אירופה מזמזמת את הנורמליות של חיי היומיום – בתי קפה שוקקים, ילדים משחקים, תיירים מצלמים. עם זאת, צל תלוי נמוך באופק, צל שמטיל רעם הטנקים בגבולה המזרחי של אירופה. בכירים באיחוד האירופי, כולל הדיפלומט הבכיר של האיחוד האירופי ג'וזפ בורל, מזהירים מפני מלחמה אפשרית שתפרוץ על אדמת אירופה, אך תחושת הנורמליות נמשכת. ניתוק זה בין הצהרות רשמיות לתפיסה הציבורית חושף יבשת המפולגת עמוקות בהבנת האיום הנוכחי.
נותרה השאלה: האם מלחמה אירופית היא אפשרות אמיתית, או פשוט טקטיקה לגייס תמיכה באוקראינה? אולי זה גם וגם. האזהרות עשויות לשמש כמסר כפול, להרתיע את רוסיה ובו זמנית לדחוף להגברת הסיוע לאוקראינה. עם זאת, ההתפתחויות האחרונות, כמו פריסת נשק רוסי מתקדם ופוטנציאל למתקפה מחודשת בקיץ הקרוב, מציירות תמונה מדאיגה בנוגע לאפשרות של סכסוכים.
ניתן להתאים בקלות ובקלות את הטקטיקות שהפעילו הכוחות הרוסיים והאוקראינים כאחד בעימות מתמשך למלחמה היברידית פוטנציאלית שנלחמה על אדמת אירופה. המל"טים האיראניים Shahed-136, עם שאגת המנוע הייחודית שלהם דמוית אופנוע, הפכו לנוכחות מתמדת בשמי אוקראינה במהלך התקפות רוסיות. לא מן הנמנע לדמיין את המל"טים האלה מזמזמים בצורה מבשרת רעות מעל המרחב האווירי האירופי בעתיד הלא רחוק. הקרבה הגיאוגרפית של ערים אירופאיות גדולות כמו ברלין וורשה לשטחי קרב אוקראינים כמו סבסטופול וקייב (שתיהן במרחק של פחות מ-2,000 מיילים משם) מדגישה את פוטנציאל הטווח של המל"טים הללו, גם אם הם לא הטכנולוגיה החדישה ביותר העומדת לרשותה של רוסיה.
ההתפתחויות האחרונות, כולל ארטילריה רוסית כבדה שעוברת את הגבול הפולני, מציירות תמונה מדאיגה. למרות ההתקדמות הללו, נראה שיש חוסר דחיפות קולקטיבית בהכרה בחומרת המצב. אולם תפיסה זו אינה אחידה ברחבי אירופה.
למרות החששות הגוברים, אכן קיים פער ברור בין התגובה היזומה של מדינות מזרח אירופה לבין חוסר המעש לכאורה של עמיתיהם המערביים.
מדינות מזרח אירופה, שחיות בצל הדוב הרוסי, בילו את החודשים האחרונים בהבעת תחושת דאגה וחיזוק אקטיבי של ההגנות שלהן. ליטא, מדינה חברה בנאט"ו שמדינות כמו צרפת או גרמניה מוקפות עליהן כמובילה בהקדשת חלק גדול מהתמ"ג שלה לחיזוק ההגנות שלה וחידוד השרירים הצבאיים שלה – הרבה מעבר לבעלי בריתה המערביים. באופן דומה, פולין, למרות השינוי האחרון בממשלה, ממשיכה להתמודד עם מתחים היסטוריים ותרבותיים עם רוסיה. כאן, רוח המלחמה היא משמרת מתמדת, מציאות מצמררת שמטילה צל ארוך על חיי היומיום. עם זאת, להציע שהמודעות המוגברת שלהם נובעת אך ורק מקרבה גיאוגרפית תהיה פשטנות יתר מסוכנת. כפי שהסכסוך באוקראינה מדגים באופן טרגי, לוחמה מודרנית יכולה לחרוג מקילומטרים בלבד.
יבשת סהרורי לתוך עימות?
נראה שהציבור האירופי לא מודע במידה רבה להשלכות האפשריות של מלחמה על מפתן ביתו. בעוד שהסיקור התקשורתי של המלחמה באוקראינה היה נרחב, ייתכן שהוא אינו מעביר בצורה מספקת את חומרת המצב לאירופה עצמה. בנוסף, מחזור החדשות היומי נותן לעתים קרובות עדיפות לנושאים מקומיים, מה שעלול ליצור תחושת ניתוק מהתמונה הגיאופוליטית הרחבה יותר. חוסר הדחיפות הזה, במיוחד בניגוד לעמדה היזומה של מדינות מזרח אירופה, מעורר חששות לגבי המוכנות הכוללת של אירופה.
הפער בתפיסה ברחבי אירופה ניתן לייחס למספר גורמים. ייתכן שלמדינות מזרח אירופה יש זיכרון היסטורי של חיים תחת שלטון סובייטי, מה שמעצב את השקפתן הנוכחית. הם מבינים את האכזריות הפוטנציאלית ואת חוסר החיזוי של הנהגת רוסיה, כמו האוקראינים לאחר הפלישה לקרים. מערב אירופה, לעומת זאת, עשויה לחוות סוג של עייפות מלחמה. עשרות שנים של שלום יחסי טיפחו תחושת שאננות. בנוסף, החרדות הכלכליות הקשורות לסכסוך פוטנציאלי עלולות ליצור תמריץ חזק להכיר באיום.
ייתכן שיש גם תקווה מתמשכת שהדיפלומטיה תנצח. מנהיגי אירופה ואזרחים כאחד עשויים להיאחז באמונה שמשא ומתן יכול להסלים את המתיחות עם רוסיה. מאמצים דיפלומטיים אחרונים של מדינות מערב אירופה עשויות לעודד תקווה זו. עם זאת, יש צורך במנה בריאה של ריאליזם. בעוד שהדיפלומטיה צריכה להימשך, אי היערכות מספקת לכל התרחישים האפשריים תהיה טעות חמורה.
למלחמה על אדמת אירופה יכולה להיות השפעה עמוקה המשתרעת הרבה מעבר לסכסוך המיידי. ניתן לעצב מחדש את ארכיטקטורת האבטחה הקיימת ובריתות הקיימות. נופים פוליטיים ללא ספק ישתנו, עם פוטנציאל להגברת שיתוף הפעולה וגם לשברים נוספים. ההשפעה הכלכלית תהיה הרסנית, תשפיע על הסחר, ההשקעות והיציבות הכללית לשנים הבאות.
בעקבות נגיף הקורונה, אירופה שאננה לא יכולה להרשות לעצמה להתעלם מהסערה המתאספת. נגמר הזמן להכחשה. אירופה חייבת להתמודד חזיתית עם האיום. דיאלוג פתוח עם אזרחי אירופה על פוטנציאל המלחמה והשלכותיה הוא חיוני. דיאלוג זה חייב לעבור אל מעבר לתחום הרטוריקה הפוליטית ולהתעמק במציאות הנוקבת של המצב.
גישה רב-כיוונית היא הדרך היחידה למנוע את צל המלחמה המתקרב ולהבטיח עתיד שקט לאירופה. המשך המאמצים הדיפלומטיים עם רוסיה חייבים להישאר בראש סדר העדיפויות, אך הם צריכים להיות יחד עם הכנה צבאית אחראית. השקעה מוגברת ביכולות הגנה ומחויבות מחודשת לביטחון קולקטיבי באמצעות נאט"ו הם צעדים חיוניים.
עם זאת, הביטחון חורג מכוח צבאי בלבד. אירופה צריכה לפעול למען מדיניות חוץ מאוחדת יותר ובסיס כלכלי חזק יותר. הדבר ידרוש מחויבות מחודשת לאינטגרציה האירופית ונכונות להתגבר על השסעים ההיסטוריים.
