בגיאופוליטיקה, דברים נדירים כפי שהם נראים. מעט מאוד מקומות על פני כדור הארץ ממחישים את הנקודה הזו טוב יותר מאשר אזרבייג'ן, מדינה אוטוריטרית עשירה בנפט, הדחוקה בין רוסיה לאיראן, המקדמת את עצמה כמדינה מוסלמית חילונית.
מנקודת המבט של פוליטיקאים אמריקאים ואירופים עם תיאבון לפחמימנים מיובאים וקוויאר שחור, אזרבייג'ן היא בעלת ברית מערבית חשובה. היא כביכול מספקת מנוף נגד ההשפעה הרוסית והאיראנית בקווקז ומוזכרת לעתים קרובות כידידה של ישראל, ומספקת לאותה מדינה כ-60% מהנפט שלה בתמורה לנשק כדי להילחם בארמנים.
לעתים קרובות מדי מתעלמים בחשבון זה מארג מורכב של יחסים בין המשטר האזרבייג'ני בבאקו ושליטי רוסיה ואיראן.
מערכת היחסים של אזרבייג'ן עם רוסיה היא החלק הברור והמזיק ביותר ברשת הזו. באקו נכנסה לשותפות אסטרטגית עם מוסקבה, בסימן הצהרת "יחסי בעלות הברית" בפברואר 2022, יומיים בלבד לפני שרוסיה פלשה לאוקראינה. ברית זו התרחבה וכוללת שיתוף מודיעין וסחר בפחמימנים, מה שמאפשר לאזרבייג'ן לעשות לעג לסנקציות מערביות על ידי משלוח נפט וגז רוסיים לאירופה.
בעוד שתמיכתה של אזרבייג'ן בשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה הייתה לפעמים רועשת, ההתקשרויות הפיננסיות והפוליטיות המתפתחות עם מוסקבה הפכו בולטות. אזרבייג'ן עוזרת לרוסיה להתחמק מהסנקציות והייתה אחד מארבעת היעדים המובילים של אוליגרכים רוסים במהלך המלחמה באוקראינה.
יתרה מכך, המשטר בבאקו תמך במאמצי התיווך הרוסיים בין ארמניה ואזרבייג'ן, תוך דחייה של יוזמות של ארה"ב ושל האיחוד האירופי. באקו גם בירכה על התיווך האיראני בהתבסס על עמדת טהראן לפיה יש לפתור את הסכסוכים האזוריים "ללא התערבות של מדינות לא אזוריות ומערביות".
יחסי אזרבייג'ן עם איראן היו מתוחים לפעמים. טהראן הביעה דאגה מכמה עניינים, כגון השימוש במל"טים מתוצרת ישראל על ידי הכוחות המזוינים של אזרבייג'ן באזור השנוי במחלוקת של ארטסח ואימוץ מדיניות שסובלת או אפילו תומכת בקבוצות הדוגלות בהיפרדות של צפון איראן, ביתם של רבים. אזרים אתניים.
למרות זאת, ההתפתחויות האחרונות מלמדות על התחממות הקשרים בין אזרבייג'ן לאיראן שצריכה להדאיג את קובעי המדיניות במערב ובמיוחד את אלו בישראל. ב-7 באוקטובר 2023, במקביל למתקפה האכזרית של חמאס בדרום ישראל, חתמו אזרבייג'ן ואיראן על הסכם הנוגע למה שמכונה מסדרון עראס. פרויקט זה, הכולל בניית כביש מהיר וגשר מסילת ברזל, נועד לחבר בין אזרבייג'ן והאקסלווה שלה, נחיצ'בן, דרך שטח איראן.
הסכם מסדרון עראס הוא חלק מנורמליזציה רחבה יותר בין איראן לאזרבייג'ן, כולל הסכמים קריטיים שנחתמו מאז ספטמבר 2023. יתרה מכך, ישנם דיווחים כי איראן תשקיע בשטחים שנרכשו על ידי אזרבייג'ן במהלך ואחרי המלחמה עם ארמניה ב-2020. בנוסף, חל עלייה בולטת (33 אחוזים במהלך תשעת החודשים הראשונים של 2023) בסחר הרכבות בין איראן ואזרבייג'ן, ומומחים צופים צמיחה נוספת בסחר הדו-צדדי לאחר השלמת מסדרון עראס.
אבל זה לא הכל. ב-7 בינואר 2024, איראן ואזרבייג'ן השלימו הסכם הנוגע לבניית מסילת הרכבת ראשט-אסטרה, שמטרתה לחסל פער ארוך שנים בתוך פרוזדור התחבורה הבינלאומי צפון-דרום, המכונה INTSC. ה-INTSC – מסדרון באורך 7,200 קילומטרים המקיף כבישים, רכבת וצירי ים – מחבר את העיר השנייה בגודלה ברוסיה, סנט פטרסבורג, עם נמל מומבאי, הודו, דרך אזרבייג'ן ואיראן, עוקף את תעלת סואץ.
צפוי כערוץ לרוסיה לעקוף סנקציות מערביות, להחליף נתיבי סחר אירופיים ולהרחיב את השפעתה הכלכלית בדרום אסיה, ה-INTSC משך את התמיכה הפיננסית של משטר פוטין, בולט במיוחד במימון פרויקט הרכבת ראשט-אסטרה.
השלמתה הקרובה של מסילת הרכבת ראשט-אסטרה צפויה להגביר את הסחר בין רוסיה, איראן ואזרבייג'ן. מומחים צופים כי נפח המטען הכולל שיועבר ברכבת בלבד יגיע לפחות ל-15 מיליון טון בשנה לפני 2030.
תפקידה של אזרבייג'ן כמנחה יחזק את מעמדה של רוסיה במלחמתה נגד אוקראינה. ה-INSTC מציע פוטנציאל עצום לכלכלה הרוסית, מספק למוסקבה גישה לשותפי סחר חיוניים ומאפשר מימון נוסף לקמפיין שלה באוקראינה.
ליוזמה זו יש משמעות ניכרת גם עבור איראן, והיא מציעה דרך להתחמק מהסנקציות המערביות וליצור קשר יבשתי ישיר עם רוסיה, בעלת ברית מרכזית. השלמת ה-INSTC מוכנה להוציא את איראן מהבידוד, ולהפוך אותה למרכז סחר מרכזי באירואסיה.
בהנהגת משפחת אלייב, אזרבייג'ן פועלת מאז 1993 כמשטר אוטוריטרי המפורסם בהיעדר בחירות חופשיות והוגנות, דיכוי אופוזיציה פוליטית וכליאת עיתונאים ופעילים. פשעי מלחמה וטיהור אתני שביצע המשטר האזרבייג'ני ב-2020 ו-2023 בארצ'ח רק מוסיפים לרשימת המעשים הרעים של אלייב. הרצון של באקו להישאר שותף אנרגיה לאירופה וספק לישראל הוא חלק מרכזי בדחף המשטר להבטיח לגיטימציה פנימית וחיצונית.
קובעי מדיניות מערביים עומדים אפוא בפני שאלה קריטית: האם מוצדק להתעלם מהעמקת הקשרים הכלכליים והפיננסיים של אזרבייג'ן עם רוסיה ואיראן, יחד עם הרקורד התהומי שלה בזכויות האדם, רק כדי להבטיח גישה לעתודות הנפט המצטמצמות של באקו? נראה כי ההחלטה האחרונה של הפרלמנט האירופי מעידה על כך שזה לא פשרה שהם רואים בחביבות.
המשך היחסים עם אזרבייג'ן, למרות השיטות הסמכותיות שלה, עלול להתגלות כקצר רואי גם עבור ישראל. הגיע הזמן שהאינטלקטואלים וההנהגה של ישראל יכירו בחששות האתיים הקשורים בתמיכה באזרבייג'ן נגד ארמניה. מה שעשוי להרגיש נכון בצומת זה חייב להיבחן בביקורתיות כדי לוודא שהוא מתיישב עם מה שנכון באמת.
דיוויד א. גריגוריאן הוא עמית בכיר במרכז מוסבר-רחמני לעסקים וממשל בבית הספר קנדי של הרווארד וכלכלן ותיק של IMF שבסיסו בוושינגטון. ג'ורג' מנשיאן הוא מנתח מדיניות באתונה המתמחה בקווקז ובמזרח התיכון וחוקר במכון וושינגטון להגנה וביטחון.
