תוך שימוש בתפיסה המורכבת של המשטר, חוקר שופך אור חדש על המסגרת המוסדית והחוקית הרחבה יותר המשפיעה על הממשל של סיוע במזון בינלאומי, ומראה שמשטרים שונים לוקחים חלק בעיצובו.
הרעב העולמי גדל בקצב מדאיג, עם סכסוכים ממושכים, שינויי אקלים ו COVID 19 מחמיר את הבעיה. בשנת 2022, תוכנית המזון העולמית עזרה לשיא של 158 מיליון אנשים. במסלול זה, יעד האו"ם למיגור הרעב עד 2030 נראה בלתי מושג יותר ויותר. מחקר חדש באוניברסיטת מקגיל מאיר את הזרקור על חלק משמעותי בפאזל: סיוע במזון בינלאומי.
ללא אמנה עולמית, סיוע למזון מונחה על ידי טלאים של הסכמים ומוסדות בינלאומיים. תוך שימוש במושג "תסביך משטר", מחקר שפורסם ב- כתב עת למשפט ומדיניות סחר בינלאומי בוחן את אותם כללים ואת המערכות המעצבות אותם. במקום ליצור ישות חדשה שתפתור את הבעיה, הממצאים מצביעים על שינוי פרדיגמה במערכות הקיימות. חשיבה מחודשת על השיח הדומיננטי בין מוסדות היא חיונית לעבודה לקראת אפס רעב, טוענת הסופרת קלריס דלאוויל, דוקטורנטית שנה שנייה בפקולטה למשפטים של מקגיל.
תמיכה בגישה המבוססת על זכויות אדם
"ישנם שני משטרים עיקריים השולטים בסיוע במזון העולמי – משטר הסחר ומשטר הביטחון התזונתי. אני מעודד מחויבות חזקה יותר של שני המשטרים ליישם גישה המבוססת על זכויות אדם, כדי להטיל ספק בשיח הבולט על משטרי סחר במזון, שמצייר את הסיוע במזון כעיוות בסחר שיש למזער אותו", אומר דלאוויל.
המחקר מציע נקודת מבט חדשה על הממשל של סיוע במזון בינלאומי על ידי שימוש בתפיסת "מתחם המשטר" כדי לנווט ברשת הסבוכה של חוקים ומוסדות המעורבים על ידי גילוי כיצד משטרים שונים תורמים לאבולוציה של סיוע במזון, המחקר מדגיש את הצורך ב גישה הוליסטית המגשרת על פערים בין מסגרות קיימות. התובנות שניתנו לא רק מעשירות את הדיאלוג האקדמי אלא גם משמשות מדריך לקובעי מדיניות ולבעלי עניין השואפים להגביר את האפקטיביות וההוגנות של מאמצי סיוע המזון הבינלאומיים.
