שנות התשעים השובבות: העשור ששחרר סקס, שקרים והרשת העולמית יוצא בכריכה רכה ביוני.
בליל פרסי האוסקר ה-66 – 21 במרץ 1994 –יריד ההבלים אירח את מסיבת האוסקר הראשונה אי פעם. התאריך הזה, לעומת זאת, בולט לציון דרך נוסף: זה היה הערב, לפני שלושה עשורים, שבו הקומיקאית ג'ואן ריברס הפכה ליודרת של אמריקה בסטייל של סלבריטאים – או היעדרו.
בעבר, מעריצי קולנוע התכוונו לשידור האוסקר מתוך קסם משחקנים, יוצרי קולנוע ומלאכתם; להיסחף במחזה; ולרגש עד רעם של מרוץ סוסים גדול. עם זאת, בשנות ה-90 המוקדמות, הסוס הזה הלך למרעה. צופי הקולנוע, לרוב, התלהבו פחות מהופעות מסך מאשר בדרמת חייהם הפרטיים של כוכבים. הם הפכו פחות מודאגים מביקורות ביקורתיות מאשר באיזה סרט זוכה בכל שבוע בקופות. להרבה צופי ליל אוסקר, כל מה שהחל לעניין הוא הבגדים.
החל משנת 1994, ג'ואן ריברס, בתור החרדינית של גניבות האופנה, עשתה כמעט לבד את מופע ה"הגעות" בגלובוס הזהב ובפרס האוסקר יותר משכנע במובנים מסוימים מאשר הטקסים בפנים. יחד עם בתה, מליסה, היא הפציצה את הכוכבים על השטיח האדום עבור ה-E! רשת, עוזר להפוך את עצם הפעולה של מופיע איפשהו לבילוי, אפילו למקצוע.
נכון, מר בלקוול, הפוסק בסגנונות, התעסק בבוזות אופנה במשך שנים. אבל זה היה הצמד ריברס שקבע את הריף, ויצר מעין ראפ אופנתי שהם שידרו בטלוויזיה. ועד המאה ה-21, זה היה קורה שסלבריטאים רבים היו קיימים רק להצטלם מול קיר צעד וחוזר בטווח הצר והמנומר הזה שבין הלימוזינה למלתחה.
"מישהו אמר שמליסה ואני הפכנו להיכנס לבניין לאירוע", אמר לי ריברס בראיון ארוך על שנות התשעים, "וזה נכון לחלוטין. פרסי האוסקר משעממים מאוד. לאף אחד לא היה אכפת מי זכה בפרס הצלם הטוב ביותר. לאף אחד אין יותר טווח קשב – וזה התחיל אז". (נהרות מתו בשנת 2014 בעקבות סיבוכים שהתעוררו במהלך הליך רפואי.)
ה-E! מנהלי רשת, נזכר ריברס, "אמרו שמליסה ואני יכולים לשאול כל מה שנרצה – רק לתבל את זה. . . . אז התחלנו לשאול שאלות מאוד רדודות ומצחיקות. ואחת השאלות הייתה 'WHO אתה לובש?' כי חשבתי שהם ידע התשובה הזו. זה הפך ללהיט בן לילה". (ABC, ששידרה את טקס פרסי האוסקר, תאמץ את פורמט הראיון האופנה כחלק מהסיקור שלה במשבצת הזמן המובילה לאירוע המרכזי. ועד 2011 מצעד הנכנסים יהפוך לאספקט כה הכרחי של הערב ש-ABC תהפוך להרחיב את הסיקור שלו – קטע מונטאז' קצר בשנים הראשונות – ל-90 דקות מלאות.)
ובכל זאת, שאלתי את ריברס, האם קריאת הבקר על השטיח האדום לא הייתה חלק מתוכנית מכוונת של מעצבים יוקרתיים? דרך לגרום לגדולים הבלתי מכוסים בבית לצאת ולקנות את הבגדים שלהם? "זו לא הייתה עלילה בכלל", אמר ריברס. "בהתחלה הכוכבים עדיין התלבשו בעצמם. והם נראו כמו זבל של קרוואנים – וזה היה מדהים. על כל אישה שיקית שנכנסה פנימה, היה לך דמי מור שיצרה מכנסי אופניים משלה שנה אחת, ואתה הולך, 'זה פרסי האוסקר, תחת.' זה מה שעשה את זה. אנשים התחילו לצפות –לראות את זה. ואז המעצבים אמרו, 'חכה שנייה. אם הם מתכוונים להכריז על השם שלי בטלוויזיה, תן לי לראות אם אני יכול להלביש את האנשים האלה'. ”
לא בדיוק. עד סוף שנות ה-80, לפי פטי פוקס, בספרה סטייל כוכבים בטקס פרסי האוסקר, "נשים הקשורות חברתית ומקצועית נשכרו להיות אנשי הקשר בין מעצבי האופנה ותעשיית הקולנוע והטלוויזיה. המטרה העיקרית הייתה לגרום לכוכבים הוליוודיים לרכוס בבגדי מעצבים בליל האוסקר". המירוץ להלביש את הכישרון הבכיר של העיירה התחיל באמת ברצינות, טרום-ריברס – בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים – מתעקש ברונווין קוסגרייב, של מי מיוצרים זה לזה: אופנה ופרסי האוסקר הוא המחקר המובהק של סגנון נשים באותו ערב קסום. זה הזמן המעצב ג'ורג'יו ארמניעובד עם מביני האופנה של LA וונדה מקדניאל, הובילה את הדרך בחיזור אגרסיבי אחרי שחקניות כדי לעטות את חוטיהן לטיול במורד השטיח האדום.
המתחרה של ארמני באותה תקופה היה פרד היימן, שבבוטיק החלוצי שלו ברודאו דרייב החזיק "ארון אוסקר" של ממש שממנו יכלו הכוכבים לבחור ולבחור. (בשנת 1990, היימן מונה לרכז האופנה של טקס האוסקר והחל "לשלוח הזמנה לכל מועמד ומגיש המציע עזרה בבחירת תלבושת ללילה הגדול", על פי ניו יורק טיימס' וויליאם גריימס. "זה היה רעיון מבריק (העיר היימן), כי (רבים מה) הכוכבים התלבשו גרוע.")
"התחרות בין ארמאני והיימן בזמן שהתחרו להלביש את הוליווד בעונת האוסקר של שנות ה-90", כותבת קוסגרייב, "חסכה מנשים את ההוצאות של רכישת שמלות, ולכן הנוהג של הזמנת מעצבי תלבושות גדולים כדי לגרום להן נעצר. היריבות בין ארמני והיימן גם ביססה את תחרות האופנה כחלק בלתי נפרד מההצטברות המבשרת את פרסי האוסקר".
כך או כך, זו הייתה ג'ואן ריברס, עם המיקרופון ביד, שיותר מכולם, הפכה את הגעת הסלבריטאים בכל דבר לספורט, מסחר ותיאטרון – שילוב ויזואלי של אופנה, בשר ופארסה. היו לה זיכרונות נעימים משידור הבכורה שלה. "הראשון שדיברתי איתו על השטיח האדום היה ג'ון טרבולטה,היא סיפרה לי על אותו לילה ב-1994, "כי הכרתי אותו. אני חושב שהמילים שלו אלי היו, 'מה לעזאזל אתה עושה כאן?'”.
תגובתה: "ניסיתי להיות נחמדה. 'ילדה צריכה להתפרנס'".
ומה היה הוא לובש באותו לילה?
"בשלב הזה, רק נדן פשוט ונעלי בלט."
קטע מתוך שנות התשעים השובבות: העשור ששחרר סקס, שקרים והרשת העולמית. © David Friend והודפס מחדש באישור מ-12 ספרים/קבוצת הספרים Hachette.
