כעת ברור שהעולם לא רק נכשל בעצירת פשעי הזוועה בסודן – הוא התעלם מהם באופן פעיל.
בדיווח שלי עבור יריד הבלהדו"ח המיוחד של 'האם למישהו אכפת מסודן?': בתוך מלחמה שהעולם מתעלם ממנו, דיברתי עם אנליסטים, פעילים וניצולים רבים מפשעי זוועה. המסר היה מצמרר: פעמוני אזהרה צלצלו שוב ושוב כדי להציל את אל-פאשר, עיר שנפלה בידי כוחות התמיכה המהירה באוקטובר 2025. האזהרות הללו – שחיזו את הטבח – זכו להתעלמות מצד מנהיגי המערב שקיבלו תדרוך מלא.
התוצאה הייתה מרחץ דמים באל-פאשר, תיעוד מטריד של היעדר רצון פוליטי להגן על אזרחים. אנחנו עדיין לא יודעים את המספר הכולל של ההרוגים – עד 5,000 תוך שלושה ימים – אבל ניצולים תיארו את מסע הרעב וההפצצות שנערך נגדם לפני נפילת העיר: הרעבה מכוונת, הרג של נשים, ילדים, חולים, קשישים ואלה שחולים מכדי לעזוב את מיטות בית החולים.
כיום, עיר סודנית נוספת עומדת ליפול לידי ה-RSF: אל-עובייד, שפעם נודעה כ"כלת החולות", עיר שבמשך מאתיים שנה הייתה צומת דרכים למסחר ותרבות בקרודפן. זוהי עיר שחשובה ל-RSF, חיונית מבחינה אסטרטגית, המקשרת בין אזורים בשליטת RSF במערב דארפור לטריטוריה במזרח שהם חומדים.
ככל שמצטברות ראיות לכך שעד 500,000 אזרחים בתוך אל-עובייד נמצאים בסכנה חמורה – כשהם עומדים בפני סיכון של הפרות חמורות של זכויות אדם – התקיים דיון דחוף במועצת זכויות האדם של האו"ם. ראש זכויות האדם של האו"ם, וולקר טורק, דחק במנהיגי העולם לנקוט בפעולה מיידית לפני שאל-עובייד – בירת מדינת צפון קורדופן – תהפוך לאל-פאשר נוסף.
"הסימנים מאל-עובייד ברורים ואינם ניתנים לטעות: אסון נוסף של זכויות אדם מתרחש בסודן", הזהיר טורק. אזרחים בתוך העיר כבר סובלים מתנאים דמויי מצור במשך יותר מ-18 חודשים, יחד עם תקיפות רחפנים בלתי פוסקות – מה שטורק כינה "סבל מחריד".
"זה לא תרגיל. זו התראה אדומה שצריכה לנחות על שולחנותיהם של ראשי מדינות וממשלות ברחבי העולם", אמר. "הטלפונים שלהם אמורים להתחמם בימים הקרובים".
זו שפה חזקה של האו"ם ששב לאחור בזמן שאל-פאשר נשרף. בריטניה, גרמניה, אירלנד, הולנד ונורבגיה אמרו כי יגישו הצעת החלטה למועצה המונה 47 חברים. היא מגנה בחריפות את ההסלמה באלימות ה-RSF באל-עובייד ובסביבתה וקוראת "להפסקת אש מיידית ומוחלטת על ידי כל הצדדים".
אולי הפסקות אש לא יספיקו כדי להציל את סודן. אגנס קלמרד, מזכ"ל אמנסטי אינטרנשיונל, פרסמה השבוע דו"ח על אל-פאשר, "כתם על מצפון האנושות", שצוטט טיהור אתני, התקפות ממוקדות נגד ילדים ואלימות מינית.
קלמרד הזהיר כי ה-RSF יחזור על הפשעים הללו עד שייעצרו, וכי תושבי אל-עובייד נמצאים בסכנה חמורה. "מועצת הביטחון חייבת להרחיב את אמברגו הזרועות על דרפור במשך כמעט שני עשורים לשאר המדינה. עכשיו", כתב קלמרד.
מה ניתן לעשות? קלמארד ומנהיגים אחרים של ארגונים לא ממשלתיים דוחקים שמדינות בעלות השפעה על ה-RSF – ובעיקר איחוד האמירויות – "יעשו כל שביכולתן כדי להבטיח שה-RSF לא יחזור על הזוועות שביצעו באל-פאשר". אמנסטי קראה גם לפרוס כוח בינלאומי.
לפני 31 שנה החודש, אני ועמיתי – המדווחים על מלחמת בוסניה – הזהרנו כי העיר סרברניצה נמצאת בסכנת נפילה לידי הכוחות הסרבים הבוסניים וכי אלפי אזרחים נמצאים בסיכון.
אף אחד לא הקשיב. רוב האו"ם היו בחופשה. לא היה רצון פוליטי לעצור מלחמה בעיר שאיש לא יכול לבטא. לאחר מספר ימים מייסרים נפלה העיר, וכוחות שמירת השלום ההולנדים של האו"ם עזרו להפריד בין הנשים לגברים ולנערים. (הממשלה כולה התפטרה בבושה ב-2002, בעקבות פרסום דו"ח מחורבן שבחן את כישלונותיהם של החיילים ההולנדים).
שמונה אלפים גברים ונערים מתו באותם ימים ביולי 1995 שלא נאלצו למות.
אל-פאשר לא היה צריך ליפול.
אנחנו יכולים להציל את אל-עובייד – אבל מנהיגי העולם צריכים לפעול עכשיו.
