האור של 18:00 מטיל זוהר על חזית בניין הממשלה בעיר הבירה של אלבניה, טירנה. בחזית הבניין שבו שוכן משרדו של ראש ממשלת אלבניה, אדי ראמה, התנועה זורמת לאורך מעקף המסומן במחסומים. נהר של אנשים שצועדים מכיכר סקנדרבג מתקבץ כאן בחזית הבניין, כשהם מניפים דגלים אדומים הנושאים במרכזו עיט שחור דו-ראשי — הסמל ההיסטורי של המדינה, המזוהה עם הגיבור הלאומי ג'ורג' קסטריוטה סקנדרבג, שעל שמו נקראה גם הכיכר. יש משפחות, קשישים, צעירים, ילדים בעגלות, פסקול של שריקות ותופים. גרם מדרגות אדום מופיע באמצע הרחוב, נישא על ידי כמה מפגינים: יש להם מיקרופון, רמקול וגנרטור כדי להפעיל את הכל. בזה אחר זה, סטודנטים, פנסיונרים ופעילים מטפסים במדרגות הספורות כדי לפנות לקהל. המהפכה האלבנית מתחילה כך, עם גרם מדרגות אדום שמוצב ברחוב מול משרדו של ראש הממשלה אדי ראמה.
"אנחנו לא רק מגנים על הלגונה", מצהיר אחד המפגינים. "אנחנו מגנים על העתיד שלנו: אלבניה לא למכירה".
זו זעקתם של אלה שגדלו כשהם רואים את רוב בני גילם מהגרים, בתקווה להפוך את הגאות לעתיד ארצם. רבים מהצעירים והצעירות שיצאו לרחוב נולדו לאחר 1992, נפילת הקומוניזם במדינה. הם הדור הראשון שגדל עם האופק האירופי במבט, ומסרבים לקבל החלטות שהתקבלו ללא שקיפות. במרכז המחאה של היום עומדת החלטה אחת כזו: האור הירוק לאתר נופש יוקרתי בגיבוי של Affinity Partners, חברה בראשות לא אחר מאשר ג'ארד קושנר, חתנו של דונלד טראמפ ושליחו המיוחד של הממשל לשלום.
ראמה הראתה תמיכה מלאה בפרויקט בהיקף של מיליארדי דולרים בחוף המערבי של המדינה, והחלה בעבודות היסוד מוקדם יותר החודש. אתר הנופש העתידי, שיכלול בניית בתי מלון, דירות, מרינה ועוד, ממוקם בין האי סאזאן והאזור המוגן Zvërnec, בין לגונת נרטה לים האדריאטי. האזור הוא ביתם של שמורת חיות בר, ופעילים דחו את השפעת הפיתוח על הסביבה ועל כמה מיני ציפורים ובעלי חיים בסכנת הכחדה.
"המחאה הזו צריכה לדחוף את כל העולם לצאת לרחובות נגד האליטה העולמית. למען שלום, צדק וכבוד לבני אדם", אומר מפגין אחר. האנשים בעצרת מדברים על שכר, מוקיעים שחיתות והשקעות שמוכרות את ארצם, ועל שכר הדירה שהולכים ונעשים בלתי סבירים. "במשך שנים אמרו לנו שהקדמה פירושה השקעה, מלונות חדשים, אתרי בנייה, המירוץ לאירופה", מספרת לורנה, סטודנטית לספרות בת 21. ווניטי פייר איטליה כשהיא ואחרים אוספים אשפה שהותירו מפגינים ברחוב. "אבל מי באמת מרוויח מהפיתוח הזה היום? אין אזרח אלבני. זה כאילו המדינה הזו כבר לא שלנו". ההפגנות הללו מגיעות שנה אחת בלבד לאחר הניצחון הרביעי ברציפות של המפלגה הסוציאליסטית באלבניה. אנחנו לוקחים מונית לוולורה, במרחק של כ-150 קילומטרים משם.
"יש לי אחד-עשר בני דודים וכולם עזבו: איטליה, גרמניה, אנגליה. גם אני רציתי לעזוב, אבל לא התמזל מזלי להגיע. הלכתי לכל הפגנה עד אתמול", אומר אליון, בן 46, כשהוא נוהג. "אני מקווה שהסטודנטים יהפכו לתנועה אמיתית; רק אז רמה לא תוכל להתעלם מאיתנו. אני עובד כל יום ואין לי כלום: משכורת של 500 אירו, שכירות שאני חולקת עם חברים, בלי רכוש. הם השאירו אותנו בלי כלום". עבור אליון הבעיה היא לא רק אתר הנופש קושנר אלא המאפיה והשחיתות בכל הארץ. "חבר קרוב שלי חזר לטירנה מאנגליה כי הוא רצה להקים עסק משלו כאן, אבל הוא עזב: ברגע שהדברים התפרסמו, הם באו וביקשו ממנו כסף כדי לתת לו לעשות את זה. זה קורה בכל מקום כאן".
במהלך 30 השנים האחרונות, אלבניה ראתה יותר מ-1.2 מיליון אזרחים מהגרים.
"אני לא נגד השקעות", אומר אליון. "אבל הייתי רוצה שייצרו עבורנו מקומות עבודה, ובמקום זה לרוב זה לא קורה. רבים שותקים כי הם מפחדים לאבד את מקום עבודתם. אנחנו לא חופשיים".
למחרת בבוקר אנו פוגשים את ולריה פאראצ'ינו, מנהלת תוכנית בארגון הלא ממשלתי האיטלקי CELIM, שעובד עם מדינות כולל אלבניה בנושא הגנת הסביבה. "ולורה היא אולי הדוגמה הטובה ביותר לסתירות במודל הפיתוח האלבני", היא אומרת כשאנחנו הולכים לכיוון חוף דאלן, אחד האזורים המושפעים מאתר הנופש המוצע קושנר. "יש הרבה כסף שמסתובב כאן, אבל בקרב אנשים בודדים".
אנחנו חולפים על פני בניינים כמעט קרסו המיועדים לדיור ציבורי, עדיין מאוכלסים למרות שהם לא בטוחים בעליל. הם במרחק מטרים ספורים בלבד ממלונות חמישה כוכבים. הדרך בה אנו נוסעים חותכת קו דרך אחת המערכות האקולוגיות השבריריות ביותר במדינה: מצד אחד, לגונת נרטה; מצד שני, הים עם הדיונות שלו. רבים מאלה כבר סולקו על ידי הדחפורים שהגיעו להתניע את עבודות הבנייה; העקבות נמצאים בכל מקום. מאות ברגים פזורים בחול, המסמנים את הקו שבו עמדה בעבר גדר תיל המקיפה את השמורה – גדר שהוסרה לאחר ההפגנות הראשונות. "גם אם הם יעצרו הכל עכשיו, מי יתקן את הנזק הזה?" שואל פרצינו. ממשיכים, ולפנינו מופיעה דרך חצץ טרייה, שמתחילה בדלאן ופונה לכיוון הידרובור. "זה לא היה קיים. הם בנו את זה תוך כמה שבועות, וברור שהוא נועד להעביר חומרים", אומר פרצינו. בעוד אדי רמה ממשיך לטעון שהפרויקט עדיין לא באמת קיים, עדיין נמצא בפיתוח, כבישים החותכים את הדיונות כבר הופיעו על הקרקע. אנחנו מגיעים לרצועת החוף שבה צולם הסרטון של מפגין שנגרר בכוח על ידי אבטחה פרטית. "המראה של האלימות הזו עורר את המחאה, ואז הגיעה המודעות הסביבתית", אומר פרצינו.
כך, המתיחות סביב הלגונה וסאזאן הפכה למוקד לגבי יציבות הדמוקרטיה ועתידה של אלבניה. המצב הגיע לנציבות האירופית, שביקשה הערכת השפעה סביבתית — נושא הנוגע ישירות לדרכה של אלבניה להצטרפות לאיחוד האירופי. בערך באותו זמן, משרד התובע המיוחד של אלבני לאיסור שחיתות ופשע מאורגן פתח בחקירה על שינויי החקיקה משנת 2024 אשר פינו מכשולים מסוימים עבור הפרויקט, כולל הורדת דירוג אזורים מוגנים מסוימים, תיקונים לתקנות סביבתיות וזכויות קניין לגבי הקרקע המושפעת.
"המחאה הזו מראה את המיטב של אלבניה: אנשים מתאחדים כדי להגן על משהו ששייך לכולם", אומרת אווה בוזו, שחיינית אלופה ששחה את מיצר אוטרנטו מאיטליה לאלבניה ב-2024, שהגיעה ליד סאזאן. "סבי היה אלבני וסבל באחת התקופות הקשות בהיסטוריה של המדינה. הוא רצה לבנות עתיד טוב יותר למולדתו". כאשר פרצו ההפגנות, בוזו חזר להקיף את האי. "אני לא חושב שאלבניה אי פעם תהיה אותו הדבר אחרי הפגנות הפלמינגו: אזרחים הבינו שיש להם קול וסביר להניח שלא יסכימו להתעלם מהם".
צעד אחר צעד, המהפכה כבר כאן.
פורסם במקור ב- twoday.co.il Italia.
