ברצף הפתיחה הצוהל וההיפר-רווי של רשע: לטובהמחצית השנייה של ג'ון מ. צ'ובעיבוד הקולנועי של שני חלקים למחזמר המצליח בברודווי, אזרחי עוץ חוגגים "יום שהוא לגמרי חופשי מכשפה רעה". אבל באולם דייוויד גפן בניו יורק ביום שני בערב, מכשפות מרושעות לא היו רק רצויות: הן חוגגות.
אחרי יותר משנתיים של עיתונות טרום פרסום, בכורות, מראה שטיח אדום בוורוד וירוק, פודקאסטים והסברים על כך שכן, היא באמת הוא עף בזמן שהיא שרה, רשע: לטוב השתלט על מרכז לינקולן להקרנת הבכורה של הסרט בצפון אמריקה, השלב האחרון של ה-Yellow Brick Road לקידום המכירות של הדוולוגיה עצמה.
בית עמוס של מעריצים בקהל – חלקם לבושים בוורוד, רובם בירוק – אכן צרח כשראו סינתיה אריבוכפי שניבאה דמותה אלפאבה בסרט הראשון של "הקוסם ואני". הם גם צרחו כשראו אריאנה גרנדהשזנב הקוקו הגבוה והקופצני שלו היה צף כמו הבועה שגלינדה אוהבת לתחבורה. הם צרחו על ג'ונתן בייליעבור בואן יאנגועבור קולמן דומינגוכמו גם צ'ו, מישל יו, ג'ף גולדבלום, מריסה בודהו איתן סלייטר. לעזאזל, הם צרחו מעצם האזכור של ויני הולצמןשכתב את הדיאלוג של המחזמר. בואו לשמוע את זה בשביל הספר!
בהובלת קבוצה של שומרים על כביש הלבנים הצהובות במדים, צוות השחקנים והבמאי של הסרט הצטרפו למפיק מארק פלאט בחזית הבית לקול מחיאות כפיים סוערות.
לאחר הערות קצרות של פלאט, צ'ו לקח על עצמו את תפקידי הדובר של החברה שלו, שהצטופפו קרוב ונאחזו זה במרפקיו של זה בהתרגשות לקראת הקידה האחרונה הזו.
"איך אתה מתאר איך זה מרגיש לעבוד על פרויקט במשך חמש שנים פלוס?" אמר צ'ו. שוב, הוא התפלא שהסרטים שפעם דאג ש"יסיימו" את הקריירה שלו – ישלחו אותו בחזרה לגלות של צילום סרטוני חתונות – במקום זאת הפכו למגזין תרבותי בלתי ניתן לעצירה.
"היו לנו שלושה ילדים בזמן יצירת הסרט הזה", אמר צ'ו על עצמו ועל אשתו קריסטין הודג'שחולקים חמישה ילדים בסך הכל. "אחת נולדה ביום הבכורה בשנה שעברה. צפיתי בה מחדר הלידה בזמן שהיא דחפה. רק הצצתי. זה היה כשפיירו נתקל באלפאבה בפעם הראשונה ביער. סימנתי את זה, ולא סיפרתי (הודג'). זה גילוי הערב". בטח אסטרולוג יכול להכניס את זה לתרשים של הילד.
פלאט הודה להודג' על שילדה עוד אחד מהילדים בשבת במהלך הצילומים, וציין ש"ג'ון חזר לעבודה ביום שני בבוקר".
צ'ו זיהה כמה יוצרים שעבדו הן על הסרט והן על המחזמר המקורי; מְחַבֵּר גרגורי מגוויירשהיה נוכח והרומן שלו היווה השראה לכל הסאגה; משפחתו; ועוד, מה שעורר כמה כפיים סוערות מהקהל.
"חיכינו הרבה זמן לעמוד כאן", אמר, והודה לכולם, כמו גם למעריצים שהמסירות שלהם הפכה את כל העשייה להצלחה כזו.
מחוץ לתיאטרון, הרחבה המפורסמת של לינקולן סנטר הייתה עטופה בפרחים. מערך שטיח אדום עגול הקיף את המזרקה האיקונית, מימיה הגועשים מוארים באורות ורודים וירוקים. בלוני אוויר חמים זעירים ריחפו מעל כמה תחנות, מטלטלים בעדינות ברוח הלילה הקרה. ילדות קטנות בשמלות הוורודות המשובחות שלהן התייצבו לצד תחפושות מהסרט, מעין כנסייה לרשת ענקית של נסיכות פיות ומכשפות טובות. בחניון מתחת ללינקולן סנטר, אישה שפניה צבועים בירוק רכסה את מקטורן הנפוח שלה עד סנטרה, רכונה על רקע הטמפרטורות הנמוכות, כובע שחור מחודד תחוב בין המרפק למותניה. אפילו קו הרקיע של העיר בלט במשך הלילה: הצלליות של מגדל בנק אוף אמריקה ו-4 טיימס סקוור זוהרו בוורוד, החולצות האירו בירוק.
אבל בחזרה לתיאטרון, חמים ומעוצב חגיגי באותה מידה, מאות מעריצים ראו את המכשפה המרושעת. והו, הם צרחו.
