ראש עיריית ניו יורק, זוהרן ממדאני, נודע, בין השאר, בשל לובש חליפה. הוא שם את יוניקלו כאחד המותגים הנבחרים שלו, והסגנון התורן שלו, עם המכנסיים המחויטים הדקים והז'קטים המחויטים להפליא, הפך אותו לנער הפוסטרים של מותג של אופטימיות של דור המילניום הפופולרי במהלך ממשל אובמה, שהוחלף במהירות בעוצמת המראה של MAGA לפני עשור ומשהו. היום, בעידן של פרצופים שמנמנים ושיזוף מזויף, פפטידים ומראה מרהיב, ממדני עומדת במציאות מסוימת. וזו הסיבה שתמונה של ראש העיר במראה נדוש שהופצה ב-X בתחילת השבוע נחתה כהפתעה.
אלא שאלו לא הזרועות של ממדני.
הם העשייה של AI ומישהו עם מספיק זמן מיותר וסקרנות מסוימת לראות את ראש העיר באור אחר. גם ממדאני לא לבד. תמונות של גברים בולטים, כולל פדרו פסקל, ג'יידן סמית', כריס פיין, פין וולפהארד, אד שירן ואדם סנדלר שונו כדי לגרום להם להיראות שריריים להפליא, למרות שיש להם מבנה גוף שכבר נע בין מרשים לתקין לחלוטין למראה בריא. אפילו ג'רמי אלן ווייט, השחקן הידוע בחלקו בזכות קמפיין תחתונים מהביל של קלווין קליין שהתהדר בשריריו האמיתיים, תוגבר בכיס הזה של האינטרנט.
חשבונות רבים המפרסמים את התמונות הללו מאומתים ב-X ונראה שהם אנונימיים. באופן כללי, ה-clickbait שחוזר על עצמו עכשיו מדבר על התוכן שפוקד את הפלטפורמה מאז השתלטותו של אילון מאסק: סוג של חומר ברו-איי, שנוצר בינה מלאכותית וממוקד ב-manosphere, שנראה כי הוא מתכוון לעורר גברים צעירים בעלי מודעות לגוף להיראות ולהתנהג בצורה מסוימת. אבל התמונות המשופרות הללו משקפות גם את מערכת היחסים המסוכנת והערמומית שלנו עם גופנו ודימוי העצמי שלנו.
מוקדם יותר הקיץ, הספקולציות בנוגע למשקל ודימוי הגוף של אריאנה גרנדה הגיעו לשיא חום לאחר שהזמרת הודיעה על נסיגה מהחיים הציבוריים לאחר סיום סיבוב ההופעות המתמשך שלה בשבוע הבא. גרנדה הפכה לפנים של שיחה מתמשכת סביב בריאות, והמטוטלת התרבותית מתרחקת מחיוביות הגוף להאדרת הרזון, שהוצתה על ידי ריבוי התרופות להרזיה.
כעת, ירידה במשקל ותרבות הדיאטה נראים שנויים במחלוקת כתמיד. זה כאילו, למרות שלכאורה ניתן להסכים כאשר הופך להיות רזה גַם רזים, אנחנו לא יכולים למצוא מכנה משותף לגבי איך מותר לאדם להוריד קילוגרמים, ואם בכלל עלינו להגיב זה על גופו של זה. אבל למרות שהתרבות נראית די מודאגת מהדרך שבה נשים מפורסמות נראות, ומההשפעה שיש לתמונות האלה על נערות ובני נוער צעירות, השיחה סביב גברים ודימוי הגוף שלהם הייתה רזה.
בשנה שעברה עלה בראדן פיטרס, שידוע ברשת בשם Clavicular, לגדולה כמי שעמדה בגדר "טרנד ה-lookmaxxing", הרואה גברים צעירים מחפשים סוג מסוים של יופי אסתטי ופיזי. חלקם עוברים הליכים קוסמטיים ולפי הדיווחים מחדירים לגופם פפטידים, טסטוסטרון וחומרים אחרים המשפרים את מבנה הגוף שלהם. כיום, גלילה ב-TikTok חושפת טרנד מקוון מדאיג בקרב גברים בני 20 ומשהו: הם מתאפיינים באותם סוגים של תספורות – בדרך כלל קצרות עם תלתלים נפוחים מקובצים בחלק העליון – ולכולם יש גוף שרירי להדהים.
לערך הנקוב, גברים צעירים שמתעמלים לא צריכים להיות סיבה להפעיל אזעקה, ובכל זאת יש משהו בוגדני בכך שגברים בשנותיהם המעצבות מציבים את היופי הפיזי כביטוי האולטימטיבי למימוש עצמי.
העובדה שהאינטרנט נגוע כעת בדימויים של שחקנים שכבר בכושר משופרים כדי להיראות שריריים עוד יותר, לקיצוניות לכאורה בלתי ניתנת להשגה, היא התממשות מצערת של מה שנראה שגברים שואפים אליו כעת. זה לא מספיק שפסקל ישחק גם גיבור-על וגם גלדיאטור על המסך, הגוף שלו צריך להיות מלא על ידי בינה מלאכותית כדי שהוא ייחשב ראוי לעורר השראה. רק לפני כמה שנים הפך מבנה הגוף של גיבור העל של מארוול לסטנדרט – שחקני הוליווד בכושר הגון הפסיקו להספיק, עכשיו היה צריך לדחוף אותם בצורה לא מתאימה. אבל נראה היה, לפחות, שהבנו כתרבות שזו תוצאה של דיאטות אינטנסיביות ואימונים מאומצים שנועדו למסך ולא לחיי היומיום. כעת, עם תרופות להורדת משקל ותרופות משפרות ביצועים, הציפייה השתנתה שוב. כמה רחוק יגיעו גברים כעת בחיפושיהם אחר גבריות? זו שאלה יותר ויותר מפחידה להרהר בה.
