המתיחות העכשווית בין ארה"ב לסין משולה לעתים קרובות לתחרות המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות. עם זאת, היריבות משקפת גם את "המשחק הגדול", תחרות אינטנסיבית מהמאה ה-19 בין האימפריה הבריטית והרוסית במרכז אסיה. שתי האימפריות ראו באזור זה חיוני מבחינה אסטרטגית – בריטניה שמה לה למטרה להגן על האינטרסים הקולוניאליים שלה בהודו, בעוד שרוסיה ביקשה להתרחב דרומה, ואיימה על הודו הבריטית. "המשחק" כלל תמרונים דיפלומטיים, ריגול ועימותים צבאיים מדי פעם, כאשר שתי המעצמות מתחרות על הדומיננטיות באפגניסטן, פרס (איראן של ימינו) וטיבט. המשחק הגדול שילב עימות פתוח עם טקטיקות עדינות יותר כמו יצירת בריתות עם שליטים מקומיים, ריגול ותעמולה.
המשחק הגדול החדש הזה בין ארצות הברית לסין, בדומה לגרסה המקורית, עוסק בשליטה בטריטוריות אסטרטגיות והשפעה. עם זאת, ההיקף כיום הוא הרבה יותר גדול, שכן המתיחות בין ארה"ב לסין גולשת לתחומי הכוח הכלכלי, הטכנולוגי והצבאי, כאשר שתי המדינות מתחרות על השפעה באזורי מפתח כמו ההודו-פסיפיק ואפריקה. סין יוצרת בריתות כלכליות באמצעות יוזמות כמו יוזמת החגורה והדרך (BRI), ארגון שיתוף הפעולה של שנחאי (SCO) ו-BRICS. בינתיים, ארצות הברית הקימה אינספור הסכמי סחר והגנה דו-צדדיים עם מדינות ברחבי הודו-פסיפיק ואירופה, תוך שהיא מובילה קבוצות כמו נאט"ו, NORAD, ה-Quad, חמש העיניים ו-AUKUS.
ארצות הברית הקימה 750 בסיסים או מתקנים צבאיים ב-80 מדינות ברחבי העולם. לעומת זאת, לסין יש רשמית רק בסיס אחד מעבר לים, בג'יבוטי, ומתקן ימי קבוע בקמבודיה. עם זאת, ה-PLA מפעיל גם תחנות ריגול בקובה ובמיאנמר, וכן תחנת חלל בארגנטינה. חיל הים של ה-PLA עושה נמלים תכופים בבנגלדש, סרי לנקה, פקיסטן ומדינות אחרות. בייג'ין מחזרת כעת אחרי כ-13 מדינות, ומנסה לשכנע אותן לארח בסיסי PLA, אם כי רובן עדיין לא הסכימו. בנוסף, הצי של ה-PLA ומשמר החופים של סין הופכים יותר ויותר תוקפניים בים סין הדרומי, צבאיים ותובעים תביעה על שטחים ואיים שנויים במחלוקת תוך איום על חופש הניווט העולמי.
המשחק הגדול בין בריטניה לרוסיה נערך לעתים קרובות בין נציגים. במהלך המהפכה החוקתית הפרסית (1905-1911), בריטניה ורוסיה היו מעורבות בסכסוך פרוקסי בתוך פרס, וגיבו פלגים מנוגדים ללא מעורבות צבאית ישירה. רוסיה תמכה במונרכיה הקאג'רית ובכוחות השמרנים המבקשים לשמור על שלטון אוטוקרטי, בעוד שבריטניה, במטרה להתנגד להשפעה הרוסית, תמכה בזהירות בחוקים הדוחפים לרפורמות.
הידידות "ללא גבולות" של PRC עם רוסיה הפכה את מלחמת אוקראינה לקרב פרוקסי. בעוד שכוחות אוקראינים ורוסים מעורבים ישירות בשדה הקרב, ההשלכות הרחבות יותר חושפות מאבק גיאופוליטי רחב יותר. הסדר המערבי בראשות ארה"ב, הכולל את נאט"ו, האיחוד האירופי ובעלות ברית ההודו-פסיפיק כמו יפן ואוסטרליה, תומך באוקראינה. מולם עומד ציר סין-רוסיה המתהווה, הנתמך על ידי איראן וצפון קוריאה, המספק לרוסיה ציוד צבאי ומימון. מלחמת אוקראינה גם מרחיבה את היקף התחרות, ומעבירה אותה מהאינדו-פסיפיק לאירופה.
הממד הכלכלי של המתיחות בין ארה"ב לסין הוא מרכזי במשחק הגדול החדש, כאשר שתי המדינות מתחרות על עליונות טכנולוגית, דומיננטיות סחר עולמית והשפעה על מוסדות פיננסיים בינלאומיים. ארצות הברית, מובילה הן ב-G7 והן ב-OECD, שיתפה פעולה עם יפן ואוסטרליה כדי להשיק את Blue Dot Network. יוזמה זו שמה לה למטרה לקדם השקעות בתשתיות באיכות גבוהה במדינות מתפתחות, להציע חלופה לחגורה ולכביש של סין על ידי אישור פרויקטים העומדים בסטנדרטים בינלאומיים.
התחרות הכלכלית בין ארה"ב לסין ניכרת במיוחד בתחומים כמו טכנולוגיית 5G, בינה מלאכותית ושליטה על שרשראות אספקה קריטיות. סין, באמצעות Huawei, דחפה באגרסיביות לבנות רשתות 5G ברחבי העולם, בעוד ארה"ב לחצה על בעלי ברית ושותפים לאסור את הטכנולוגיה של Huawei בשל חששות אבטחה. היריבות התפתחה ברחבי אירופה, אסיה ואפריקה. בנוסף, שתי המדינות מתחרות על קביעת סטנדרטים גלובליים לטכנולוגיות מתפתחות כגון AI, מחשוב קוונטי ואבטחת סייבר. המאמצים של סין להשפיע על גופים בינלאומיים כמו איגוד התקשורת הבינלאומי (ITU) הם חלק מהאסטרטגיה הרחבה יותר שלה לעצב תקנים טכנולוגיים גלובליים, בעוד שארצות הברית עובדת עם בעלות ברית כדי לאזן את המהלכים הללו.
התחרות משתרעת גם על בנקים לפיתוח. בנק ההשקעות בתשתיות באסיה (AIIB), בראשות סין, התגלה כיריבו של הבנק העולמי הנשלט על ידי ארה"ב ושל הבנק לפיתוח אסיה (ADB) בראשות יפן. ה-AIIB מממן פרויקטי תשתית ברחבי אסיה, לרוב במקביל או בתחרות עם פרויקטים הממומנים על ידי מוסדות הנתמכים על ידי מערבי.
באפריקה, סין ביצעה השקעות משמעותיות בפרויקטי תשתית, מיצוי משאבים וייצור באמצעות יוזמות כמו BRI, הבטחת גישה למשאבים ושווקים מרכזיים. כדי לאזן את השפעתה של סין, ארצות הברית השיקה תוכניות כמו פרוספר אפריקה, שמטרתן להגביר את ההשקעות האמריקאיות ביבשת ולחזק את קשרי הסחר וההשקעות. בנוסף, ארה"ב חיזקה את האסטרטגיה ההודו-פסיפיקית שלה, תוך התמקדות בשותפויות כלכליות וביטחוניות עם מדינות כמו הודו, יפן, אוסטרליה ומדינות דרום מזרח אסיה. אסטרטגיה זו כוללת יוזמות כמו המסגרת הכלכלית ההודו-פסיפיק (IPEF) כדי להתמודד עם ההשפעה הגוברת של סין באזור. בינתיים, סין הרחיבה את הנוכחות הכלכלית שלה במדינות האי השקט, והשקיעה בתשתיות, דיג ומגזרי מפתח אחרים.
המתיחות בין ארה"ב לסין מתעצבת להיות משחק גדול מודרני, כאשר שתי המעצמות מתמרנות להשפעה ברחבי העולם. במשחק הגדול החדש הזה, סין ממלאת את התפקיד של רוסיה, מאתגרת אדירה, בעוד שארצות הברית תופסת את מעמדה של בריטניה, עם יתרונות גלובליים משמעותיים. בדיוק כפי שבריטניה שלטה בבנקאות, מטבע, סחר ודיפלומטיה עולמית – עם רשת עצומה של בעלות ברית וצי רב עוצמה – ארה"ב מחזיקה היום בחוזקות דומות. וושינגטון מובילה בתחום הפיננסים העולמי, שולטת במטבע הנפוץ ביותר בעולם ומקיימת רשת עצומה של בריתות, כולל נאט"ו, ה-Quad ו-AUKUS. צבא ארה"ב, עם רשת בסיסים נרחבת שלו ברחבי העולם, וחיל הים האמריקני, כוח מים כחול אמיתי המסוגל לפעול בכל מקום, מעניקים לו יתרון אסטרטגי על פני הצי PLA של סין, שעדיין עומד בפני מגבלות בטווח הגלובלי.
במשחק הגדול המקורי, בריטניה הצליחה להבטיח את האינטרסים שלה ולשמור על השליטה במושבה היקרה שלה, הודו, תוך הודתה באפגניסטן כמדינת חיץ. באופן דומה, בעוד שהעתיד של המשחק הגדול החדש הזה עדיין לא נכתב והתחרות רחוקה מסיום, לארה"ב, כמו בריטניה, יש יתרונות משמעותיים על פני סין שיכולים בסופו של דבר להטות את המאזן לטובתה. אבל בדיוק כמו הגרסה המקורית, התוצאה הנוכחית היא הכל חוץ מבטוחה, וההימור גבוה.