הישג מדעי מרהיב התגלה כאשר צוות מחקר בינלאומי מאוניברסיטת גוטנבורג שלח את הצוללת האוטונומית רן מתחת לקרח העבה של אנטארקטיקה, תוך כדי חשיפת המפות המפורטות הראשונות של תחתית הקרחון. תגליות אלו חשובות ביותר להבנת עליית מפלס הים בעתיד. אבל הסיפור לא נגמר שם—כשהצוות חזר ב-2024, הם גילו שהצוללת נעלמה מבלי להשאיר עקבות תחת הקרח, והשאירו את הצוות והעולם עם יותר שאלות מאשר תשובות.
חוקרים את מסתורי אנטארקטיקה עם הצוללת רן
הצוללת רן נבנתה במיוחד כדי לחקור את חלל הקרחון דוטסון שבאנטארקטיקה המערבית, אחת האזורים המאתגרים והלא נחקרים ביותר על פני כדור הארץ. עם מערכת סונאר מתקדמת, הצוללת פעלה מתחת לקרח במשך 27 ימים, תוך שהיא נוסעת למעלה מ-1,000 קילומטרים במטרה למפות את האזור. הצוללת הצליחה לחדור עד 17 קילומטרים בתוך חלל הקרחון, תוך שהיא אוספת נתונים חסרי תקדים על החלק המוסתר של העולם הזה.
כפי שהסבירה אנה ווהלין, פרופסור לאוקיינוגרפיה מאוניברסיטת גוטנבורג ומחברת המאמר, ניווט הצוללת בין האזור הקרחוני היה כמו להביט לעולם בלתי מוכר, והשוותה את זה לראיית "הצד האפל של הירח". השוואה זו ממחישה עד כמה התצפיות הללו היו פורצות דרך. במשך עשורים, תחתית הקרחונים הייתה סמויה מעיני המדענים, מה שהפך את הגילויים לאסטרטגיים מאוד.
תגליות מרכזיות תחת הקרחון
אחת התגליות המשמעותיות ביותר הייתה היכולת למדוד לראשונה את הזרמים תחת הקרחון. נתונים אלו עזרו לחוקרים להבין מדוע החלק המערבי של מדף הקרח דוטסון מתמוסס כל כך במהירות. הם גם הבחינו בקצב התמסרות גבוה במיוחד לאורך סדקים אנכיים החוצים את הקרחון, מה שמעיד על האופי הדינמי והמורכב של אינטרקציות הקרח עם האוקיינוס שמתחתיו.
הצוללת חשפה גם תכנים מפתיעים בבסיס הקרחון, כולל פסגות, עמקים, רמות וצורות שמזכירות דיונות חול. החוקרים מניחים שצורות נוף אלו עשויות להיות מעוצבות על ידי מים זורמים, בהשפעת סיבוב כדור הארץ, והם מוסיפים רובד מרתק להבנת דינמיקת הקרחונים.
מודלים חדשים ושאלות שהתעוררו בעקבות התגליות של רן
הגילויים שהשיגה הצוללת רן משנים את הדרך שבה המדענים תופסים את מדפי הקרח והקרחונים. אחד התוצרים המפתיעים היה גילוי דפוסים יוצאי דופן בבסיס הקרחון שלא היו מוסברים במודלים הקיימים של קרחולוגיה. הדפוסים, שנוצרו על ידי תנועת קרח ומים, עוררו שאלות חדשות על איך הקרחונים מקיימים אינטראקציה עם הסביבה שלהם, והם אתגרו תיאוריות קיימות.
קרן אלי, קרחולוגית מאוניברסיטת מניטובה ומחברת המאמר, הדגישה כי המפות החדשות משפרות באופן משמעותי את הבנתנו את יסודות מדפי הקרח האנטארקטיים. הנתונים הוויזואליים החדשים מהצוללת רן עוזרים לכייל ולשדרג את תמונות הלוויין שאותן אנו מסתמכים עליהם כדי לעקוב אחרי אזורים מרוחקים אלו מתוך החלל.
השלכות על מודלים של קרחונים
למרות שהנתונים החדשים שינו כמה מהתפיסות על התנהגות מדפי הקרח, ברור כי המודלים הקיימים עדיין לא מצליחים להסביר את התכנים המורכבים שנמצאו תחת הקרחון דוטסון. אנה ווהלין ציינה כי הטכניקה הזו—לחקור את הקרחון מלמטה—יכולה להיות המפתח לפיתוח תחזיות מדויקות יותר על איך מדפי הקרח יתנהגו בעתיד, דבר החשוב להבנת תרומתם לעליית מפלס הים.
הנתונים שנאספו על ידי הצוללת רן מעניקים למדענים תמונה הרבה יותר ברורה של מה שמתרחש תחת הקרח של אנטארקטיקה, ומספקים תובנות על הכוחות שמניעים את קצב ההתמוססות של קרחוני הים. ככל שהחוקרים ישלבו את הגילויים החדשים במודלים חיזוי, נוכל להתקרב להבנת איך מדפי הקרח של אנטארקטיקה עשויים להשתנות בעשורים הקרובים, והשפעתם על עליית מפלס הים העולמי.
מה צפוי בעתיד?
הסוד של היעלמות הצוללת רק מוסיף מסתורין למבצע הזה. ככל שהמחקר נמשך, תובנות חדשות מתחת לקרח ימשיכו לתפוס מקום מרכזי בעיצוב מודלים אקלימיים עתידיים. הצוללת הנעלמת עשויה להיות אבודה, אך הידע שהיא חשפה יכול להוביל לפיתוח טכנולוגיות ושיטות חדשות כדי לעקוב אחרי שינויים בכדור הארץ.
לסיום, הפנים המוסתרות של אנטארקטיקה מתחילות לחשוף את סודותיה, והתגלויות אלו מציבות את הבסיס להבנה עמוקה יותר של איך הקרח והאוקיינוסים שלנו אינטראקציה—שאלה שתשפיע על מדע האקלים בשנים הבאות.
