ההצעה של סין לשפר את הכדאיות של תוכנית התשתית השנויה במחלוקת 'חגורה וכביש', כאשר המערב מקדם תוכניות מתחרות המתעדפות קיימות עשויה להוביל במידה מסוימת לאפשר למדינות מתעוררות להימנע מהמלכודות של פרויקטי פיתוח גדולים.
ההתמקדות החדשה של בייג'ינג ביוזמת חגורה וכבישים קטנה יותר, חכמה וירוקה יותר (BRI) והמחויבות של המערב לתשתית העומדת בתקני ESG יכולים, בתיאוריה, לעזור להפוך דור חדש של כבישים, מסילות ברזל, סכרים ונמלים לנכסים כלכליים. להפחית ביעילות את הסיכונים החוב, השחיתות והסביבה.
יש פער השקעות עולמי עצום בתשתיות. בקרב מדינות מתפתחות, זה חריף במיוחד, מה שמקשה להתמודד עם הדרישות והאתגרים של גידול מהיר באוכלוסייה. יתרה מכך, חוסר המימון מגביל את הסיכויים הפיננסיים של מדינות אלה במקרה הטוב, מעמיק את העוני ובסופו של דבר מאיים לערער את היציבות שלהן במקרה הרע.
לפני קצת יותר מעשר שנים זיהתה בייג'ין את הצורך בהשקעה – ומבקריה טוענים, ההשפעה הכלכלית והפוליטית שהטיפול בצורך יכול למנף. סין הפכה למלווה הגדולה ביותר בעולם המתפתח, בעיקר באמצעות ה-BRI, שהחברות בו מגיעה ליותר מ-150 מדינות, יותר מתריסר מהן מדינות האיחוד האירופי. אבל כמה מקבלי הלוואות התקשו להחזיר. נכון לאוקטובר, המדינות החברות היו חייבות יותר מ-300 מיליארד דולר לבנק היבוא-ייצוא של סין, לפי גורמים סינים.
במקביל, הכלכלה הסינית התקררה והותירה פחות מקום להוצאה זרה. וככל שהנסיבות הכלכליות שלהם החמירו, ישנם סימנים לכך שחלק מהסינים מתחילים להטיל ספק ביתרונות של הוצאה של מיליארדים בחו"ל. על רקע זה, ההשקעה ב-BRI ירדה משמעותית. זמן רב כשהוא מבקר את חוסר השקיפות והשלכות החוב שלו, ומודאג מההשפעה הגיאופוליטית שהיא מאפשרת לסין להפעיל, המערב חש כעת בהזדמנות להפעיל תוכניות תשתית מתחרות.
ה-BRI, שהושק בקול תרועה רמה בשנת 2013, נועד להציג את סין כאלופה של העולם המתפתח, אם כי היה גם מניע כלכלי מקומי חשוב. המדינה הייתה צריכה להבטיח שווקים חדשים לקיבולת עודפת לאחר ההתרסקות הפיננסית העולמית כאשר בייג'ין השקיעה רבות כדי להמריץ בכלכלה שלה (לסין יש כעת עודף סחר משמעותי עם חברות BRI). ה-BRI נתפס גם כאמצעי לקידום מודל הממשל האוטוריטרי של בייג'ינג ולקידום המטרות הגיאו-אסטרטגיות שלה, בעיקר על ידי העברת מדינות מתחום ההשפעה של אמריקה.
במסגרת ה-BRI, בייג'ין הלוותה כטריליון דולר לכלכלות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית כדי לפתח מגזרים כמו תחבורה, לוגיסטיקה, שירותים ואנרגיה. במסגרת היוזמה הופעלו גם תוכניות בריאות וחינוך. תוצאות התשתית היו מעורבות. מדינות רבות החתומות על BRI הרוויחו באופן משמעותי, במיוחד בדרום מזרח אסיה. עם זאת, מיעוט ניכר של פרויקטי תשתית, מדווח AidData, חוו בעיות יישום גדולות (כולל שחיתות, הפרות עבודה וסכנות סביבתיות).
בעוד שמספר לא מבוטל ממדינות BRI נקלעו לחובות כבדים, הדורשים חילוץ מסין, ישנן עדויות מוגבלות המצביעות על כך שבייג'ין עוסקת בדיפלומטיה של מלכודת חובות, בעצם הטענה שהיא מחפשת ויתורים כלכליים ממדינות שנאבקות להחזיר הלוואות. ואכן, בשנים האחרונות היא ביקשה להוריד סיכונים או השקעות עתידיות, על ידי הצבת "החזר הלוואות חזק יותר ויישום פרויקטים", לדברי בראד פארקס, מנכ"ל AidData.
בפורום החגורה והדרך השלישי באוקטובר, סין אמרה שהיא תתחייב יותר מ-100 מיליארד דולר עבור מה שנראה כמו מיתוג מחדש של ה-BRI – במיוחד במקביל לעלייה בהוצאות ה-BRI בשנה שעברה, הגבוהה ביותר מאז 2018. נראה כי בייג'ין הודתה שיש לטפל בבעיות שפקדו את ה-BRI כדי שיהיה אמין. והמיתוג המחודש לא יצא מהכחולה, ונראה כי בנה על מאמצים בשנים קודמות להפוך את ה-BRI לבר-קיימא יותר באמצעות סדרה של מדיניות והנחיות ירוקות.
באיטרציה החדשה של ה-BRI, תינתן תנאי לתשתית "קטנה אך חכמה", כולל פרויקטים של אנרגיה ירוקה ודלת פחמן, עם סימנים של גישת מימון זהירה יותר, אומר China Dialogue. כמו כן, יש דגש חדש על סוכנות במדינה המארחת; מאמץ להילחם בנרטיב לפיו פרויקטי BRI מועילים ישירות לסין. וכדי לטפל בבעיות יושרה ותאימות, חברות המשתתפות בפרויקטים יעברו בדיקה מדוקדקת יותר.
המיתוג מחדש של ה-BRI הופיע כאשר המערב מנסה לתת למדינות מתפתחות אפשרויות חלופיות. השער הגלובלי של האיחוד האירופי, שהושק ב-2021, שואף לגייס עד 300 מיליארד יורו של כספים ציבוריים ופרטיים עבור פרויקטי תשתית ברי קיימא ואיכותיים, העומדים בתקנים חברתיים וסביבתיים.
נכון לאוקטובר, 89 פרויקטים יצאו לדרך ברחבי העולם, עם התחייבות של 66 מיליארד יורו עד כה. באותו חודש, ראש הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, הייתה ברורה מאוד לגבי מטרת השער הגלובלי, והתעקשה שמדובר ב"בחירות טובות יותר" למדינות מתפתחות. "עבור מדינות רבות ברחבי העולם, אפשרויות ההשקעה הן לא רק מוגבלות, אלא כולן מגיעות עם הרבה אותיות קטנות, ולפעמים עם מחיר גבוה מאוד", אמרה.
בשנת 2022, ארה"ב ובעלות בריתה G7 השיקו רשמית את השותפות לתשתיות והשקעות גלובליות (PGII), אשר מעוניינת לגייס 600 מיליארד דולר אמריקאי של השקעות ציבוריות ופרטיות לתשתית איכותית ובת קיימא. שני הפרויקטים החתומים שלה הם מסדרונות תחבורה, האחד מקשר בין הודו, המפרץ הערבי ואירופה, והשני באפריקה המחבר בין אנגולה, זמביה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. ה-PGII, בדומה לשער הגלובלי, לא עושה עצמות לגבי כוונותיו. הוא אומר שהוא מציע "אלטרנטיבה חיובית למודלים של מימון ואספקת תשתית שלעתים קרובות הם אטומים, אינם מצליחים לעמוד בסטנדרטים סביבתיים וחברתיים, מנצלים עובדים ומשאירים את מצבם של המדינות המקבלות גרוע יותר".
בעוד שניסיונות מערביים להפחית את הסיכונים הכרוכים בפרויקטי תשתית גדולים הם צעד בכיוון הנכון, נותרו ספקות לגבי כדאיות היוזמות הללו. בתוך ההאטה העולמית, האם ממשלות הנושים יוכלו לגייס את הכספים הדרושים? והאם התוכניות ימשכו מספיק משקיעים פרטיים אם המדינות שמקבלות השקעות יהיו לא יציבות מבחינה פוליטית ופיננסית, מה שיעלה את אי הוודאות של החזר ה-ROI? יתרה מכך, זה עשוי להתברר כקשה לזהות ולאחר מכן לספק פרויקטים העומדים בסטנדרטים גבוהים של ESG.
במקביל, אפשר להעלות שאלות גם לגבי מיתוג התשתית של סין מחדש. מדינות מתפתחות שחוו ניסיון רע ב-BRI עשויות לתהות אם יש חומר אמיתי מאחורי ההצעה החדשה. לא פחות מאלה שנקלעו לחובות גדולים – פעם נשך, פעמיים ביישן. ומדינות המודאגות מכך שה-BRI דוחף אותן הלאה לתחום ההשפעה של סין עשויות גם להעלות מחשבות שניות, במיוחד אם יש פרויקטים מערביים אטרקטיביים יותר על השולחן.
בעוד שלמזימות היריבות הגיאופוליטיות יש ספקות, יש לומר שההכרה של המערב בצרכי התשתית הקיימות של העולם המתפתח והנכונות לכאורה של סין להפיק לקחים מהעבר הם מהלכים חיוביים. לכלכלות המתעוררות יהיו כעת אפשרויות בחירה, לפחות. בעבר, היו מעטים אילו סרבו לפתוחים סיניים. יתרה מכך, עשור לאחר השקת ה-BRI, הם יהיו – או צריכים להיות – מודעים יותר, ויכולים להעריך טוב יותר, את היתרונות היחסיים ואת המלכודות הפוטנציאליות של פרויקטי תשתית גדולים.
יגאל חזן הוא עיתונאי לעניינים בינלאומיים, בעל עניין מיוחד ומומחיות בגיאו-כלכלה.
