זה היה אמור להיות אירוע למאבק באנטישמיות, אבל כמו כל כך הרבה דברים בעולם טראמפ, זה הפך במהירות ל דונלד טראמפ רַק לעסוק אנטישמיות. "אני לא מתכוון לקרוא לזה כתחזית, אבל לדעתי", אמר, "לעם היהודי יהיה הרבה מה לעשות עם הפסד אם אני ב-40%". טראמפ המשיך ואמר כי למרות היותו "האדם הפופולרי ביותר בישראל", הוא לא "זכה ליחס נכון" מצד היהודים.
טראמפ כבש טרופים אנטישמיים בעבר. הוא דחף בגלוי את חוט ה"נאמנות הכפולה" הפופולרי – שעבורו יש לליגה נגד השמצה חלק שלם באתר האינטרנט שלה – ואמר ב-2019, "אם אתה מצביע לדמוקרט, אתה מאוד לא נאמן לעם היהודי, ואתה להיות מאוד לא נאמן לישראל". ובמאי 2024, מחוץ למשפט הפלילי שלו, טראמפ כינה את מדיניותו של ביידן ביחס לישראל "מבישה" ואמר כי "כל אדם יהודי" שהצביע עבור ביידן "צריך להתבייש בעצמו". ובל נשכח, הבחור ששעשע בעבר מכחיש שואה ידוע ניק פואנטס במאר-א-לאגו.
ההתרפסות האחרונה הזו היא בעיקרה של טראמפ בהיותו טראמפ, שמתמסר לקנאות ואנטישמיות, ומשליך בפראות איומים והאשמות. אבל טראמפ משתמש בטקטיקה ששמרנים השתמשו בה מזמן נגד יהודים ליברליים. "פתלת הנאמנות הכפולה שפקדה את היהודים היא האדמה הפורייה שבה השתרשו וצמחו מאות שנים של סטריאוטיפים אלו". דבורה א ליפשטדט, פרופסור להיסטוריה יהודית מודרנית וחקר השואה, סיפר הניו יורק טיימס בשנת 2019. למעשה, האשמת יהודים בנאמנות כפולה החלה כל הדרך ברומא העתיקה.
טראמפ רמז – ואולי קיווה – שתמיכתו ב בנימין נתניהו איכשהו הופך אותו ליותר טעים ליהודים ליברליים. הסיבה לכך היא שלדעתו המעוותת, על היהודים להיות נאמנים קודם כל לישראל, שהיא כשלעצמה טרופית אנטישמית. לא משנה שיהודים ישראלים מוחים על נתניהו בקביעות. כי אם טראמפ חושב שהוא יכול להשתמש בישראל כבעיית טריז כדי להחזיר את עצמו לבית הלבן, הוא ללא ספק יעשה כל שביכולתו כדי להניע את המסר הזה על מסלול הקמפיין.
כשגדלתי כיהודי, תמיד ידעתי שישראל היא מקום חשוב לקהילה. ולמרות שקיומה של ישראל לא השפיע הרבה מחיי כיהודי רפורמי עם שני הורים יהודים ושלושה ילדים יהודים, אני יודע שיש גם קבוצה מסוימת של יהודים שמרנים שבעצם נעים כמונוליט על ישראל. חלקם משתמשים בטרופ "היהודי הרע" נגד יהודים ליברליים כדי לגרום להם ללכת בעקבותיהם. טראמפ, מצדו, שם ספין של MAGA על הטיפ הזה, ורומז שזה איכשהו באחריותם של יהודי אמריקה להצביע על בסיס ישראל בלבד. לשם כך הוא צריך שיהודים יאמינו שכן לְשַׁפֵּר עבור ישראל.
אבל בואו נפרק את זה לרגע: אחד מהישגיו הכתריים של טראמפ בנושא, כפי שהוא רואה זאת, היה העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים ב-2018 – מהלך שגרר ביקורת עצומה משום שהצית עוד יותר את תהליך השלום בין ישראל לפלסטין. . "ארה"ב אמורה להתנהג כמו הכבאי", כמו אילן גולדנברג, מומחה למזרח התיכון מהמרכז לביטחון אמריקאי חדש אמר ל-Vox בזמנו. "במקום זאת, אנחנו מתנהגים כמו המציתים." גרוע מכך, מאוחר יותר נודע לנו שהעברת השגרירות לא הייתה לגמרי עֲבוּר יִשְׂרָאֵל; יכול להיות שזה היה חלק משוויון פרו קוו עם שלדון אדלסון, שהשקיע מיליונים בקמפיין של טראמפ ב-2016. במהלך שאר תקופת הנשיאות שלו, טראמפ המשיך "(התעלם) מחששות לגבי התייחסות לפלסטינים כאילו הם עומדים בשוויון רגליים עם ישראל בחתירה לשלום", העיתונאי. מגי הברמן טענה בספרה מ-2022 איש הביטחון: יצירתו של דונלד טראמפ ושבירת אמריקה, כתב שהוא דחף "שורה של צעדים, כמו קיצוץ סיוע כספי לפלסטינים, אילץ את הארגון לשחרור פלסטין ממשרדיו בוושינגטון".
בסופו של דבר, אני לא חושב שאנשים כמו טראמפ טובים ליהודים. אני לא חושב שגזענות, אחר וההתעסקות בקבוצות מיעוט – נניח על ידי הפצת שקרים על מהגרים מהאיטי בספרינגפילד, אוהיו – טובים ליהודים או לכל אחד. כיהודי ליברלי ממשפחה של יהודים ליברלים, אני כל כך גאה בעבודה שיהודים עשו במאבק למען זכויות האזרח במדינה הזו. אני גאה באנשים כמו אנדרו גודמן ומייקל שוורנר (וג'יימס צ'ייני), שנרצחו כולם במיסיסיפי ב-1964 בגלל שניסו לעזור לבוחרים שחורים להירשם להצבעה. אני אומר את זה בא ממשפחה שנלחמה למען זכויות האזרח בעצמה; בספטמבר 1949, סבי, הווארד פאסט, והזמר והאקטיביסט פול רובסון ערכו קונצרט למען השלום בפיקסקיל, ניו יורק. הביוגרף של רובסון כתב מאוחר יותר כי "Peekskill נושא את אותו הקשר לתנועת זכויות האזרח כמו פורט סאמטר למלחמת האזרחים". כמו הפגנות צדק גזעני רבות באותה תקופה, זה הסתיים בהתפרעות. "שוטרים שהיו אמורים להגן עלינו", אמרו סבי ורובסון, "תקפו ותקפו אותנו".
סבי וסבתי הגיעו לארץ בשנות ה-1800 מאוקראינה, שם נרצחו יהודים בפוגרומים. ביסודו של דבר, הם לא היו כל כך שונים מהמהגרים מהאיטי בספרינגפילד: אנשים חרוצים שנמלטים לאמריקה לחיים טובים ובטוחים יותר. סבא וסבתא רבא שלי נשארו וילדו ילדים ועבודות ושילמו מסים והצמיחו את הכלכלה והוסיפו למרקם של אמריקה, בדיוק כמו מהגרים מהאיטי. הטראמפיזם מונע מהרעיון שהמהגרים עושים את ההיפך – שהם לוקחים את הדברים שלך ושאין מספיק לכולם. אבל זה לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת: התרבות והכלכלה של אמריקה חזקות בדיוק כִּי של מהגרים – לא למרותם.
