תמונה זו של טלסקופ החלל האבל מציגה את NGC 4423, גלקסיה בקבוצת הכוכבים בתולה. היא נראית לא סדירה במבט ראשון אבל היא למעשה גלקסיה ספירלית. צורתו האמיתית, המאופיינת בבליטה מרכזית צפופה ובזרועות ספירליות, מוסתרת בגלל זווית הצפייה הקבועה שלנו מכדור הארץ. קרדיט: ESA/Hubble & NASA, M. Sun
NGC 4423, הממוקם במזל בתולה, מופיע באופן מטעה כגלקסיה לא סדירה אך הוא באמת גלקסיה ספירלית. נקודת המבט הקבועה שלנו מכדור הארץ מגבילה את הראייה שלנו, ולמרות התנועה של עצמים שמימיים, לא סביר שנראה שינוי במבט שלנו על NGC 4423 בגלל המרחקים העצומים בחלל.
כאן אנו רואים את NGC 4423, גלקסיה שנמצאת במרחק של כ-55 מיליון שנות אור משם בקבוצת הכוכבים בתולה. בתמונה זו נראה של-NGC 4423 יש צורה די לא סדירה, צינורית, אז זה עשוי להיות מפתיע לגלות שזו למעשה גלקסיה ספירלית. בידיעה זו, אנו יכולים להבחין בבליטה המרכזית הצפופה יותר של הגלקסיה, ואת הדיסק הפחות צפוף שמסביב (החלק המרכיב את הזרועות הספירליות).
אם NGC 4423 היה צופה פניו הוא היה דומה לצורה שאנחנו הכי מקשרים לגלקסיות ספירליות: הזרועות המתעקלות המרהיבות שסוחפות החוצה ממרכז בהיר, משובצות באזורים עמומים יותר, כהים יותר, פחות מאוכלסים. אבל כאשר צופים בשמיים אנו מוגבלים על ידי היישור היחסי בין כדור הארץ לבין העצמים שאנו צופים בהם: איננו יכולים פשוט למקם מחדש את כדור הארץ כך שנוכל לקבל מבט טוב יותר על NGC 4423!
כמובן, עצמים שמימיים אינם נשארים בישיבה בחלל, אלא לרוב נעים במהירויות מהירות במיוחד זה לזה. זה עשוי להצביע על כך שאם גלקסיה תנוע בכיוון מקרי ביחס לכדור הארץ, נוכל אולי לראות אותה מנקודת מבט שונה מהותית ברגע שהיא נעה מספיק רחוק. זה אפשרי תיאורטית, אבל המציאות היא שהמרחקים בחלל פשוט גדולים מדי, ותקופות החיים של האדם קצרות מדי, מכדי שיתרחש הבדל ניכר ביישור היחסי. במילים אחרות, זה פחות או יותר הנוף של NGC 4423 שתמיד יהיה לנו!
