הרבה פעמים אנשים אומרים לי שאני אישית לא אהיה מושפע משנייה דונלד טראמפ נְשִׂיאוּת. אחרי הכל, אני גר בעיר כחולה במדינה כחולה, ואני אישה הטרוסקסואלית נשואה שלא מחפשת עוד ילדים. אני לא אזדקק לתרופות כמו מיפריסטון להפלה (למרות שיש לי בנות במשפחה שלי שאני מניח שיום אחד ירצו להביא ילדים), ואני אישית לא סומך על הממשלה הפדרלית לחינוך, כי הילדים שלי לא. לא ללכת לבית ספר ציבורי.
אז, שוב, איך כל זה ישפיע עלי? התשובה הסבירה ביותר היא שכאדם הפונה לציבור, אמשיך להיות נתון לאיומים, כפי שכבר נמצאים רבים בתקשורת המרכזית. אבל ההתקפות על התקשורת עלולות להסלים אם טראמפ יחזור לשלטון, בהתחשב בכך שהוא לא מהסס לעשות דמוניזציה לעיתונאים ולקרוא אותם לפני מיליוני העוקבים שלו. ובהתחשב במה שטראמפ אומר בטלוויזיה, הוא עשוי לכוון לאזרחים אמריקאים על דיבור לא חיובי.
"אני חושב שהבעיה הגדולה יותר היא האויב מבפנים", אמר מריה ברטירומו בפוקס ניוז ביום ראשון. "אנשים חולים, משוגעים משמאל רדיקלי. וזה צריך להיות מטופל בקלות רבה על ידי, אם צריך, על ידי המשמר הלאומי, או, אם באמת צריך, על ידי הצבא". ה"מטורפים" המדוברים יכולים להיות כל אחד ממפגינים ועד לכותבי דעה – או אפילו כתבים מהזרם המרכזי – שהוא לא מסכים איתם. טראמפ התייחס ל-CBS כ"תרמית מזויפת" שפעולותיה "לא חוקיות לחלוטין", והציע באופן דומה ש-ABC תאבד את רישיון השידור שלה.
מה זה אומר שיהיה נשיא שבאופן זה מכוון את המעט שנותר מהעיתונות החופשית? קשה להבין את זה, אבל יש עולם שבו טראמפ מחקה את חבריו החזק ולדימיר פוטין אוֹ ויקטור אורבן אוֹ קים ג'ונג און– כולם משתתפים בכלא או הרג עיתונאים במדינות עם אמצעי תקשורת בפיקוח המדינה. הוא כבר לוקח דף מג'ו מקארתי במחזור הבחירות הזה במיקוד ל"אויבים שבפנים", משהו שמשפחתי מכירה יותר מדי.
מעט היבטים בתוכניות הקדנציה השנייה של טראמפ הם סמכותיים יותר בגלוי מאשר מצע ההגירה שלו. ביום שישי נסע טראמפ לאורורה, פרבר של דנוור, קולורדו, שם הוא עורך קניות ב"מבצע אורורה", מדיניות שלדבריו תכוון ל"כל רשת עבריינית מהגרים בלתי חוקיים הפועלת על אדמת אמריקה" באמצעות חוק אויבי החייזרים משנת 1798. לפי מרכז ברנן, החוק הוא "רשות בזמן מלחמה המאפשרת לנשיא לעצור או לגרש את הילידים והאזרחים של אומת אויב. החוק מתיר לנשיא למקד את המהגרים הללו ללא שימוע ובהתבסס רק על ארץ הולדתם או אזרחותם". בפעם האחרונה שארצות הברית השתמשה בחוק אויבי החייזרים, זה היה כדי להכניס אמריקאים יפנים ויפנים למחנות כליאה במהלך מלחמת העולם השנייה.
מה היו כרוכים בעצם מחנות המעצר בימינו המודרני? ובכן, טראמפ דיבר על גירוש של עד 20 מיליון מהגרים לא מתועדים – מבצע בקנה מידה מדהים שהוא מודה בחופשיות שיהיה "עקוב מדם". (המשרד לביטחון המולדת, בשנת 2018, העריך שהיו 11.4 מיליון מהגרים לא מתועדים; Pew קבע את המספר בערך 11 מיליון בשנת 2022.) אי אפשר לדמיין איך באמת ייראה גירוש אנשים רבים; אולי מושלי המדינה הכחולה יהיו חזקים מספיק כדי למנוע בניית מחנות גירוש במדינות כמו קליפורניה וניו יורק. אולי המחנות יהיו רק במדינות אדומות, או אולי הם יוקמו על אדמה פדרלית, כמו פארקים לאומיים. ואז ישנה השאלה מי יעשה זאת לָרוּץ המחנות הללו. טראמפ, מצדו, הרהר לגבי השימוש במשמר הלאומי. מי יעצור את כל זה, אתם בטח שואלים? האם קונגרס רפובליקני יעצור את זה? מי יהיו המבוגרים בחדר.
לפחות במהלך ממשל טראמפ הראשון, בתי המשפט מנעו מטראמפ לעשות חלק מהדברים שהוא רצה לעשות, כמו לסיים את ה-DACA. אבל הפעם, טראמפ יתחיל עם בית משפט עליון בעל רוב שמרני של 6-3, ובו שלושה שופטים שהוא מינה. בשנה שעברה ראינו את בית המשפט העליון הידידותי לטראמפ מוציא שתי פסקי דין שישמשו פחות או יותר צ'ק ריק לטראמפ הנועז: הראשון סיים את כבוד שברון, שיבלום את כוחן של סוכנויות פדרליות ויזרז את מותה של המומחיות הרגולטורית . ההחלטה האחרת, שאולי מדאיגה יותר, לטראמפ יהיה צ'ק ריק לעשות מה שהוא רוצה אם הוא אומר שזה בשירות הנשיאות, ובעצם מעניק לו חסינות גורפת נגד כל פשע שהוא מבצע בתפקיד. כשופט במעגל התשיעי וכמינוי רונלד רייגן סטיבן ס. טרוט כתב, זה אומר שריצ'רד ניקסון יכול היה "להורות באופן חוקי לאינסטלטורים שלו לפרוץ למשרדו של הפסיכיאטר של דניאל אלסברג".
טראמפ מספר לנו הכל על התוכניות הפוטנציאליות שלו: מחנות מעצר, רודפים אחרי אויביו הזרים והפנים, כולל, ככל הנראה, עיתונאים. האם אהיה אחד מהם? האם הוא יתקוף את העיתונות החופשית? האם הוא ייקח את הרישיונות מרשתות שלדעתו לא תומכות מספיק בנשיאותו?
במסלול הקמפיין, טראמפ הציג לאחרונה שאלה משלו בכל הנוגע להצבעה עבורו, ושאל את הקהל, "מה לעזאזל יש לך להפסיד?" בעצם, הרבה. אמנם איננו יודעים בדיוק איך תיראה כהונה שנייה של טראמפ, אבל זה בוודאי יהיה כאוטי ועגום, ויכול לסמן את סופו של משהו שאנחנו בהחלט לא רוצים לאבד: דמוקרטיה כפי שאנו מכירים אותה.
