות עבודה מקומיים ועל ריבונות כלכלית. בעידן ווידודו, היחסים הכלכליים של אינדונזיה עם סין העמיקו באופן משמעותי, כאשר סין הפכה לשותפת סחר מובילה ומשקיעה מרכזית בפרויקטי תשתית אינדונזיים. עם זאת, קשר כלכלי זה אינו חף ממחלוקות. תפיסות של זרם של עובדים סינים והדומיננטיות של קבלנים סינים בפרויקטי תשתית מרכזיים עוררו דיונים מקומיים לגבי היתרונות של השקעות אלו לנוף הכלכלי הרחב של אינדונזיה.
קשרים כלכליים אלה מסובכים משיקולים גיאופוליטיים, במיוחד האסרטיביות הימית הגוברת של סין. אינדונזיה, אף שאינה טוענת במחלוקות בים סין הדרומי, מצאה שהאזור הכלכלי הבלעדי שלה חופף לתביעות הרחבות של סין, מה שמוביל למתחים שמפרעים מדי פעם את ההרמוניה הדו-צדדית.
ביקורו האחרון של פראבו בבייג'ין, זמן קצר לאחר ניצחונו בבחירות, אינו רק רשמיות דיפלומטית אלא אינדיקציה חזקה לכוונתו לקיים, אם לא לשפר, את היחסים עם סין. הגישה הנוכחית של פראבו נראית היסטורית כלומנית עם עמדה איתנה לגבי ריבונות, בעלת ניואנסים יותר. במהלך כהונתו כשר ההגנה, הפגין פראבו מערכת יחסים מורכבת עם סין, תוך איזון בין הרטוריקה הלאומנית שלו לבין מדיניות חוץ פרגמטית שלעתים קרובות נדרשה מעורבות בונה, במיוחד בנוגע לריבונות ימית ובעיות ביטחון בים נאטונה (אזור החפיפה עם הטענות הימיות של סין). ). מעשה האיזון הזה אמור להימשך כעת, אולי אפילו יותר אסטרטגית, כשפרבובו ייכנס לנשיאות.
השקעות כמו פרויקט הרכבת המהירה המקשרת בין ג'קרטה לבנדונג המחישו את היתרונות הפוטנציאליים של ההון הסינית, והבטיחו להגביר את הקישוריות והצמיחה הכלכלית באזור. עם זאת, פרויקט זה אינו חף מבעיות, לאחר שהתמודד עם ביקורת על עיכובים וחריגות תקציביות, והדגיש את החששות לגבי ניהול שיתופי פעולה כה גדולים.
יחסים הדוקים יותר עם בייג'ינג יהדהדו בגיאופוליטיקה רחבה יותר, שכן היריבות המוגברת בין סין לארה"ב מעמידה את אינדונזיה במצב מעורער שבו ג'קרטה חייבת לנווט בזהירות במדיניותה כדי להימנע מהתאמה יתרה לאחת על חשבון האוטונומיה או היחסים שלה עם אַחֵר. ההתקשרויות הדיפלומטיות של פראבו, כולל פנייתו ליפן ומדינות ASEAN, מסמנות אסטרטגיה של גיוון ואיזון, במטרה לחזק את מעמדה ואת כוח המיקוח של אינדונזיה באזור.
מדיניות החוץ של אינדונזיה תחת פראבו
במבט קדימה, ניתן להבחין בכמה דרכים למדיניות החוץ של אינדונזיה בהנהגתו של פראבו. התרחיש הסביר ביותר כרוך בהתקשרות אסטרטגית מתמשכת עם סין, שבה שיתופי פעולה כלכליים נמשכים במרץ אך עם דגש מוגבר על שמירה על אינטרסים לאומיים וריבונות. גישה זו תחייב פעולת איזון עדינה, שמירה על צמיחה כלכלית איתנה תוך התייחסות לחששות המקומיים לגבי השפעה ושליטה זרות.
לחלופין, פראבוו עשויה לנווט את אינדונזיה לקראת גיוון גדול יותר של יחסיה הבינלאומיים. אסטרטגיה זו תכלול חיזוק הקשרים עם מדינות אסיה אחרות ואולי באופן משמעותי יותר עם מעצמות המערב, ובכך תפחית את הסתמכות היתר על השקעות סיניות והפחתת הסיכונים הקשורים למתיחות גיאופוליטית.
דרך פחות סבירה אך אפשרית יכולה להיות עמדה מתעמתת יותר כלפי סין, המונעת על ידי סכסוכים גיאופוליטיים בלתי צפויים או תנודה פנימית משמעותית לעבר לאומיות. עמדה כזו תיישר את אינדונזיה יותר עם מדינות אחרות בדרום מזרח אסיה ושותפות אסטרטגיות כמו ארצות הברית, החולקות דאגות לגבי השאיפות האזוריות של סין.
בעוד אינדונזיה מנווטת את מערכת היחסים המורכבת שלה עם סין, לבחירות שיעשה הממשל של פראבו יהיו השלכות עמוקות לא רק על יחסי סין-אינדונזיה אלא גם על תפקידה של אינדונזיה בהקשר אזורי וגלובלי רחב יותר.
