מתחת להרבה רעש סביב פרויקטים ענקיים בערב הסעודית, עלה השבוע מפעל תעופה שאפתני עוד יותר: הקמתו של נמל התעופה המלך סלמאן בריאד, שיהפוך עד 2030 למרכז עולמי לנוסעים ומסחר.
פרויקט עצום בלב ריאד
שטח של כ־57 קמ"ר מוקצה לשדה התעופה החדש, כולל אזורים לדיור ופנאי המשתרעים עוד 12 קמ"ר. שישה מסלולים מקבילים יאפשרו לטפל ב־120 מיליון נוסעים בשנה כבר ב־2030, ואף צפוי לגדול עד 185 מיליון עד 2050. החזון הוא להפוך את ריאד לאיירוטרופוליס – עיר שבה שדה התעופה מכתיב את קצב הפיתוח העירוני והכלכלי.
יותר מסתם שדה תעופה: מושג ה-איירוטרופוליס
בניגוד לשדות תעופה רגילים, כאן מתכננים לשלב מסחר, תעשייה ומגורים סביב התשתית התעופתית. כמו ברכבת ששינתה ערים במאה ה-19, כך ימנף המלך סלמאן את הקישוריות הגלובלית לפיתוח תעסוקה ושירותים, ולהפיכתה של ריאד לאחת מ-10 הערים הכלכליות המובילות בעולם.
קיימות וחדשנות במרכז העיצוב
הפרויקט יעוצב בהובלת אדריכל מוביל שידאג לעמידה בתקן LEED Platinum, המשקף תכנון בר קיימא ושימוש בטכנולוגיות לחיסכון באנרגיה. שילוב מערכות חכמות ותשתיות מתקדמות יעמיד דוגמה לשדות תעופה עתידניים.
חזון גדול שמעבר למסלולים
הקמת האיירוטרופוליס נולדה מתוך שאיפה להפחית תלות בנפט ולגוון את המשק הסעודי. עם אוכלוסייה שצפויה לגדול לכ־20 מיליון תושבים עד 2030, יוכל שדה המלך סלמאן לשמש גם ככוח משיכה לתיירות עסקים ובילוי, לצד תמיכה במגורים ובתשתיות המקומיות.
מצב חדש בדור התחבורה הגלובלית
עולם התעופה הביט השבוע בחזון הסעודי, שייתן השראה לערים אחרות לשקול שילוב דומה של תחבורה עירונית ותשתיות אוויריות. בעוד שהספירה לאחור ל־2030 החלה, שדה המלך סלמאן מוכיח ששדה תעופה יכול להיות הרבה יותר מסתם רצועת אספלט – הוא יכול להפוך למנוע כלכלי ותרבותי של ממש.
מילות מפתח מודגשות: איירוטרופוליס, בר קיימא, מסלולים, נוסעים, עירוניות.
