עמונים שגשגו לפני הכחדתם לפני 66 מיליון שנים, בניגוד לאמונות קודמות. מחקר חדש מאוניברסיטת בריסטול מראה כי שינויים אזוריים ברישומי מאובנים חושפים תמונה מורכבת של ספינות ושיעורי הכחדה של אמוניטים, המאתגרים את הרעיון של ירידה ארוכת טווח. עמונים מתחממים תחת שמש הקרטיקון המאוחר. קרדיט: יצירות אמנות מאת Callum Pursall
ממצאים אחרונים מ- אוניברסיטת בריסטול לחשוף כי אמוניטים, רכיכות ימיות עתיקות, לא בהכרח התמעטו לפני הכחדתם לפני 66 מיליון שנים. המחקר, תוך שימוש במאגר מאובנים חדש, מראה שינויים אזוריים במגוון האמוניטים, מה שמצביע על כך שפטירתם נבעה מאירוע מקרי ולא מירידה הדרגתית.
מדענים גילו שהאמוניטים לא פחתו לפני הכחדתם. הרכיכות הימיות עם קונכיות מפותלות ואחד האייקונים הגדולים של הפליאונטולוגיה שגשגו באוקיינוסים של כדור הארץ במשך יותר מ-350 מיליון שנה עד שמתו במהלך אותו אירוע מקרי שחיסל את הדינוזאורים לפני 66 מיליון שנה.
כמה פליאונטולוגים טענו כי מותם היה בלתי נמנע וכי מגוון האמוניטים הולך ופוחת הרבה לפני שהם נכחדו בסוף קרטיקון.
אולם מחקר חדש, שפורסם ב תקשורת טבע ו בראשות פליאונטולוגים מאוניברסיטת בריסטול, מראה שגורלם לא נחרץ בסלע. במקום זאת, הפרק האחרון בהיסטוריה האבולוציונית של האמוניטים מורכב יותר.
"ההבנה כיצד ומדוע המגוון הביולוגי השתנה לאורך זמן היא מאתגרת מאוד", אמר המחבר הראשי ד"ר ג'וזף פלנרי-סאתרלנד. "תיעוד המאובנים מספר לנו חלק מהסיפור, אבל הוא לעתים קרובות מספר לא אמין. דפוסי גיוון יכולים רק לשקף דפוסי דגימה, בעצם היכן ומתי מצאנו מאובנים חדשים מִיןבמקום היסטוריה ביולוגית ממשית.
"ניתוח התיעוד הקיים של מאובני אמוניט מסוף הקרטיקון כאילו היה הסיפור השלם והעולמי הוא כנראה הסיבה שחוקרים קודמים חשבו שהם נמצאים בדעיכה אקולוגית ארוכת טווח."
התגברות על אתגרי מחקר
כדי להתגבר על בעיה זו, הצוות הרכיב מסד נתונים חדש של מאובני אמוניט מסוף הקרטיקון כדי לעזור למלא את פערי הדגימה ברישום שלהם. "הסתמכנו על אוספי מוזיאונים כדי לספק מקורות חדשים של דגימות במקום רק להסתמך על מה שכבר פורסם", אמר מחבר שותף קמרון קרוסן, בוגר 2023 של אוניברסיטת בריסטול לתואר שני בפליאוביולוגיה. "כך נוכל להיות בטוחים שקיבלנו תמונה מדויקת יותר של המגוון הביולוגי שלהם לפני ההכחדה המוחלטת שלהם."
לאחר מכן, באמצעות מסד הנתונים שלהם, הצוות ניתח כיצד השתנו שיעורי ספינות האמוניטים והכחדה באזורים שונים של כדור הארץ. אם האמוניטים היו בדעיכה במהלך הקרטיקון המאוחר, אזי שיעורי ההכחדה שלהם היו בדרך כלל גבוהים משיעורי ההתמחות שלהם בכל מקום שבו הסתכל הצוות. מה שהצוות מצא במקום זאת היה שהאיזון בין התכונה והכחדה השתנה הן בזמן הגיאולוגי והן בין אזורים גיאוגרפיים שונים.
"ההבדלים הללו בגיוון האמונואידים ברחבי העולם הם חלק מכריע מהסיבה שסיפור הקרטיקון המאוחר שלהם לא הובן כהלכה", אמר הסופר הבכיר ד"ר ג'יימס ויטס ממוזיאון הטבע בלונדון. "תיעוד המאובנים שלהם בחלקים של צפון אמריקה נדגם היטב, אבל אם תסתכל על זה לבד אתה עלול לחשוב שהם נאבקים, בזמן שהם למעשה פרחו באזורים אחרים. ההכחדה שלהם באמת הייתה אירוע מקרי ולא תוצאה בלתי נמנעת".
כדי לגלות מה היה אחראי להמשך ההצלחה של אמוניטים במהלך הקרטיקון המאוחר, הצוות בחן גורמים פוטנציאליים שעשויים לגרום למגוון שלהם להשתנות לאורך זמן. הם התעניינו במיוחד אם שיעורי ההתארגנות וההכחדה שלהם מונעים בעיקר על ידי תנאים סביבתיים כמו טמפרטורת האוקיינוס וגובה פני הים (השערת ליצן החצר), או על ידי תהליכים ביולוגיים כמו לחץ מטורפים ותחרות בין אמוניטים עצמם (השערת המלכה האדומה).
"מה שמצאנו הוא שהסיבות להכחדת האמוניטים היו מגוונים גיאוגרפית כמו השיעורים עצמם", אמרה שותפה לכותבת ד"ר קורין מאיירס מאוניברסיטת ניו מקסיקו. "אי אפשר פשוט להסתכל על התיעוד הכולל של המאובנים שלהם ולומר שהמגוון שלהם הונע כולו משינוי טמפרטורה, למשל. זה היה יותר מורכב מזה והיה תלוי איפה בעולם הם גרים".
"פלאונטולוגים הם לעתים קרובות מעריצים של נרטיבים של כדורי כסף על מה שהניע שינויים במגוון המאובנים של קבוצה, אבל העבודה שלנו מראה שהדברים לא תמיד כל כך פשוטים", סיכם ד"ר פלנרי סאתרלנד. "אנחנו לא בהכרח יכולים לסמוך על מערכי נתונים גלובליים של מאובנים וצריכים לנתח אותם בקנה מידה אזורי. בדרך זו נוכל לתפוס תמונה הרבה יותר ניואנסית של האופן שבו המגוון השתנה על פני החלל ובמהלך הזמן, מה שגם מראה כיצד השונות באיזון בין השפעות המלכה האדומה לעומת האפקטים של ליצן החצר עיצבה את השינויים הללו".
