אם ניו יורק היא בית רחב ידיים, המטבח – מוסד הפרפורמנס והאמנות האקספרימנטלי האוונגרד הרב-תחומי – מציב את עצמו כמרכז הטבעי שלו ומקום איסוף לאלה מחוץ לשגרה. המטבח, שהוקם ב-1971 כקולקטיב מונע על ידי אמנים, אירח בשבוע שעבר את גאלה האביב השנתית שלו, והפגישה להקה קליידוסקופית של אמנים ותומכיהם, כולל ג'קולבי סאטרוויט, מייסד סלון ג'ורדן הולקמפ, ומנכ"ל קיקסטארטר אוורט טיילור. בהדרכת המנכ"ל והאוצר הראשי מורשת ראסל, האדם השחור הראשון שמילא את התפקיד ב-50 השנים פלוס של הארגון, הערב היה עמוס במיוחד בזמן: מהדגשת קטעי ארכיון למרכז אמנים נוכחיים ועד לרמז על מטרות עתידיות.
"להדריך את המוסד הזה לפרק הבא שלו, זו העבודה", אמר ראסל יריד ההבלים יום רביעי. "איך יוצרים מקום לחזונות שבעצם לא מצאו את מקומם במקום אחר? איך אנחנו מתעקשים על עתיד אחר לאמנות – בשביל מה שמגיע לאמנים ולעובדי תרבות?"
בחגיגות הערב, שנערכו ב-Guastavino's, הופיעו אמן ניו-מדיה פורץ דרך לין הרשמן ליסון, פטרוני אמנות ברנרד א. לומפקין, ו Carmine D. Boccuzzi– מצוין עבורם צעיר, מחונן ושחור תערוכה וסקר נודדים – לצד מחווה לזכר מאה שנה למלחין הג'אז והמתופף מקס רואץ'.
סטיוארט קומר, אוצר ראשי לתקשורת וביצועים ב-MoMA, הרים כוסית ללומפקין ולבוקוזי על מסירותם לדור חדש של אמנים שחורים, וקראה במיוחד ל-2020 את מצעד 2020 For Black Trans Lives במוזיאון ברוקלין, שבו מימנו הזוג את רכישת האמן והפעיל טורמליןהסרט של סלסיה לתוך האוסף הקבוע של MoMA. כאשר המוזיאון פנה תחילה לטורמלין בנוגע לעבודתה, היא "דחתה בעדינות" את ההצעה המקורית שלהם, סיפרה קומר, ביררה על מחויבות עמוקה יותר של המוסד באור הזרקורים על אלימות נגד טרנסים ואפשרות סלסיה, המתעד את חייה של אישה טרנסית שחורה שחיה בניו יורק לפני למעלה מ-200 שנה, להפצה רחבה. לומפקין ובוקוזי קמו לפגוש את האירוע.
בנאום שלהם, לומפקין ובוקוזי פירטו כמה ממה שהם ראו "רגעי המטבח", מתוך J Jan Groeneboerהתקנת וידאו רב-ערוצית ספציפית לאתר, תצוגות נבחרות, במיקום Westbeth של המוסד לשיתוף הפעולה שלו עם מוזיאון הסטודיו בהארלם, מראה סיידי ברנטשל The New Eagle Creek Saloon, מוחא כפיים לאוצר הראשי ראסל על כך שהוא מנהל את שתי העבודות בחלל. "הלילה זה רגע של מטבח," הכריז בוקוזי.
מלחין וזמר רב-אינסטרומנטלי אוכל אדמה (מי היה בין הקבוצה להשתולל איתה ביורק מתחת לגשר אחר בעיר ניו יורק מוקדם יותר החודש) ביצע שני שירים, כולל "Volcano". יותר מאוחר ג'סטין אלן, אמן בינתחומי שעבודתו מתנסה בווידיאו, ריקוד וסאונד, הופיע למיצב וידאו מתוך קהל הנוכחים, ולחץ על הקהל לפצל את תשומת הלב שלו בין האלן שבחדר לזה שעל המסך.
בתו של מקס רוץ', דארה, קיבלו כיבודים בחגיגות שנת המאה של המלחין המנוח והוצגו Fab 5 פרדי, בן הסנדק של רואץ', שפירט את ההקדמה להופעה המשותפת בת שני לילות ב-1983 של אחוזה טרי. בינקות ההיפ הופ ("כנראה לא יצאו יותר מ-10 תקליטי ראפ באותה תקופה", אמר פרדי), הוא אסף רקדני ברייק די ג'יי מרגל, ראפ בזמן ש-Roach הופיע על תופים, ביטבוקס ומכונות קצב, כדי ליצור סינרגיה של היפ-הופ מתפתח של שנות ה-80 וג'אז ומוזיקת מחאה מתקופת שנות ה-50-1960. פרדי הודיע כי ההופעה לא תתקיים רק בארכיון, עם זאת: "אנחנו מוסיפים לזה קצת טעם של זבוב, ובאוקטובר במטבח, אנחנו הולכים לעשות את זה רמיקס."
כשהחגיגה הרשמית התקרבה לסיומה – כאשר נותני החסות הראשיים לוגמים את הקוקטיילים האחרונים שלהם מחלקים נבחרים מקולקציית "Small Matter Art: Handblown Glassware 001" של סנט הרון והאפטר-פארטי מתחילה – משכתי את ראסל הצידה. שלוש שנים לתוך כהונתה, המנהלת והאוצרת הראשית (גם מחברת פמיניזם תקלה ו מם שחור, שפורסם בתחילת החודש) הוא מומחה בניתוח תרבות בכל קנה מידה. אז מה היא עשתה מכל זה?
"אנשים רבים יסכימו שעולם האמנות נמצא במצב של אי סדר", אמר ראסל. "אני חושב שאנשים רבים שואלים באמת מה המוסדות אמורים לעשות ולמה הם כאן ולמי הם מיועדים. המטבח הוא התערבות חשובה באמת בתוך קו החקירה הזה."
"גדלתי בתוך המשימה של האמן, ולכן אני מדבר באופן אישי כשאני שואל, מה אמנים צריכים? ומה המשמעות של באמת יש מרחב שמצהיר על הצורך הזה כראשוני ועומד במרכז ואיך הוא מתמיד? אנחנו רואים כישלונות רבים וגם דרך הכישלונות האלה הזדמנויות רבות לשנות ולשנות את מה שאנחנו צריכים לעשות".
בכלכלת הקשב של פוחתת מיקוד ותוכן נגיס יותר ויותר, נראה שלציבור יש הכי פחות תיאבון לאוונגרד, לא מוכר או ניסיוני. "וזה בדיוק הרגע שבו זה צריך להיות ההפך", אומר צייר טונג'י אדני-ג'ונס, שעבודותיו נמנות באוסף משפחת לומפקין-בוקצי. "אם אתה מנסה לחפש סימנים לאן אנחנו עלולים ללכת (באמנות) אז זה המרחב. המטבח יהיה פלטפורמה טובה לקבל תובנה לאן הדברים מובילים, לאו דווקא לאן נתקענו".
