עם פאניקה טקטית ואסטרטגית ניכרת בקרב כל שחקני המפתח, המזרח התיכון נתון באי-סדר רציני. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, מנהיג חמאס יחיא סינוואר, חסן נסראללה של חיזבאללה ומנהיגים בארה"ב ובאיראן כולם אחוזים בחוסר החלטיות ובחוסר אומץ. למרות המתיחות ההולכת וגוברת, אף אחד מהם לא הראה את האומץ והחוכמה הדרושים כדי להתמודד ולפתור את המשברים העמוקים שפוקדים את המזרח התיכון. נראה שכל מנהיג, מושרש בעמדתו, מושקע יותר בשימור הכוח מאשר בשאיפה לשלום. זהו מחזה מטריד של החמצת הזדמנויות ומתחים גובר, שבו החיפוש אחר פתרון נותר חמקמק כתמיד. המהומה הנוכחית מדגישה את הצורך הדחוף במנהיגים שיוכלו להתעלות מעל עמדות מושרשות ולחזות עתיד משוחרר מסכסוך תמידי.
בחודש שעבר, בהפגנה חריפה של לוחמה, איים ראש חיזבאללה חסן נסראללה על קפריסין בתקיפה אם תאפשר בסיסים צבאיים ישראלים על אדמתה. האי הים תיכוני הזה, חבר באיחוד האירופי, קיבל תמיכה מהירה וחד משמעית מבריסל, שהזהירה כי איום על מדינה חברה אחת הוא איום על הגוש כולו. בינתיים, התקשורת הפרו-חיזבאללה התענגה על החרדה העולמית שעוררה הרטוריקה המתלהטת של נסראללה, המצביעה על מלחמה אזורית קרובה. הפרובוקציות של נסראללה הגיעו בעקבות הודעתה של ישראל על כך שהאירה אור ירוק תוכניות מבצעיות למתקפה בלבנון. שר החוץ הישראלי, ישראל כץ, הדגיש כי מלחמה בקנה מידה מלא תהווה את השמדת חיזבאללה.
כיוון המתיחות העתידי בין ישראל לחיזבאללה תלוי במשא ומתן מתמשך, כאשר וושינגטון מתווכת. עמוס הוכשטיין, השליח האמריקני, הצליח לטפל במחלוקות לא רק בין לבנון לישראל אלא גם בין חיזבאללה לישראל. הוכשטיין ניסה לנצל את יו"ר הפרלמנט נביה ברי כצינור בין ממשל ביידן לחיזבאללה. למרות הסיווג של וושינגטון את חיזבאללה כארגון "טרור", מעורבותו של ממשל ביידן משקפת ניסיון למנוע מלחמה בין לבנון לישראל. מרכזית במאמצים דיפלומטיים אלה היא הצעה שתביא לנסיגת חיזבאללה מאחורי נהר הליטני, הקמת אזור חיץ שיפריד בין הקבוצה המיליטנטית לבין הצבא הישראלי, ובכך יקטין את הסיכון לעימות צבאי ישיר. הפרגמטיות של "גישת הוכשטיין" לדיפלומטיה מכירה בעצם בכך שחיזבאללה מחזיק בכוח רב יותר מאשר מדינת לבנון, והוריד את הריבונות הלבנונית לרקע.
מנגד, ראש ממשלת ישראל נתניהו ומקורביו מקובעים בהשגת ניצחון בכל מחיר. למרות האגרה האזרחית הכבדה בעזה וכישלון לכידת מנהיג חמאס יחיא סינוואר, נשמעות כעת לחישות רמות על מבצע פוטנציאלי לפירוק חיזבאללה. עמדתו של ממשל ביידן היא חד משמעית: הוא לא ילחץ על ישראל להתאפק אם חסן נסראללה של חיזבאללה ידחה את הפתיחות הדיפלומטיות של עמוס הוכשטיין. תפקידה של איראן במשוואה ההפכפכה הזו מורכב. זה עשוי למנוע מלחמה בקנה מידה מלא בין חיזבאללה וישראל. עם זאת, איראן מעורבת כעת בסוגיות פנימיות משלה לאחר הבחירות לנשיאות. המהפך הפוליטי הזה, המסומן במאבקי כוח אינטנסיביים ובפילוגים פנימיים עמוקים, עלול למנוע מאיראן להיכנס לסכסוך עם ישראל בצומת זה. במקום זאת, טהראן תעדיף כיום להרחיק את הפלגים הסורים והעיראקים שלה מסכסוך מלא כדי להגן על הרשתות הטרנס-אזוריות החיוניות שלה. לעיראק חשיבות אסטרטגית גדולה יותר עבור איראן מאשר לחיזבאללה, וטהראן לא מוכנה לסכן אותה בעימות בדרום לבנון. טהראן כנראה שואפת לבודד את עצמה מפני סכסוך, בלי שום כוונה לעסוק בשיקום, שיקוף את עמדתה שלאחר 2006. בעוד איראן התמקדה בחימוש מחדש של חיזבאללה, מדינות ערב הן שהשקיעו מיליארדים בשיקום לבנון. הפעם, ביירות לא צריכה לצפות לפיצוי כזה. התמרון האסטרטגי של טהראן מדגיש את סדרי העדיפויות שלה ואת האיזון העדין שהיא מבקשת לשמור באזור.
על רקע הסלמה של המתיחות בגבול לבנון-ישראל, מומחים צופים עימות בלתי נמנע בקנה מידה מלא בין ישראל לחיזבאללה. בציפייה לכך, אישרה ישראל להזעיק עד 350,000 חיילי מילואים, מה שאותת על נכונותה לפעולה צבאית חזקה. סגן אלוף הרצי הלוי, המפקד הצבאי של ישראל, הזהיר לאחרונה מפני החלטה קרובה בתגובה להתקפות המתמשכות של חיזבאללה בצפון ישראל, סנטימנט שהדהד ראש הממשלה נתניהו, שאישר את מוכנות ישראל לצעדים נחרצים בצפון. בתחילה שיחק תפקיד תומך בסכסוך בעזה, חיזבאללה הסלימה את הפרובוקציות לאורך הגבול, וכתוצאה מכך עקירה המונית של תושבים ישראלים. העימותים גבו מחיר גם מחיזבאללה, כאשר דיווחים מצביעים על אבדות משמעותיות בקרב לוחמיו ומפקדיו. ככל שהמתח גובר, האזור מתאמץ להסלמה פוטנציאלית, ומדגיש את הדינמיקה האבטחה המעורערת. עמדתה של וושינגטון מציעה מעט מעבר לדחיפה בישראל לקבל את תנאיו של נסראללה: חיזבאללה יפסיק את ההתקפות אם ישראל תסיים את הסכסוך שלה בעזה, כפי שחזר על כך לאחרונה על ידי נסראללה. גישה זו עלולה להעניק לנסראללה השפעה בלתי הולמת על יחסי ישראל-פלסטינים, חשש שהוגבר על ידי דרישות לבנון. לממשל ביידן חסרות אסטרטגיות ברורות מעבר לייעץ לישראל להפסיק את המתקפה הדרומית שלה כדי למנוע עימות רחב יותר בצפון. זה מנוגד לגישת 'הכוח השקט' של הדיפלומטיה המסורתית.
למרות הרטוריקה הנוקשה נגד איראן והמיליציות שלה, עמדת ההרתעה של וושינגטון נראית לא בטוחה. נסראללה עשוי לפרש את חוסר ההחלטיות ואת העמימות של ממשל ביידן – אולי מתן עדיפות לבחירות מקומיות על פני יציבות במזרח התיכון – כסובלנות כלפי הפרובוקציות של חיזבאללה נגד ישראל וכנראה כעת באירופה. לאחר תשעה חודשים לתוך המלחמה, נראה שטהרן משוכנעת שבעימות כולל, ישראל תנחית מכה משתקת לחיזבאללה, בעלת בריתה המרכזית. עבור נסראללה, הלחימה הממושכת מטילה עומס עצום, מה שהופך את הפסקת האש בעזה למושכת יותר ויותר, גם אם זה אומר שישראל תפסיק באופן חד צדדי את המערכה שלה. אם תיווצר הפסקת אש כללית, נסראללה ככל הנראה ייענה כדי למנוע הסלמה נוספת. תרחיש זה תלוי בעמדה משותפת בין ישראל לארה"ב. ישראל תכריז שאם חיזבאללה לא ייסוג, הוא יפתח מלחמה כוללת, כאשר ארה"ב תספק נשק, מודיעין ותמיכת מועצת הביטחון. ישראל ללא ספק תצבור כוחות משמעותיים בצפון כדי ללחוץ על נסראללה וטהראן לסגת, בדומה לפרק ב-2006. עם זאת, הצלחתו של תמרון זה תלויה בהבנה בין נתניהו לביידן, שניהם מתמודדים כעת עם אתגרים בחזיתם הפנימית.
