זה פרדוקס שלכמה מדינות, הנאבקות לכאורה עם אתגרים כלכליים ובעיות פנים, נראה שיש שפע של כספים בכל הנוגע למימון מלחמות פרוקסי באזורים מרוחקים. הקצאת סכומי כסף עצומים להתערבויות צבאיות ופעולות חשאיות בחו"ל מתארת את הניהול הכושל הידוע של משאבים וחוסר התמקדות במתן מענה לצרכים הדוחקים של האוכלוסייה.
חמאס, חיזבאללה והחות'ים חולקים את הרפובליקה האסלאמית של איראן כבעלת ברית עיקרית ומממנת, ויוצרות קואליציה המכונה "ציר ההתנגדות". בהנחיית משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC), קבוצות אלו זוכות לתמיכה בצורת סיוע כספי, אימונים צבאיים, נשק כימי, מל"טים מתקדמים, טילי שיוט נגד ספינות וטילים בליסטיים מדויקים. בנוסף, היינו עדים גם למתקפות טילים ישירות מטהראן בעיראק, סוריה ופקיסטן, המדגישים את עומק המעורבות שלהם באזור.
טהראן מקצה אסטרטגית תקציב שנתי מוערך של 20-25 מיליארד דולר להוצאות הצבאיות שלה, המשקף מחויבות משמעותית לשמירה והרחבת השפעתה באזור. המסירות הפיננסית הזו הופכת בולטת במיוחד כאשר בוחנים את התמיכה הספציפית לקבוצות כמו חמאס. לפי מחלקת המדינה האמריקנית, איראן מפנה 100 מיליון דולר מדי שנה למימון חמאס בלבד. מחויבות זו לא רק ממחישה את מעורבותה הפעילה של איראן בדינמיקה אזורית אלא גם מדגישה את הגיבוי הפיננסי המשמעותי שניתן לקבוצות שונות, ומעצבת את הנוף הגיאופוליטי בתהליך.
תוך הקרנת כוח והשפעה על הבמה הבינלאומית, עולות חששות לגבי רווחתן של קבוצות שונות בתוך איראן. התסיסה האזרחית שפרצה בספטמבר 2022 ונמשכה חודשים לאחר רצח מחסה אמיני מדגישה את הצורך הדוחק של טהראן לתעדף את רווחתם ושגשוגם של אזרחיה בבית. לאור אתגרים פנימיים, זה צריך להיות הכרחי עבור הממשלה לאמץ גישה מאוזנת הלוקחת בחשבון הן מדיניות פנים והן חוץ כדי לשמור על שיווי משקל ליציבות האומה.
אולם, למרות החשיבות לכאורה של השגת איזון זה, המציאות בשטח מגלה הפוכה. איראן, על אוכלוסייתה המגוונת מבחינה אתנית, האפרטהייד המגדרי והתלות במדיניות פנימית קולוניאלית בסיסית, עדה לסבל הכלכלי והחברתי המתפשט של אנשיה תחת שלטונו של משטר אוטוריטרי זה. הפגנת חוסר שביעות רצון לאחרונה הופיעה בדמות הפגנות במחוז מערב אזרבייג'ן מצד תושבי קרע קישלאק. לרוע המזל, הפגנות אלה נתקלו בדיכוי אכזרי, שהוביל למעצר של 70 אנשים.
הזרז למחאות אלו נבע מההודעה על כוונת חברת קו סודה להקים מפעל לייצור זכוכית. קוה סודה, חברה המזוהה באופן בוטה עם משמרות המהפכה, נושאת רקורד מדאיג כמבשרת אסונות סביבתיים באמצעות סילוקה של פסולת כימית לאדמה ולמים. דוגמה בולטת להשפעה של החברה התגלתה לאחר שחנכה מפעל בעיר מראגה, מחוז מזרח אזרבייג'ן בשנת 2013. המבצע הביא לזיהום חמור של מים תת קרקעיים ושטחיים כאחד, כמו גם שטחי מרעה ברדיוס של 150 ק"מ. ההשלכות של פעילותו של קוה סודה במאראגה היו עגומות במיוחד, כאשר כמה כפרים, כולל Yengikend, Chilgayi ו-Garachopuq, התרוקנו בגלל עקרות של 450 דונם של אדמות חקלאיות, מה שהפך אותה לבלתי מתאימה לפרנסתם של תושבי הכפר.
באופן מקביל, מפעל ChlorPars הממוקם באזור Basmanj של טבריז משחרר ללא הבחנה נוזלים רעילים ופסולת לתעלות השקיה מקומיות במהלך תהליכי הייצור שלו. נוהג לא אתי זה הביא לזיהום נרחב של מי התהום והמעיינות של האזור. באופן דומה, הזרמת נוזלים וביוב מסוכנים ישירות לנהר באליגלו, הזורם דרך העיר ארדביל, גבתה מחיר מהסביבה, ותרמה בהדרגה לשחיקה של אדמות חקלאיות יקרות ערך בסביבה. ההשפעה הסביבתית של פעילויות כאלה מחייבת תשומת לב דחופה והתערבות כדי לצמצם את ההשפעות המזיקות הן על המערכת האקולוגית המקומית והן על הקהילות שמסביב המסתמכות על אותן אדמות להישרדותן.
פעילי סביבה אזרבייג'נים פועלים במרץ להעלאת המודעות לבצורת המדאיגה והניתנת למניעה של אגם אורמיה גם במשך עשרות שנים. על פי מצפה הכוכבים של נאס"א, האגם הפך כעת למשטח מלח עצום ויבש ברובו. פעם שמורת ביוספרית של אונסק"ו והיתה ביתם של מגוון יצורים כמו פלמינגו ושקנאים לבנים, היא הופכת למבשר של סופות מלח, איכות אוויר ירודה, אדמה לא פורייה, הגירה כפויה, ועלייה במחלות סרטן ומחלות נשימה.
המצב הקשה של אגם אורמיה מיוחס בעיקר לבנייה מוגזמת של סכרים לא פרודוקטיביים, ניהול לא נכון של משאבי המים וחוסר תשומת לב מכוון מצד הממשלה. למשל, הרשויות האיראניות חוסמות את נהר ברנדוז, אחד מ-14 מקורות המים של אגם אורמיה, מלזרום לאגם במהלך החורף. המצב הקשה הזה לא רק הרס את האיזון האקולוגי של האזור, אלא גם הותיר את תושבי הערים הסובבות זועמים כשהם מתמודדים עם ההשלכות החמורות של ההידרדרות הסביבתית.
המשטר האיראני מפריע בהתמדה באיסוף ושיתוף של נתונים, ויוצר מכשולים בקבלת תובנות מדויקות על הנוף החברתי-כלכלי. עם זאת, הערכות מצביעות על כך שכשליש מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני המוחלט. דוחות שפורסמו על ידי מוסדות איראן עצמם בשנת 2021 חשפו שיעור עוני העולה על 30%. הנתונים בפועל צפויים להיות גבוהים משמעותית, במיוחד כאשר מביאים בחשבון את האינפלציה ואת ההשלכות הכלכליות בעקבות התנאים שלאחר ה-COVID.
יתרה מכך, חיוני להדגיש שמקורות רבים, כולל אמנסטי אינטרנשיונל, דיווחו בעקביות על תת ההשקעה המתמשכת באזורים המאוכלסים במיעוטים במדינה כדי להחמיר את העוני והדחיקה לשוליים. הזנחה מערכתית זו תורמת עוד יותר לאתגרים העומדים בפני קהילות פגיעות כמו טורקים אזרבייג'נים, ערבים אהוואזיים, בלוצ'ים ובני הדת הבהאית, תוך שימת דגש על הצורך במאמצים מקיפים להתמודד עם פערים כלכליים וחוסר שוויון חברתי באיראן.
בעוד שהיחס הבלתי אנושי לנערות ולנשים במדינה עדיין מוכר ברבים, הנושא המטריד של כלות ילדות לרוב אינו מדווח. שילוב של גורמים, לרבות עוני, פרספקטיבה הרואה בנשים רכוש ומערכת משפטית המושרשת בשריעה, הפכו נערות צעירות לפגיעות במיוחד, והכפיפה אותן לתנאים חסרי הגנה, ככל הנראה.
בניגוד למגמה חיובית, הפרקטיקה של נישואי ילדים הייתה עדה לעלייה מדאיגה בשנת 2020, כאשר מוסדות איראנים דיווחו על עלייה של למעלה מ-10% במספר הבנות בין הגילאים עשר עד ארבע עשרה הנכנסות לנישואים. מגמה מטרידה זו מצטלבת עם רמת החינוך הניתנת לכל ילדה. משרד החינוך שיתף כי בשנת 2022, 20% מהבנות בגילאי 15 עד 18 נאלצו לעזוב את בית הספר בטרם עת בשל נישואים מוקדמים. למרות שהנתונים בסוגיה זו יכולים לפעמים להיות לא עקביים, המציאות הקשה גרמה ליוניסף לקבוע את איראן כאחת מחמש המדינות המובילות עם שכיחות גבוהה של חיפוי ילדים ב-2020.
באיראן, היותה נקבה מחמירה אתגרים וקשיים בתחומים שונים, בולט במיוחד במעצר ובמעצר של נשים פעילות. בתוך מערכות המשפט והכלא, פעילים אלו מתמודדים לעתים קרובות עם אתגרים ספציפיים מגדריים ונתקלים בצורות נוספות של אפליה. באופן מטריד, דיווחים מדגישים מקרים של אונס וצורות שונות של אלימות מינית המופעלות נגדם, ומדגישים את חומרת הקשיים שסבלו פעילות נשים באיראן.
צורה רחבה נוספת של דיכוי נגד אלפי אסירים פוליטיים הכלואים באיראן סובבת סביב שלילה שיטתית של שירותים רפואיים הולמים ויעילים בתוך מרכזי מעצר ובתי כלא. חתן פרס נובל לשלום לשנת 2023, נרג'ס מוחמדי נופל קורבן להתעללות זו בין היתר. למרות התמודדות עם אי ספיקת לב והיותה במצב בריאותי קשה, נאסר עליה שלא בצדק לעבור לבית החולים רק בשל אי עמידתה בחוקי החיג'אב הנוקשים.
יתר על כן, ממשלת איראן ממשיכה להראות חוסר מחויבות להשקעה בשימור המורשת ההיסטורית והתרבותית העשירה שלה. השטיח המורכב של תרבויות והיסטוריות בתוך איראן, הנובע מהנוף האתני והלשוני המגוון שלה, נתקל למרבה הצער בהזנחה ואפליה במונחים של תמיכה ממשלתית והשקעה. זה בולט במיוחד בגיבוי הבלתי מספק להיבטים מכריעים כמו מוזיאונים, פסטיבלי תרבות ושימור אתרים היסטוריים. דוגמה בולטת להזנחה זו נחשפה על ידי שר המורשת התרבותית, התיירות והמלאכה, עזתוללה זרגאמי, שחשף כי התקציב הממשלתי שהוקצה לשימור כל אתר היסטורי שווה ערך ל-50 סנט בלבד ליום. מימון מינימלי כזה מערער את המאמצים החיוניים לשמור ולהציג את האוצרות התרבותיים וההיסטוריים של האומה.
בנוסף, האיסור המעשי על תוכניות חינוכיות בשפות מיעוטים מחמיר את האתגרים העומדים בפני קהילות מגוונות. איסור זה לא רק מוחק את ההיסטוריה, התרבות והשפה העשירה של קבוצות מיעוט אלא גם מגביר את השסעים החברתיים והדחיקה לשוליים. על ידי הגבלת הגישה לחינוך בשפות מיעוטים, הממשלה לא רק מערערת את המגוון התרבותי אלא גם מחזקת חברה דומיננטית שיעית-פרסית הומוגנית. גישה זו מציגה למעשה את הפרסית כתרבות והשפה הבלעדית של האנשים באיראן, ומנציחה מערכת של התבוללות המפחיתה את הזהויות הלשוניות והתרבותיות המובהקות של קהילות מיעוטים.
הטלת הדיכוי משתרעת על חופש הדת בתוך איראן, שם המשטר, במאמץ לשמור על שליטה ולהקרין את דמותה של אומה "אסלאמית" אחידה לפי ייעודה הרשמי, מפלה ומדכא את הקהילה האמונה הבהאית. מעבר לשלילה הבוטה של חופש הדת וזכויות האזרח, קבוצה זו סובלת מאפליה שיטתית המאופיינת בהטרדה ממוקדת, החרמת רכוש, ובאופן מדאיג, שלילת חינוך שמטרתו לרושש את חבריה.
הפער בין סדרי העדיפויות להשקעות בין אג'נדות חיצוניות ומדיניות פנים מדגיש ללא ספק את ההזנחה העמוקה של המשטר האיראני כלפי עמו. המסלול הפיננסי ורישומי ההשקעות משקפים משטר שמוכן להקצות כספים ניכרים למלחמות פרוקסי תוך שהוא מוכיח שהוא אינו מסוגל לעמוד בצרכים הבסיסיים של אזרחיו. השחיקה המואצת של האמון בממשלה, יחד עם עלייה בחוסר היציבות לטווח ארוך, עשויה לאותת על פטירתו הפוטנציאלית של המשטר האיראני.
טורקאן בוזקורט היא עורכת דין, חוקרת ופעילת זכויות אדם הקנדית המתמקדת בזכויות מיעוטים מנקודת מבט פמיניסטית צולבת. היא עורכת מחקר השוואתי על דיכוי קולוניאלי וניצול של BIPOC בצפון אמריקה עם בעיות מיעוטים באיראן. היא גם סטודנטית לפילוסופיה משפטית.
