זוהי מהדורת ה-6 בנובמבר 2026 של True Colors, הצצה לתוך העסקאות העולמיות והביקורות הצבעוניות שגורמות לעולם האמנות להסתובב, עם מדריך שבועי לפתיחות, מכירות פומביות וירידים שחובה לראות.
זה True Colors. הדמוקרטים הפכו את הבית ואת הסנאט, מה שעלול לפתח עידן חדש של מימון בסמיתסוניאן – או, לכל הפחות, שינוי אווירה ב-DC. יש המון תערוכות גלריות שנפתחות ברחבי ניו יורק, ובחוף המערבי, LACMA Art+Film Gala תתקיים מחר בערב. קיבלנו את ההזדמנות הנדירה לשבת עם אחת ממצטיינות הלילה, ויה סלמינס.
מוזכרים בגיליון זה: דונלד טראמפ, לוני באנץ', אלמה אלן, טילמן פרטיטה, יושיטומו נארה, לויק גוזר, וייה סלמינס, מת'יו מרקס, ליאונרדו דיקפריו, אווה צ'או, דניס וילנב, גארי הום, ג'קלין טראן, מייקל גובן, קתרין רוס, ג'יימס מיזורל, ריקו ברני, ג'יימס מיזונו, ריקו ברני, ריקו. נדיאוצלו, סטיב מקווין, מתיאו בלייזי, רוזמרי טרוקל, קארי מיי ווימס, מרינה אברמוביץ', ווייד גאיטון, כריסטופר וול, ראשיד ג'ונסון, פליקס רודר, קלווין מרקוס, ג'יימס אנסור.
מה שאני רואה
טראמפ בילה את השנתיים האחרונות בתקיפה של המרכז התרבותי של וושינגטון באמצעות צווים ביצועים ופיטורים מפוקפקים מבחינה משפטית שהונפקו באמצעות פיאט. אבל הסמיתסוניאן מקבל את המימון שלו דרך הקונגרס – מה אם הקונגרס אכן פעל לפי הסמכות הזו?
בטח, לקונגרס יש סוגיות דחופות יותר לטפל בהן ברגע שהבית והסנאט הכחולים יישבעו בתחילת השנה הבאה. אבל כאן ב-True Colors אני חושב שזה הוגן לשאול את השאלה: האם המחוקקים יחזירו את שנות ההשפעה שהייתה לממשל טראמפ על מוסד סמיתסוניאן?
למרות שלקונגרס יש סמכות על המהומה התרבותית, הבית הלבן הוציא רק בשנתיים האחרונות צווים ביצועים, היה מאוד פעיל בשילוט הציבורי שלו, והפעיל מסעות לחץ לפטר במאים ולצנזר יצירות אמנות. הקונגרס יכול היה לעצור את כל זה, אבל לא עשה זאת. הרפובליקנים כמובן לא רצו לחצות את טראמפ ולתמוך במכה האמנויות הנצורת. אבל לדמוקרטים יש את כל הסיבות לכך – לאחר השבעת הקונגרס החדש תהיה להם הכוח להעניק סכומי מימון אדירים לכל מוזיאון סמיתסוניאן – או אפילו ליצור מוזיאונים חדשים. בנוסף, זה יכול להשפיע על האופן שבו המוסד כולו מתנהל על בסיס יומיומי, מכיוון שלקונגרס יש את הכוח לזעזע את מועצת היוצרים של הסמיתסוניאן. הגוף המנהל הזה יבחר את המזכיר הבא של סמיתסוניאן, לאחר שלוני באנץ' התפטר מוקדם יותר השנה.
מעניין אותי במיוחד מי נכנס לתפקיד מנהל מוזיאון הירשהורן וגן הפסלים. מליסה צ'יו, שהחזיקה בתפקיד במשך 12 שנים, פרשה מוקדם יותר השנה כדי להיות מנהלת מוזיאון גוגנהיים בניו יורק, והשמועות מסתחררות לגבי מי יחליף אותה בתפקיד. הסיכוי לקונגרס חי תרבות – ומי יודע…נשיא דמוקרטי ב-2029? – יכול לגרום לסמיתסוניאן להיראות כמו מקום מתוסס להיות בו לטווח ארוך.
הוסיפו את הסיכוי של יבול חדש של עובדי הקונגרס ותעשיות הקוטג' הנלוות של יועצים ולביסטים שכולם נוהרים לוושינגטון, ויכולתי לראות את הירשהורן נקלע לשינוי האווירה, פרונטו. צפוי להיות שינוי ימי של תושבי DC בעיר, ויש כל סיבה להאמין שהם יהפכו את המוזיאון לאמנות עכשווית (בחינם! תמיד בחינם!) לתחנה מתמדת בסיבוב. בנוסף, השיפוץ הארוך של גן הפסלים ממש נפתח בסוף השבוע האחרון. אין לי מידע פנימי על מי שמתמודד על התפקיד – אבל זה נראה כמו הופעה די נהדרת בימים אלה.
בינתיים, יצירות האמנות שמילאו את הביתן האמריקני בביאנלה בוונציה, שנעשו על ידי האמנית אלמה אלן, שנרשמה במשרד החוץ, עשויות להיתקע באיטליה בעתיד הנראה לעין. המימון אזל, ואין בתקציב להעברת העבודות. מעניין איך אפשר לפתור את זה. נראה כמו עבודה עבור שגריר איטלקי חובב אמנות, בעל מסעדות, טילמן פרטיטה!
התערוכה המאסיבית של יושיטומו נארה בשני המקומות נפתחה ב-David Zwirner אמש, באמת אחד מרגעי הגלריה הגדולים כאן בניו יורק העונה. אל תפספסו את תערוכת הציור הפופ אפ של נארה באגם החלבי / חושב אחד, אשר יימכר על ידי עסק המכירות הפומביות של לויק גוזר, Fair Warning. הוא נראה ברחוב 534 W. 22nd Street. המגרש נפתח להגשה חיה ב-19 בנובמבר וצפוי להימכר בסכום מנקר עיניים של 10 עד 15 מיליון דולר.
אתה יכול גם לראות את עבודתה של נארה בוושינגטון הבירה, שם הירשהורן הנ"ל פתח זה עתה סקר מפואר של האמן בזמן חנוכת גן הפסלים שלו. ואם אתה רוצה לבדוק כמה מיצירות האמנות של נארה במקום מאוד לא צפוי, פנה לבר הצלילה Avenue A Niagara, שם נארה יצרה בשיכור יצירת מופת על הקירות מאוחר בלילה אחד לאחר פתיחה בפייס. הבר שימר בחוכמה את יצירות האמנות מאחורי זכוכית, והיא נשארה שם כמעט שני עשורים לאחר מכן.
קפיצות שולחן
בדרך כלל לא כדאי לדווח על הכוסות שניתנו בארוחות ערב חגיגיות כאן בנדל"ן היקר שהוא מדור ה-Table Hopping של העיתון הזה, אבל ב-Dia Fall Night היה תוכן טוב של כוסית כבוד! ביום שני, מתיו בארני הוכיח את עצמו כמעריץ עמוק מאוד של רוני הורן עם הטוסט שלו. ואז Meshell Ndegeocello יצא סופר מחוץ לקופסה, כיבד את סטיב מקווין בכך שצעד מול הפודיום והוביל להקה ברחבי הגאלה. כל הערב היה כזה. שאנל לא הייתה רק נותנת חסות – המנהל הקריאטיבי של המותג מתיו בלייזי, ראש אמנות עכשווית אמיתי, ניהל את כל העניין לצד האמניות רוזמרי טרוקל וקארי מיי ווימס. מרינה אברמוביץ' הייתה ליד שולחני; היא אמרה לי שהיא קוראת יריד הבל בכל פעם שהיא על מטוס ומעריכה עד כמה הבעיות היו עבותות לאחרונה. מרינה, זה כבוד. תודה שקראת.
מתיו מרקס אירח מסיבה ביום רביעי בערב למופע החדש והמצוין של ווייד גאיטון בברידג'ס, המסעדה הטובה ביותר בכיכר צ'טהם. עובדה מהנה: הסטודיו הישן של כריסטופר וול היה ממש ליד המסעדה לפני כמה עשורים.
ביום הבחירות, כשהתוצאות החלו להגיע, פתח ראשיד ג'ונסון מופע של עבודות חדשות בגלריה Wooster Street של Hauser & Wirth, שהפכה לאחרונה לחביבה עלי מבין תריסר המאחזים העולמיים של המגה-גלריה. זה סוג של חזרה לאחור, חלל קטן בשכונה שהיה פעם קשר הגלריה של העיר, עם רקורד מצוין של הופעות נהדרות. ארוחת הערב הייתה במסעדת הגלריה, מנואלה, ממש מעבר לפינה ברחוב הנסיך. היה קוויאר, ובזמן שהוא הוגש כדי לחגוג את ג'ונסון, הוא יצא ממש כשרשתות החדשות ציינו שהדמוקרטים עומדים להעיף מושב בסנאט בדרום קרוליינה. הרוחות היו גבוהות.
אם אתם עושים את דרככם ל-The Met כדי לראות את "Krasner and Pollock: Past Continuous", עצרו ב-Roder, הגלריה שהוקמה על ידי פליקס רודר, כדי לראות את אחד מצמדי האמנים בעלי ההשראה ביותר בעיר כרגע. לקלווין מרקוס, הצייר המוכשר והחופשי של לוס אנג'לס, יש ציורים, רישומים וקרמיקה חדשים ואחרונים שהותקנו לצד עבודות של המוזר הבלגי הגדול ג'יימס אנסור. הכימיה בין שני האמנים הללו ממאות ויבשות שונות היא מוזרה. ארוחת הערב למופע נערכה במקום יוצא דופן: בית הגואל, הכנסייה האפיסקופלית בבית עירוני לשעבר בתחיית הרנסנס האיטלקי שהיה פעם בבעלות יורשת ונדרבילט.
יש לך טיפ? פנה אלי ב- [email protected]. ותוודא שאתה הירשם ל-True Colors כדי לקבל את משלוח עולם האמנות של נייט פרימן בתיבת הדואר הנכנס שלך מדי שבוע.
