בסוף אוקטובר 2024, הודו וסין עשו מהלך זהיר אך משמעותי כדי להחליש את מחלוקת הגבול המתמשכת שלהן לאורך קו השליטה בפועל (LAC), הגבול הוותיק והמוגדר באופן רופף שלהן. שתי המדינות הודיעו כי ימשכו חיילים אחורה, יפרקו תשתית זמנית ויחדשו את הסיורים לפני 2020 באזורים מתמודדים כמו דפסנג ודמצ'וק במזרח לדאק. ההסכם אמנם מייצג הצלחה דיפלומטית, אך הוא אינו מתייחס במלואו לחוסר האמון האסטרטגי והתחרות בין שתי המעצמות. הדטנציה הטנטטיבית הזו, המונעת על ידי צרכים מעשיים, מדגישה איזון מורכב של אינטרסים אזוריים, פרגמטיות כלכלית ומודעות משותפת לסיכונים הכרוכים במתן למתחים בגבולות.
מתחים היסטוריים
הגבול בין הודו לסין היה מקור לחיכוך מאז מלחמת סין-הודו ב-1962, כאשר קווי גבול בלתי פתורים התגבשו לאיבה, במיוחד לאורך ה-LAC. מחלוקת הגבול, מורשת של החלטות גבולות מהתקופה הקולוניאלית, נותרה בלתי פתורה למרות עשרות שנים של דיפלומטיה. מאז חוו שתי המדינות התכתשויות ספורדיות, שהקשה שבהן התרחשה ביוני 2020 בעמק גלוואן. התנגשות זו, שהביאה למותם של 20 חיילים הודים ולפחות ארבעה חיילים סינים, ייצגה את עימות הגבול הקטלני הראשון מזה למעלה מ-40 שנה וסימנה הסלמה דרמטית בפעולות האיבה. השימוש בלחימה יד ביד, בהתאם להסכם מ-1996 האוסר על נשק חם באזורים שנויים במחלוקת אלה, הדגיש את שבריריותו של השלום.
בעקבות ההתנגשות ב-2020, הודו הגיבה על ידי הגברת הבדיקה של השקעות סיניות, איסור על אפליקציות סיניות גדולות כמו TikTok, והפסקת טיסות ישירות בין שתי המדינות. סין, מצדה, ביצרה תשתיות בקרבת הגבול, הקימה כפרים והעצמה את היכולות הלוגיסטיות, במיוחד באזורים הקרובים לגבול הדרום-מערבי עם בהוטן, נפאל והודו. הסלמה הדדית זו בתשתית ובנוכחות הצבאית חיזקה "נורמליות חדש" לאורך ה-LAC, מה שהוביל את שני הצדדים לתפוס סיכונים מוגברים של עימותים וצורך מוגבר בניהול דיפלומטי.
הסכם הגבול האחרון בין סין להודו
הסכם אוקטובר 2024 בין הודו לסין קובע מחדש את זכויות הסיור לפני 2020 באזורים האסטרטגיים של דפסאנג ודמצ'וק. שתי המדינות הסכימו להגביל את מספר החיילים בסיור, לסטות את לוחות הזמנים של הסיור ולפקח מקרוב על הסיורים כדי למנוע עימותים ישירים. אזורים אלו משמעותיים בשל קרבתם האסטרטגית לנכסים ותשתיות צבאיות, כמו הבסיס הצבאי של הודו Daulat Beg Oldi, אחד ממסלולי התעופה הגבוהים בעולם. בסיס זה יושב בצומת הקריטי בין אזור שינג'יאנג של סין לשטחה של הודו במזרח לדאק, מה שהופך אותו למיקום חיוני עבור עמדת ההגנה של הודו.
העיתוי של ההסכם, ערב פסגת ה-BRICS ברוסיה באוקטובר, מצביע על כך שלשתי המדינות היו סיבות פרגמטיות לחפש שלום זמני. עבור סין, הקלה במתיחות הגבול עם הודו עשויה להקל חלק מהלחץ הכלכלי והדיפלומטי העומד בפניה עקב האטה בכלכלה המקומית, אתגרי נדל"ן והגבלות על סחורות סיניות במערב. על ידי שיפור היחסים עם הודו, סין עשויה לקוות למנוע מניו דלהי להטיל הגבלות נוספות על השקעות סיניות או להחמיר את המדיניות הקיימת. מנקודת המבט של הודו, גבול מיוצב מפנה משאבים להתמקד בצמיחה כלכלית, במיוחד כאשר שחקנים תאגידיים כמו קבוצת Adani דוגלים בעמדה מתונה לגבי הון וטכנולוגיה סינית שיכולה לתמוך בשאיפות הייצור ההולכות וגדלות של הודו.
למרות חששות ביטחוניים מתמשכים, האינטראקציות הכלכליות בין הודו לסין נותרו חזקות. סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של הודו, והסחר בין שתי המדינות זינק מ-65 מיליארד דולר בשנת 2020 ליותר מ-118 מיליארד דולר בשנת 2024. הודו מסתמכת על יבוא סיני עבור מוצרים תעשייתיים, אלקטרוניקה, מכונות ותרופות, מה שמדגיש תלות הדדית שמסבכת יריבות מוחלטת. עסקים הודיים, במיוחד אלה במגזרים הנשענים על טכנולוגיה או סחורות סיניות, קוראים לממשלה להקל על ההגבלות, בטענה שהשקעות ושותפויות סיניות עשויות למלא תפקיד מפתח בהרחבת מגזר הייצור של הודו ושיפור מעמדה בשרשרות האספקה העולמיות.
עם זאת, ממשלת הודו נשארת זהירה. שר האוצר נירמלה סיתרמן ציין לאחרונה כי בעוד שהשקעה זרה חיונית, על המדינה לשקול היטב את מקורות ההשקעה הזו. עמדה זו משקפת זהירות אסטרטגית גדולה יותר: בעוד שהודו עשויה להיפתח להשקעות סיניות סלקטיביות, במיוחד במגזרים המועילים לכלכלתה, היא נותרת חוששת מתלות בהון סיני בתחומים קריטיים כמו תשתיות, טלקומוניקציה והגנה.
אוטונומיה אסטרטגית וגורם וושינגטון
התקשרות זהירה של הודו עם סין מעלה שאלות חשובות לגבי יחסיה עם ארצות הברית, הרואה בניו דלהי מאזן פוטנציאלי להשפעתה הגוברת של סין באסיה. מאז תחילת שנות ה-2000, השותפות בין ארה"ב להודו העמיקה, במיוחד בזירות ההגנה, הטכנולוגיה והכלכלה. השתתפותה של הודו ביוזמות כמו ה-Quad, יחד עם שיתוף פעולה הדוק בענייני הגנה, משקפים דאגות משותפות לגבי האסרטיביות האזורית של סין. עם זאת, הדוקטרינה הוותיקה של הודו בדבר "אוטונומיה אסטרטגית" מונעת ממנה ליישר קו מלא עם כל מעצמה גלובלית אחת, במקום זאת מעדיפה לפעול במסגרת רב קוטבית.
גישה זו מאפשרת להודו לשמור על קשרים עם שותפים מגוונים, כולל בעלי אינטרסים מנוגדים, כמו סין וארצות הברית. שר החוץ ס' ג'ישנקר עטף את התחושה הזו כאשר תיאר את הודו כ"לא-מערבית ולא אנטי-מערבית". אוטונומיה אסטרטגית זו מהדהדת את מדיניות חוסר המערך של הודו בתקופת המלחמה הקרה, עמדה המאפשרת לניו דלהי לטפח יחסים הן עם מדינות המערב והן עם שותפיה המסורתיים, כגון רוסיה וחברים בארגון שיתוף הפעולה של שנחאי (SCO). לדוגמה, הרכישה האחרונה של הודו של כלי טיס קרביים בלתי מאוישים (UCAV) מארה"ב משקפת את מאמציה להגביר את הביטחון לאורך גבולותיה היבשתיים והימיים, שם השפעתה של סין מתרחבת בהתמדה. עבור ארה"ב, הגישה הניואנסית של הודו פירושה לכבד את דרכה העצמאית של ניו דלהי, גם כאשר וושינגטון ממשיכה לתקשר עם הודו כשותפה מרכזית בהודו-פסיפיק.
בניית תשתיות ומתחי סייבר
למרות שמחוות דיפלומטיות כמו הסכם הגבול האחרון מעודדות, הן אינן מתייחסות במלואן לחוסר האמון הבסיסי שמניע את יחסי הודו-סין. שתי המדינות ממשיכות להרחיב את התשתית הצבאית שלהן לאורך ה-LAC, בבניית כבישים, בסיסים ורשתות לוגיסטיות המאפשרות פריסה מהירה של כוחות לאזורים מתמודדים. בניית כפרים ועמדות צבאיות חדשים בקרבת הגבול על ידי סין עולה בקנה אחד עם אסטרטגיית התשתית ה"דו-שימושית" שלה, שבה מתקנים אזרחיים יכולים לתמוך גם ביעדים צבאיים. גם הודו הגיבה עם פרויקטים כמו מנהרת סלע, המספקת גישה כל השנה לאזורי הגבול הצפון-מזרחיים שלה, ובאמצעות חיזוק רשתות הכבישים שלה באזור.
פעולות סייבר מוסיפות רובד נוסף של מורכבות ליריבות הזו. בשנים האחרונות, האקרים הקשורים לסין פנו למגזרים קריטיים בהודו, כולל רשת החשמל שלה, במיוחד בתקופות מתח גבוה כמו ההתנגשות ב-2020. למרות שנראה שפריצות הסייבר הללו מתמקדות יותר באיסוף מודיעין מאשר בשיבוש, הן מדגישות נקודות תורפה שעלולות להיות מנוצלות בעימותים עתידיים. אם המתיחות תסלים, פעולות סייבר עלולות לשבש תשתית חיונית, להשפיע על אזורים הרחק מעבר לאזורי הגבול ולסבך את חישוב הביטחון של הודו.
שקט זמני בתוך תחרות אסטרטגית מתמשכת
לפיכך, הסכם הגבול בין הודו לסין מייצג מאמץ פרגמטי להורדת הסיכון לסכסוך מיידי, אך הוא אינו מבטל את המתיחות הבסיסית בין שתי המדינות. צעדים דיפלומטיים קטנים, כמו חידוש טיסות ישירות והקלת הגבלות על ויזה, עשויים לשפר את היחסים בהדרגה, אבל איפוס אמיתי נראה לא סביר. סין עדיין נזהרת משיתוף הפעולה ההולך וגובר של הודו עם המערב, במיוחד עם ארצות הברית, בעוד שהודו רואה בזהירות את השפעתה של סין בדרום אסיה ובהודו-פסיפיק. החזונות השונים של שתי המדינות למנהיגות אזורית, בשילוב עם שאיפותיה של הודו להכרה גלובלית והחתירה של סין להשפעה בדרום הגלובלי, מקשים על פיוס מקיף.
במסגרת מסובכת זו, הודו צפויה להמשיך באסטרטגיה של מעורבות מאוזנת עם סין תוך חיזוק שותפויותיה עם בעלות ברית מערביות, במיוחד ארצות הברית. המחויבות של הודו לאוטונומיה אסטרטגית פירושה שהיא תישאר גמישה, תעבוד עם סין כשזה מעשי ועם ארה"ב כשצריך. עבור וושינגטון, ההכרה בגישה העצמאית של הודו תהיה מכרעת, שכן ניו דלהי תישאר ככל הנראה שחקן מפתח אך אוטונומי במאמץ הרחב יותר לאזן את השפעתה של סין באסיה.
יחסי הודו-סין ימשיכו ככל הנראה לנוע בין תקופות של פרגמטיות ויריבות. בעוד שמחוות כלכליות ודיפלומטיות יכולות לטפח רגיעה זמנית, החישובים האסטרטגיים העמוקים יותר ובעיות הגבול הבלתי פתורות מצביעות על כך ששתי המדינות הגדולות באסיה ימשיכו לנווט בדו-קיום עדין ולעיתים לא פשוט.
