בהישג מדעי מרשים, צוות מחקר בינלאומי מהאוניברסיטה של גוטנבורג השתמש בצוללת אוטונומית בשם ראן כדי לחקור את קרחוני אנטארקטיקה. הם הצליחו לחשוף את המפות המפורטות הראשונות של תחתית קרחון דוטסון, אחד האזורים המאתגרים והלא נבדקים ביותר על פני כדור הארץ. ממצאים אלו חשובים להבנת עליית מפלס הים העתידית, אך הסיפור לא נגמר כאן – כאשר הצוות חזר ב-2024, הם גילו שהצוללת נעלמה מבלי להשאיר עקבות מתחת לקרח, מה שגרם לצוות ולכל העולם להישאר עם יותר שאלות מאשר תשובות.
חקירת המסתורין של אנטארקטיקה עם הצוללת ראן
הצוללת ראן עוצבה במיוחד כדי לחקור את חלל קרחון דוטסון שבמערב אנטארקטיקה, אחת האזורים המאתגרים ביותר לתיעוד. מצוידת במערכת סונאר מתקדמת, היא שייטה מתחת לקרח במשך 27 ימים, ועברה יותר מ-1,000 קילומטרים כדי למפות את האזור. הצוללת נסעה עד 17 קילומטרים בתוך החלל התת-קרחוני, אספה נתונים חסרי תקדים על חלק זה של העולם.
אנה וואהלין, פרופסור לאוקיאנוגרפיה מאוניברסיטת גוטנבורג ומחברת המאמר, הסבירה כי ניווט הצוללת במרחב הקרח הרגיש כמו הצצה לעולם שלא היה מוכר עד אז. היא השוותה זאת ל"הצצה לצד האפל של הירח", אנלוגיה שמדגישה עד כמה תצפיות אלו היו פורצות דרך. במשך עשורים, תחתית הקרחונים נשארה בלתי נראית למדע, מה שהופך את הממצאים הללו לחשובים עוד יותר.
ממצאים חשובים מתחת לקרחון
אחד הממצאים המשמעותיים ביותר של המשימה היה היכולת למדוד את זרמי המים מתחת לקרחון לראשונה. נתונים אלו עזרו לחוקרים להבין מדוע החלק המערבי של מדף הקרח דוטסון שוקע כל כך במהירות. הם גם הבחינו בקצב המסת קרח גבוה לאורך סדקים אנכיים שחוצים את הקרחון, מה שמעיד על האופי הדינמי והמורכב של האינטראקציה בין הקרח לאוקיינוס שמתחתיו.
הצוללת חשפה גם תכנים מפתיעים בבסיס הקרחון, כולל פסגות, עמקים, רמות ומבנים שנראו כמו דיונות חול. החוקרים מעריכים כי תכנים אלו עשויים להיווצר על ידי מים נעים, תחת השפעת סיבוב כדור הארץ, מה שמוסיף שכבה מעניינת להבנת הדינמיקה של הקרחונים.
דגמים חדשים ושאלות שנשאלות בעקבות הממצאים של ראן
הגילויים של הצוללת ראן משנים את האופן בו המדענים רואים את מדפי הקרח והקרחונים. אחת התוצאות הבלתי צפויות הייתה גילוי דפוסים יוצאי דופן בבסיס הקרחון, שדגמים קיימים במדע הקרחונים לא הצליחו להסביר בצורה מלאה. הדפוסים, שנוצרו על ידי תנועת הקרח והמים, עוררו שאלות חדשות לגבי איך קרחונים מתקשרים עם הסביבה שלהם, ומאתגרות את התיאוריות הקיימות.
קרן אלי, גיאולוגית קרחונים מאוניברסיטת מניטובה ושותפה למחקר, הדגישה כי המפות שהושגו שיפרו באופן ניכר את הבנתנו את יסודות מדפי הקרח של אנטארקטיקה. הנתונים הוויזואליים החדשים מהצוללת ראן עוזרים לנו לכייל ולשפר את תמונות הלוויין שאנחנו משתמשים בהן כדי לעקוב אחרי האזורים המרוחקים הללו מהחלל.
השלכות על מודלים של קרחונים
למרות שהנתונים החדשים ששולבו שינו חלק מהמונחים לגבי התנהגות מדפי הקרח, ברור כי המודלים הקיימים עדיין לא מצליחים להסביר את התכנים המורכבים שנמצאו מתחת לקרחון דוטסון. אנה וואהלין ציינה כי הטכניקה הזו – חקירת הקרחון מבסיסו – עשויה להיות המפתח לפיתוח תחזיות מדויקות יותר לגבי איך מדפי הקרח יתנהגו בעתיד, דבר שחשוב להבנת התרוממות המפלס הים.
הנתונים שנאספו על ידי הצוללת ראן מספקים למדענים תמונה הרבה יותר ברורה של מה שקורה מתחת לקרח האנטארקטי, ומספקים תובנות לגבי הכוחות שמכתיבים את קצב המסת הקרח. כשחוקרים עובדים לשלב את הממצאים החדשים הללו במודלים לחיזוי, אנחנו מתקרבים יותר להבנה איך מדפי הקרח האנטארקטיים עשויים להשתנות בעשורים הקרובים, ואיך הדבר ישפיע על מפלסי הים העולמיים.
קדימה: מה צופן לעתיד למחקר אנטארקטי?
הסוד של היעלמותה של הצוללת רק מוסיף לאינטריגה שסובבת את המשימה הזו. בעוד שהמחקר נמשך, אין ספק שההבנות החדשות שנחשפו מתחת לקרח ישחקו תפקיד מרכזי בעיצוב מודלים אקלימיים עתידיים. אולי הצוללת נעלמה לתוך הקרח, אך הידע שהיא עזרה לחשוף יכול להוביל לטכנולוגיות ושיטות חדשות לעקוב אחרי השינויים במערכות הקרח שלנו.
לסיום, הפנים הנסתרות של אנטארקטיקה החלו להיחשף, וממצאים אלו מבשרים את הדרך להבנה מעמיקה יותר של איך הקרח והאוקיינוסים שלנו מתקשרים – שאלה שתעצב את מדע האקלים בשנים הקרובות.
