מעט אנשים בתולדות ה-NBA אהבו את השלשה יותר מאשר ג'ין שו המנוח. מאמן מקצוען במשך יותר מ-20 עונות, שו עודד את שחקניו להניף אותו מעבר לקשת בתקופה שבה הזריקה נתפסה בעיקר כאקזוטית. ב-1979, השנה הראשונה שבה הליגה הציגה את קו השלוש, סן דייגו קליפרס של שו זרקה 543 שלשות–121 יותר מהקבוצה הקרובה ביותר. שו לעג לחוכמה הרווחת של בני גילו, שהאמינו שיש לשמור את השלשה כאקט של ייאוש. "הפילוסופיה הזו," הוא אמר, "נמצאת בימי החושך."
יותר מארבעה עשורים לאחר מכן, בטוח לומר שהליגה הגיעה לדרך החשיבה של שו. חודשיים לתוך עונת ה-NBA, זריקת השלוש מעולם לא הייתה אופנתית יותר. לקבוצות יש ממוצע של כ-37.5 ניסיונות למשחק, הכי הרבה אי פעם וכ-15 יותר מהממוצע בליגה לפני עשור. האלופה המגינה בוסטון סלטיקס קובעת את הקצב עם ממוצע שיא של 51.1 שלשות למשחק, שמהווה יותר ממחצית מכלל ניסיונות הזריקה שלהם.
"פעם היה שצוותי קפיצה לא יכלו לזכות בתואר", אומר דן דיווין, כותב NBA בכיר עבור Yahoo Sports. "עכשיו אני לא יודע אם אתה יכול לזכות בתואר אם אתה לא קבוצת קפיצות".
הדחף לתנופת שלוש הנקודות של ה-NBA מסתכם במתמטיקה: עם יותר קלעים חדים בליגה מאי פעם, קבוצות הסיקו שהדרך היעילה ביותר לייצר נקודות היא להשיק נפח גבוה של זריקות מטווח ארוך, במקום להסתפק. עבור ניסיונות בתוך הקשת. שלוש, אחרי הכל, זה יותר משניים.
"אם אתה יכול לירות הרבה יותר רחוק, הרבה יותר מהר מהדריבל, לעומת הצורך שמישהו יעביר לך אותו, ואתה יכול לקלוע את הזריקות האלה ברמת דיוק סופר גבוהה", מסביר דיווין, "זה יותר מסלול יעיל להתקפה מאשר לזרוק אותו ל-7 רגליים בבלימה ולבקש ממנו לסגת מבחור למשך שמונה שניות ואז אולי יעשו עבירה או משהו כזה".
אבל מה שעושה אסטרטגיה יעילה לא בהכרח מביא למוצר משעשע. כמה אוהדי הופס קוננו על שפע השלשות, שלטענתם הפחית כמה מרכיבים במשחק. משחק נמוך בפוסט אינו בולט כמו פעם. הפסקות מהירות שפעם הגיעו לשיאם בדאנקים רועמים, מובילות כעת לעתים קרובות לשחקנים שמגיעים לשלשה פתוחה. מגשר הטווח הבינוני כמעט נכחד. ובעוד שתקופות קודמות הציעו ניגודים בסגנונות משחק, האיטרציה הנוכחית של הליגה מרגישה לפעמים מונוטונית. ב-NBA של היום, כולם הם ג'ין שו.
מספר הצפיות האיטי של ה-NBA בטלוויזיה התגלה כאחת מנקודות הדיבור הגדולות ביותר לפתיחת העונה. לכולם יש תיאוריה לגבי הרייטינג של הליגה, שעד היום ירד ב-20% ביחס לשנה שעברה על פני פלטפורמות השידור שלה, לפי נילסן. השמרנים טוענים שזה נובע מיוזמות הצדק החברתי של ה-NBA, ומציינים אותן כדוגמה נוספת לכך שהציבור דוחה עסק ש"התעורר" מדי. מומחי תעשייה מצביעים על מגמות צרכניות כמו "חיתוך חוטים", שהובילה לירידה במנויי הטלוויזיה בכבלים. אבל אחרים חיפשו הסברים במגרש, וטענו שהצופים מכווצים את ה-NBA מכיוון ששפע השלשות הפך את המשחק למשעמם.
מספר הצפייה "ירד כי אנחנו מסתכלים על אותו הדבר", איש גדול אגדי שאקיל אוניל אמר בחודש שעבר בפודקאסט שלו. "כולם מריצים את אותן הצגות". אולסטאר NBA לשעבר בי ג'יי ארמסטרונג כמו כן, קונן בחודש שעבר על הפודקאסט של ה-Hoop Genius שהשחקנים של היום משחקים כמו "רובוטים רצים במעלה המגרש".
"כשאני הולך לראות את המשחק, אין יותר יצירתיות, אין יותר דמיון", אמר ארמסטרונג.
הליגה, מצדה, ייחסה את הירידה בכמות הצפייה העונה למספר גורמים, במיוחד התחרות הן מהבחירות לנשיאות והן מה-World Series, הקומישינר של ה-NBA אדם סילבר אמר ל-Front Office Sports. ואחרי חתימה על עסקת זכויות מדיה חדשה ל-11 שנים של 76 מיליארד דולר בקיץ האחרון עם חברת וולט דיסני (חברת האם של ESPN), NBCUniversal ואמזון פריים, שתיכנס לתוקף בעונה הבאה, ה-NBA לא בדיוק מזיע על הרייטינג שלו.
"ברור שרק שלושה שותפי תקשורת נכנסו להסכמים ארוכי טווח בגלל האמונה שלהם במה שהמוצר שלנו מציע, הן על בסיס לאומי והן על בסיס גלובלי", אומר אוון וואש, סגן נשיא בכיר לאסטרטגיית כדורסל ואנליטיקה ב-NBA. "אבל בהחלט כמה קווי מגמה מצביעים כלפי מטה השנה, אולי מסיבות חד פעמיות שיסתובבו ככל שהעונה תתקדם".
הליגה גם לא מודאגת, לעת עתה, מהקליעה הלילית בשלוש נקודות. סילבר, למשל, דחה על הסף את התזה של אוניל. "אני לא חושב שזה קשור לזריקת שלוש נקודות", אמר סילבר בחודש שעבר בזמן שדינה על ירידת הרייטינג עם צ'דר. לפי Wasch, המחקר הפנימי של ה-NBA מצביע על כך שהאוהדים, בגדול, בעד הסגנון הכבד של הליגה: "נתוני הסקר שלנו מראים תמיכה חיובית באופן גורף במשחק הנוכחי".
אבל וואש מודה שהנתונים עשויים שלא לספר את הסיפור המלא. וסריקה שטחית של המדיה החברתית בכל לילה נתון ב-NBA תגלה הרבה מעריצים שלא סובלים מהפיכת שלוש הנקודות. כמו כן, מספר גדל והולך של אנשים שמכסים את הליגה הביעו תמיכה בחוק או בשינויים מבניים שיבלום את מספר הניסיונות של שלוש נקודות.
שינויים כאלה לא נמצאים בבחינה אקטיבית, אבל וואש אומר שהליגה לא תהסס לתקן את המוצר במגרש אם האוהדים יהיו ממורמרים: "אנחנו בהחלט לא מתביישים לנקוט בפעולה כאשר תמריצים של קבוצה לא מתאימים לתמריצים של אוהדים".
ג'ו דומארס תמיד חפר את הכדור הארוך.
היכל התהילה ששיחק את כל 14 שנות הקריירה שלו בדטרויט פיסטונס, דומארס הוא עדיין המוביל בקריירה של הקבוצה בשלוש נקודות. ב-1994, הוא השווה את מה שהיה אז שיא ליגה על ידי ריקון של 10 שלשות בניצחון על מינסוטה, וסיים את המשחק עם 40 נקודות. "אני אוהב את שלושת הכדורים", אומר דומארס, המשמש כעת כסגן נשיא בכיר, ראש תפעול הכדורסל של ה-NBA.
אבל כשדומארס נכנס ל-NBA ב-1985, מעטים מאחיו להופס חלקו את האהבה הזו. "מאמנים ממש אמרו, 'אל תקחו את הזריקה הזו. אתה יכול לכדרר בעוד שניים או שלושה רגל ולקבל זריקה טובה יותר.'" עכשיו, הוא מציין, "זה בדיוק ההפך".
בסך הכל 26 שחקנים ניסו בנפרד לפחות 500 שלשות בעונה שעברה; בעונת 2013-14, רק שמונה שחקנים פנו את הסף הזה. דומארס סיים במקום השלישי בניסיונות של שלוש נקודות בעונת 1997–98 עם 426, סך הכל שידרג אותו אי שם בשנות ה-40 בימים אלה.
"בשבילי, זה כנראה היה השינוי הגדול ביותר שראיתי בעשר השנים האחרונות, אבל זה המקום שבו המשחק נעלם", אומר דומארס. "אני פשוט חושב שזו הייתה התפתחות אורגנית של המשחק וקבוצות מרגישות שזה נותן להן סיכוי טוב יותר לנצח".
פיצוץ שלוש הנקודות בעשור האחרון נגרם כתוצאה מכיול מחדש של הפילוסופיה ההתקפית. בעוד שהמאמנים של דומארס אמרו לו לנוע בתוך הקשת, שחקני ה-NBA של היום מיואשים מלהסתפק בקפיצה מטווח בינוני – מסוג הזריקה שהיה מייקל ג'ורדןהלחם והחמאה של.
"בעיקרון, לפני 20, 30 שנה, בערך 50% מהצילומים נלקחו מהצבע, 40% מהצילומים היו מטווח הביניים ו-10% מהזריקות היו שלשות", אומר וואש. "מהירה קדימה לשנת 2024, זה עדיין בערך 50% מהתמונות שצולמו מהצבע, אבל שני הדליים האחרונים התהפכו. כעת מדובר ב-10% מהזריקות שנלקחו מטווח הביניים ו-40% מטווח שלוש נקודות".
גולדן סטייט ווריורס השושלת, שזכתה בארבעה תארים בשש הופעות בגמר ה-NBA בין השנים 2015–2022, מצוטטות לעתים קרובות בתור האבות של מהפכת שלוש הנקודות של ה-NBA. בהובלת סטף קארי, היורה הגדול ביותר של המשחק אי פעם, וקולע עמית קליי תומפסון, הווריירס יכלו להבקיע בסערה ולהוציא את המשחק מחוץ להישג יד לפני שהיריבים ידעו מה פגע בהם.
אף אחד לא מתגאה בקליעה של היכולת של קארי, אבל קבוצות אחרות שיחזרו במהירות את התוכנית של הווריורס – ועוד כמה. בעונת 2015–16, גולדן סטייט הובילה את הליגה בניסיונות של שלוש נקודות עם ממוצע של 31.6 למשחק. זה ידורג ליד התחתית ב-NBA העונה, והוא בערך 20 פחות מהסלטיקס המובילה בליגה. הצילום של קארי נותר שובה לב (צפו בדקות הסיום של משחק מדליית הזהב של הקיץ בפריז, אם אתם זקוקים לרענון).
עם זאת, שלוחותיו היו פחות מעוררות יראת כבוד. ביום שישי, שיקגו בולס ושארלוט הורנטס יחדיו החמיצו 75 ניסיונות של שלוש נקודות, הכי הרבה אי פעם במשחק NBA רגיל. "כולם רוצים להיות סטף קארי", אמר אוניל בפודקאסט שלו, "אבל כולם לא סטף קארי, וזו הסיבה שכמות הצפייה יורדת".
אבל עם קבוצות שמעניקות פרמיה על קליעה מבחוץ, לשחקנים לא הייתה ברירה אלא להתאים את המשחקים שלהם בהתאם. אנתוני אדוארדס, כוכב העל של מינסוטה טימברוולבס שמשחקו הוגדר על ידי משיכות לטווח בינוני ודאנקים משקשקים, הגדיל באופן דרמטי את נפח שלוש הנקודות שלו העונה – למורת רוחם של כמה ממעריצו. "כשהמשחק ממריץ את אנתוני אדוארדס לשחק כמו קליי תומפסון, משהו צריך להשתנות מיד", פרשן הספורט בומאני ג'ונס אמר בפוסט ב-X באוקטובר.
שינוי אחד המוצע לעתים קרובות הוא להזיז את קו שלוש הנקודות אחורה. הקו ממוקם כעת בגובה 23 רגל, תשעה אינץ' ו-22 רגל בפינות. החלפת הממדים תגביר את דרגת הקושי ועלולה לחסל את "הפינה השלישית", שהפכה לאחת הזריקות הנפוצות – והקלות ביותר – ב-NBA.
סילבר אמר שהוא מוכן להזיז את קו שלוש הנקודות אחורה, והליגה התעסקה עם זה בעבר. לפני עונת 1994–1995, במטרה לקדם קלעים, ה-NBA העבירה את קו שלוש הנקודות לגובה אחיד של 22 רגל סביב הסל, רק כדי לשחזר את מימדיו הנוכחיים לפני הקמפיין של 1997–98.
כותב כדורסל ותיק מארק שטיין, שמפרסם כעת את "The Stein Line" ב-Substack, מאמין שה-NBA צריכה להשתמש במעגל ההתפתחותי שלה, G League, כמעבדה לכל רפורמה של שלוש נקודות. "כשזה מגיע למשהו משמעותי כמו קו שלוש הנקודות", הוא אומר, "אנחנו צריכים הרבה דיונים ובדיקות של שינויים פוטנציאליים בליגת ה-G לפני שהם מיושמים ב-NBA בפועל".
הצעה קיצונית יותר שזכתה לקיטור העונה היא להטיל מגבלה על מספר ניסיונות שלוש הנקודות שמותר לקבוצה בכל משחק.
"לא הייתי מתנגד להגבלה על מספר השלשות", אומר ריק בוכר, אנליסט NBA עבור Fox Sports. "אני דוחה לחלוטין את הטיעון ש'טוב, אתה מתעסק בהיסטוריה ועכשיו ההשוואות הסטטיסטיות לא יהיו זהות'".
הדאגה הגדולה ביותר של בוכר עם הצעה כזו היא הנטל שהיא תטיל על הצוותים השופטים של ה-NBA: "הפקידים כבר עמוסים בדברים שהם צריכים לעקוב אחריהם, ואני לא רוצה שתכניס טכנולוגיה נוספת אלא אם כן אנחנו הולכים לזרז עניינים".
כמובן, יש מגיני ההתאהבות בשלוש נקודות של ה-NBA. דומארס מציין שהזריקה הפכה ל"שוויון" עבור קבוצות בינוניות ונמוכות. "זה נותן להם הזדמנות, בנאדם", הוא אומר.
וכפי ששטיין מציין, היכולת של קבוצות לקלוע באחוזים גבוהים מארץ שלוש נקודות "פירושה שכמעט שום יתרון לא בטוח יותר".
"אז זה לפחות קונטרה אחת לשיחת הצפייה", אומר שטיין.
הליגה נקטה באופן היסטורי צעדים אגרסיביים כדי לשפר את איכות המשחקים לאוהדים. ב-2001, ה-NBA הגיבה לתלונות על כך שהמשחק הפך למשעמם עם חבילה של שינויי כללים שנועדו להגביר את הניקוד ולהאיץ את הקצב. בשנת 2017, מועצת המנהלים של הליגה ביצעה שינויים בהגרלת הדראפט של 2019 במאמץ להרתיע קבוצות מלטנק לבחירה גבוהה יותר. ובשנה שעברה, ה-NBA הציגה מדיניות חדשה שנועדה לצמצם את "ניהול העומס", הנוהג להרחיק שחקנים ממשחקים למנוחה.
וואש אומר שהסימן המובהק לכך שמט השלשות לא הגיע לנקודת משבר הוא שה-NBA עדיין לא התערבה.
"בעיני, העובדה שלא עשינו משהו משמעותי במרחב הזה היא רק עדות לאמונה שזה לא משפיע לרעה על המעריצים שלנו במידה שאנחנו חושבים שהפעולה הזו עדיין מוצדקת", הוא אומר. "זה אולי יגיע לשם בשלב מסוים, אבל כרגע אנחנו ממש מרוצים מהמקום שבו הוא נמצא."
