באירוע פרטי שנערך לאחרונה, דונלד טראמפ הציע הצעה נועזת לפנות את החוב הלאומי של אמריקה. "אני אכתוב על פיסת נייר קטנה: 35 טריליון קריפטו – אין לנו חוב!'", אמר טראמפ, כשהוא עומד על דוכן שכתוב עליו אסוף כרטיסי טראמפ. "זה מה שאני אוהב."
להצהרה היה קצב של בדיחה. המשתתפים צחקו. אבל הרעיון של פירעון חובות של 35 טריליון דולר באמצעות "צ'ק קריפטו קטן", כפי שהוא הגדיר זאת בפני פוקס ביזנס מריה ברטירומו בחודש שעבר, הוא רק א קְצָת יותר מוזרים וחצי אפויים מההצעות שהציג ביום שלישי במה שהוגדר ככתובת רשמית על החזון הכלכלי שלו. ואכן, "התעשיות האמריקאית החדשה" שהציג במדינת הקרב של ג'ורג'יה הייתה טראמפ טיפוסי: דיבורים קשים, הבטחות גדולות אך מעורפלות והגיגים מאולתרים המתחפשים למדיניות. או, כמו מארק קובן סיכם את זה בסרטון שפורסם על ידי קמפיין של קמאלה האריס יום שלישי: "הוא אומר דברים מעל ראשו שנוטים לעתים קרובות להיות מגוחכים, אם לא מטורפים."
המסלולים הרחבים של התוכנית הכלכלית המוצעת של טראמפ הם בעיקרם לתגמל עסקים שמייצרים סחורות בארצות הברית ולהעניש את אלה ששולחים משרות מעבר לים – מה שנשמע לא כל כך דומה להתמקדות בייצור אמריקאי של אותו נשיא ג'ו ביידן הפך לאבן יסוד בסדר היום הביתי שלו. אבל הפרטים הספציפיים של החזון שטראמפ תיאר ביום שלישי היו מהותיים בערך כמו תוכנית ההגירה "בנה את החומה ותגרום למקסיקו לשלם עליה" שעל פיה הפעיל ב-2016.
"לא רק שנעצור את העסקים שלנו מלעזוב לארצות זרות", אמר טראמפ בסוואנה. "תחת הנהגתי, אנחנו הולכים לקחת משרות של מדינות אחרות."
ואיך הנשיא לשעבר עשוי לעשות זאת? בתור התחלה, הוא אומר שהוא היה מקצץ את מיסי החברות ומבטל את הרגולציות – אותה גישה כלכלית רפובליקנית ישנה, שהייתה רוח גבית עבור העשירים, אך עשתה מעט עבור האמריקאים הרגילים. ואז יש את התעריפים, שהוא ראה בהם תרופה כלכלית לכל דבר, אפילו הכריז עליהם כ"דבר הגדול ביותר שהומצא אי פעם" במהלך מסע פרסום במישיגן בשבוע שעבר: "אם לא תייצר את המוצר שלך כאן, אז תצטרך לשלם מכס, תעריף משמעותי מאוד, כאשר אתה שולח את המוצר שלך לארה"ב", אמר טראמפ ביום שלישי.
הגישה הזו למדיניות כלכלית לא בדיוק הצליחה בקדנציה הראשונה של טראמפ; בתור ה ניו יורק טיימס' אלן רפפורט ציין ביום שלישי, הרקורד של טראמפ למשיכת ייצור לארה"ב היה מעורב. האיומים שלו לאלץ חברות להישאר נפלו לעתים קרובות. אבל בנאומו ביום שלישי, טראמפ התעקש שהתוכנית שלו למעשה "תיצור מיליוני ומיליוני מקומות עבודה" הפעם: "אנחנו שמים את אמריקה במקום הראשון", אמר לתומכים. ההערות של טראמפ עוסקות בבעיה אמיתית: הסרה של משרות שהעלתה את הייצור בארה"ב בעשורים האחרונים, והותירה מאחור את מה שטראמפ מתאר כ"הגברים והנשים הנשכחים" של אמריקה. אבל ההצעות שלו, במקרה הטוב, מצביעות על פתרון, וסביר להניח שיחמירו את הבעיה.
קחו את התעריפים, כמו זה שהוא צף ביום שלישי על "כל מכונית שעוברת את הגבול המקסיקני" או זה שהוא איים נגד ג'ון דיר אם החברה תעביר את הייצור למקסיקו מוקדם יותר השבוע. טראמפ, המציג את כל ההבנה הכלכלית של אדם שהצליח לפשיטת רגל של בתי קזינו מרובים, המשיך להטיל תעריפים כמעין שרביט קסמים: "המילה 'תעריף', כאשר משתמשים בה נכון, היא מילה יפה", אמר טראמפ בג'ורג'יה. יוֹם שְׁלִישִׁי. "אחת המילים היפות ששמעתי בחיי. זו מוזיקה באוזניים שלי". אבל כלכלנים, ואפילו כמה רפובליקנים, מציינים שהעלויות הללו יועברו כמעט בוודאות לצרכנים, ויצרו עומס נוסף על האמריקאי הממוצע: "אני לא חובב מכסים", מנהיג הרוב בסנאט מיץ' מקונל אמר יום שלישי. "הם מעלים מחירים לצרכנים אמריקאים".
איך האמריקאים יכסו את העלויות האלה? אולי טראמפ יוכל לרשום להם בדיקת קריפטו קטנה.
