בהישג מדעי מרשים, צוות מחקר בינלאומי מאוניברסיטת גוטנבורג שיגר צוללת אוטונומית בשם ראן מתחת לקרחון עבה באנטארקטיקה, והצליח להפיק את המפות הראשונות והמדויקות ביותר של תחתית הקרחון. ממצאים אלה חשובים להבנת העלייה העתידית בגובה פני הים. אך הסיפור לא נגמר עם הצלחת המשימה – כאשר הצוות שב ב-2024, הם גילו כי הצוללת נעלמה מבלי להשאיר עקבות מתחת לקרח, והשאירה את הצוות והעולם עם יותר שאלות מאשר תשובות.
גילויים חשובים מתחת לקרחון
הצוללת ראן תוכננה במיוחד לחקור את חלל הקרחון דוטסון שבאנטארקטיקה המערבית, אחת האזורים המאתגרים והבלתי נגישים ביותר על פני כדור הארץ. עם מערכת סונאר מתקדמת, היא שייטה במשך 27 ימים במי הקרחון, ונסעה למעלה מ-1,000 קילומטרים כדי למפות את האזור. הצוללת חדרה לעומק של 17 קילומטרים בתוך חלל הקרחון, ואספה נתונים חסרי תקדים על החלק החבוי הזה של העולם.
כפי שהסבירה אנה ווהלין, פרופסור לאוקיאנוגרפיה באוניברסיטת גוטנבורג, ניווט הצוללת בתוך המרחב הקפוא הרגיש כמו הצצה לעולם לא נודע. היא השוותה את זה לראיית "הצד האפל של הירח", אנלוגיה שמדגישה כמה הממצאים היו פורצי דרך. במשך עשרות שנים, תחתית הקרחונים נותרה בלתי נראית עבור מדענים, מה שהופך את הגילויים הללו למשמעותיים ביותר.
ממצאים חדשים מתחת לקרחון
אחד מהגילויים החשובים ביותר של המשימה היה האפשרות למדוד את הזרמים שמתחת לקרחון בפעם הראשונה. נתונים אלה עזרו לחוקרים להבין מדוע החלק המערבי של מדף הקרח דוטסון נמס כל כך במהירות. בנוסף, הם הבחינו בקצב המסת קרח מרשים על שברים אנכיים החוצים את הקרחון, דבר שמעיד על הדינמיקה המורכבת של האינטראקציה בין הקרח והאוקיינוס שמתחתיו.
הצוללת גם חשפה תכונות מפתיעות בתחתית הקרחון, כולל פסגות, עמקים, מישורים ויצורים שנראו כמו דיונות חול. החוקרים סבורים כי צורות קרקע אלו עשויות להיות מעוצבות על ידי מים זורמים, שהשפעתם עשויה להיות תלויה גם בסיבוב כדור הארץ, דבר שמוסיף רובד מעניין להבנתנו את הדינמיקה של הקרחונים.
מודלים חדשים ושאלות שעלו בעקבות הגילויים
הגילויים של הצוללת ראן משנים את הדרך שבה מדענים תופסים את מדפי הקרח והקרחונים. אחד מהתוצאות הבלתי צפויות היה גילוי של דפוסים יוצאי דופן בתחתית הקרחון, שלא ניתן להסבירם על ידי המודלים הקיימים של גליאולוגיה. הדפוסים, המעוצבים על ידי תנועת הקרח והמים, עוררו שאלות חדשות לגבי איך הגליאולוגיה של הקרחונים מקיימת אינטראקציה עם הסביבה, מאתגרת את התיאוריות הקיימות.
קרן אלי, גליאולוגית מאוניברסיטת מניטובה, הדגישה כי המפות החדשות שיפרו מאוד את הבנתנו את יסודות מדפי הקרח של אנטארקטיקה. הנתונים החדשים מהצוללת ראן מסייעים לכייל ולשפר את תמונות הלוויינים ששימשו אותנו למעקב אחרי האזורים המרוחקים האלה מכדור הארץ.
השלכות עבור המודלים של הקרחונים
בעוד שהנתונים החדשים שינו חלק מההבנות בנוגע להתנהגות מדפי הקרח, ברור שהמודלים הקיימים עדיין לא מצליחים להסביר את המאפיינים המורכבים שנמצאו תחת קרחון דוטסון. אנה ווהלין ציינה שזו יכולה להיות הגישה החדשה לפיתוח תחזיות מדויקות יותר בנוגע להתנהגות מדפי הקרח בעתיד, דבר שקריטי להבנת השפעתם על עליית מפלס הים.
הנתונים שנאספו על ידי הצוללת ראן נותנים למדענים מבט הרבה יותר ברור על מה שקורה מתחת לקרח של אנטארקטיקה, ומספקים תובנות על הכוחות המניעים את קצב המסת הקרחונים. ככל שהחוקרים עובדים לשלב את הממצאים החדשים במודלים של תחזית, אנו מתקרבים יותר להבנת איך מדפי הקרח של אנטארקטיקה עשויים להשתנות בעשורים הקרובים, ומה ההשפעה הצפויה על הים העולמי.
החיפוש אחרי עוד סודות של אנטארקטיקה
הסיפור סביב נעלמות הצוללת רק מוסיף סקרנות למסתורין של המשימה הזו. עם ההתקדמות במחקר, ברור שממצאים חדשים מתחת לקרח ימשיכו לשחק תפקיד מרכזי בעיצוב מודלים של אקלים עתידיים. הצוללת האבודה אולי נעלמה, אך הידע שהיא עזרה לחשוף עשוי לפתוח את הדרך לפיתוח טכנולוגיות וגישות חדשות למעקב אחרי קרחונים משתנים.
לסיכום, הפנים החבויות של אנטארקטיקה התחילו לחשוף את סודותיה, והגילויים הללו מבססים את השלב הבא בהבנת האינטראקציה בין הקרח והאוקיינוסים של כוכב הלכת שלנו—שאלה שעתידה לעצב את המדע האקלימי לשנים רבות.
