המוח שלנו מודד זמן על ידי ספירת חוויות, לא על ידי ביצוע סדר כרונולוגי קפדני.
מחקר חדש של צוות חוקרי UNLV מצביע על כך שיש הרבה אמת בטרופ "הזמן טס כשאתה נהנה".
במחקר שלהם, שפורסם לאחרונה בכתב העת ביולוגיה נוכחית, גילו החוקרים שתפיסת הזמן שלנו מבוססת על מספר החוויות שיש לנו, לא על שעון פנימי. בנוסף, הם מצאו כי הגברת המהירות או הפלט במהלך פעילות משפיעה על האופן שבו המוח שלנו תופס זמן.
"אנחנו מספרים לזמן מהניסיון שלנו לפי דברים שאנחנו עושים, דברים שקורים לנו", אמר ג'יימס היימן, פרופסור לפסיכולוגיה ב-UNLV ומחבר בכיר של המחקר. "כשאנחנו דוממים ומשעמם לנו, הזמן עובר לאט מאוד כי אנחנו לא עושים כלום או ששום דבר לא קורה. להיפך, כאשר מתרחשים הרבה אירועים, כל אחת מהפעילויות הללו מקדמת את המוח שלנו קדימה. ואם זה האופן שבו המוח שלנו אומר זמן באופן אובייקטיבי, אז ככל שאנחנו עושים יותר ויותר מה שקורה לנו, הזמן עובר מהר יותר".
חקר פעילות נוירונית ותפיסת זמן
הממצאים מבוססים על ניתוח פעילות בקליפת המוח הקדמית (ACC), חלק מהמוח החשוב לניטור פעילות ומעקב אחר חוויות. לשם כך, הוטלו על מכרסמים להשתמש באף שלהם כדי להגיב להנחיה 200 פעמים.
מדענים כבר ידעו שדפוסי המוח דומים, אבל מעט שונים, בכל פעם שאתה עושה תנועה חוזרת, אז הם יצאו לענות: האם ניתן לזהות האם ההבדלים הקלים הללו בשינויים בדפוס המוח תואמים לביצוע התנועה הראשונה לעומת ה-200 ב סִדרָה? והאם משך הזמן שלוקח להשלים סדרה של תנועות משפיע על פעילות גלי המוח?
על ידי השוואת שינויי דפוס לאורך מהלך המשימה, החוקרים הבחינו כי אכן ישנם שינויים ניתנים לזיהוי בפעילות המוח המתרחשים כאשר עוברים מההתחלה לאמצע לסוף של ביצוע משימה. ולא משנה כמה לאט או מהר נעו החיות, דפוסי המוח הלכו באותו נתיב. הדפוסים היו עקביים כאשר החוקרים יישמו א למידת מכונהמודל מתמטי המבוסס על חיזוי זרימת הפעילות המוחית, מחזק ראיות לכך שהחוויות – לא זמן, או מספר דקות קבועים, כפי שהייתם מודדים על שעון – שמייצרות שינויים בדפוסי הפעילות של הנוירונים שלנו.
תובנות על איך המוח מודד זמן
היימן הביא הביתה את עיקר הממצאים על ידי שיתוף אנקדוטה של שני עובדי מפעל שהוטלו עליהם ליצור 100 ווידג'טים במהלך המשמרת שלהם, כאשר עובד אחד מסיים את המשימה תוך 30 דקות והשני תוך 90 דקות.
"משך הזמן שלקח להשלמת המשימה לא השפיע על דפוסי המוח. המוח אינו שעון; זה מתנהג כמו מונה", הסביר היימן. "המוח שלנו רושם אווירה, תחושה לגבי זמן. …ומה שזה אומר עבור העובדים שלנו שמייצרים ווידג'טים זה שאתה יכול להבחין בין יצירת יישומון מס' 85 לווידג'ט מס' 60, אבל לא בהכרח בין מס' 85 למספר 88."
אבל בדיוק"אֵיך" האם המוח נחשב? חוקרים גילו שככל שהמוח מתקדם במשימה הכוללת סדרה של תנועות, קבוצות קטנות שונות של תאים יורים מתחילות לשתף פעולה – בעצם מעבירים את המשימה לקבוצה אחרת של נוירונים כל כמה חזרות, בדומה לרצים המעבירים את השרביט בממסר. גזע.
"לכן, התאים עובדים יחד ולאורך זמן מתואמים באופן אקראי כדי לבצע את העבודה: תא אחד ייקח כמה משימות ואז אחר לוקח כמה משימות", אמר היימן. "התאים עוקבים אחר תנועות ולפיכך, נתחי פעילויות וזמן במהלך המשימה."
השלכות על הבנת התנהגות ורגש אנושיים
ממצאי המחקר לגבי תפיסת הזמן של המוח שלנו חלים גם על פעולות מבוססות פעילויות שאינן תנועות פיזיות.
"זה החלק במוח שבו אנו משתמשים כדי לעקוב אחר משהו כמו שיחה דרך ארוחת ערב," אמר היימן. "תחשוב על זרימת השיחה ותוכל להיזכר בדברים מוקדם יותר ומאוחר יותר בארוחת הערב. אבל להפריד משפט אחד מהאחר בזיכרון שלך, זה בלתי אפשרי. אבל אתה יודע שדיברת על נושא אחד בהתחלה, נושא אחר במהלך הקינוח ועוד אחד בסוף."
על ידי התבוננות במכרסמים שעבדו במהירות, מדענים הגיעו גם למסקנה ששמירה על קצב טוב עוזרת להשפיע על תפיסת הזמן: "ככל שאנו עושים יותר, הזמן זז מהר יותר. אומרים שהזמן טס כשאתה נהנה. בניגוד לבילוי, אולי זה צריך להיות 'הזמן טס כשאתה עושה הרבה'".
אמנם יש כבר שפע של מידע על תהליכים מוחיים על פני טווחי זמן קצרים מאוד של פחות משנייה, אבל היימן אמר שמחקר UNLV פורץ דרך בבחינת דפוסי המוח ותפיסת הזמן בטווח של מספר דקות עד שעות בלבד – "ככה אנחנו חיים חלק גדול מהחיים שלנו: שעה בכל פעם."
"זהו בין המחקרים הראשונים שבדקו סולם זמן התנהגותי בחלק הספציפי הזה של המוח שנקרא ACC, שאנו יודעים שהוא כל כך חשוב להתנהגות שלנו ולרגשות שלנו", אמר היימן.
ה-ACC מעורב ברוב ההפרעות הפסיכיאטריות והנוירודגנרטיביות ומהווה אזור ריכוז להפרעות מצב רוח, PTSD, התמכרות וחרדה. תפקוד ACC הוא גם מרכזי לדמנציות שונות כולל אלצהיימר מחלה, המאופיינת בעיוותים בזמן. ה-ACC כבר מזמן קשור לעזרה לבני אדם ברצף אירועים או משימות כמו מעקב אחר מתכונים, וצוות המחקר משער שהממצאים שלהם לגבי תפיסת זמן עשויים ליפול בתחום זה.
למרות שהממצאים הם פריצת דרך, יש צורך במחקר נוסף. ובכל זאת, אמר היימן, הממצאים הראשוניים מציגים כמה מידע מועיל בפוטנציה לגבי תפיסת זמן והקשר הסביר שלה לתהליכי זיכרון עבור חיי היומיום של אזרחים יומיומיים. לדוגמה, חוקרים משערים שזה יכול להעניק תובנות לניווט בדברים כמו מטלות בבית הספר או אפילו פרידות. "אם אנחנו רוצים לזכור משהו, אולי נרצה להאט את הקצב על ידי לימוד בהתקפים קצרים ולקחת זמן עד שנעסוק בפעילות הבאה. תן לעצמך זמני שקט כדי לא לזוז, "אמר היימן. "לעומת זאת, אם אתה רוצה להתקדם ממשהו במהירות, התערב מיד בפעילות."
היימן אמר שיש גם קשר עצום בין ACC, רגש וקוגניציה. חשיבה על המוח כישות פיזית שאפשר לקחת עליה בעלות עשויה לעזור לנו לשלוט בחוויות הסובייקטיביות שלנו.
"כשדברים זזים מהר יותר, אנחנו נוטים לחשוב שזה יותר כיף – או לפעמים מהמם. אבל אנחנו לא צריכים לחשוב על זה כעל חוויה פסיכולוגית גרידא, כיפית או סוחפת; במקום זאת, אם אתה רואה את זה כתהליך פיזי, זה יכול להיות מועיל", אמר. "אם זה מכריע, האט את הקצב או אם אתה משועמם, הוסף פעילויות. אנשים כבר עושים את זה, אבל זה מחזק לדעת שזו דרך לעבוד על הבריאות הנפשית שלך, מכיוון שהמוח שלנו כבר עובד ככה".