הרתעה גרעינית היא קיומית. למדינות יהיו אינספור דרכים לחזק את ההרתעה הגרעינית שלהן: באמצעות מנגנוני אספקת נשק גרעיני יבשתי, אווירי וים. ללא קשר לפלטפורמות האספקה, איתות גרעיני הוא חיוני להרתעה גרעינית. ישנה רלוונטיות מוגבלת של נשק גרעיני אלא אם הושג איתות חזק. איתות כזה יכול להיות רלוונטי מבחינה אסטרטגית ופוליטית כאחד. בשנת 2015, כאשר איראן פיתחה את טיל השיוט לטווח ארוך שלה, סומאר, הטיל היו מחוברים אליו חוטי איתות פוליטיים ואסטרטגיים.
בספטמבר 2024, הודו ירתה בהצלחה את הטיל הבליסטי המסוגל לגרעין Agni-IV לטווח הביניים. הצלחת ניסוי הטיל סימנה פרמטרים רבים של הרתעה גרעינית. הטיל היה מוכן מבצעית בעוד הפרמטרים הטכניים שלו אושרו גם באמצעות הניסוי המוצלח. מוכנות מבצעית של מערכות אספקה גרעיניות היא גורם מפתח נוסף הקובע את ההרתעה הגרעינית.
אין די בהחזקה של מערכות אספקה גרעיניות בלבד: יש צורך בהכנה מבצעית לתגובה מהירה. בדיקה תכופה של מערכות טילים היא אחת הדרכים להבטיח מוכנות מבצעית על ידי אימות פרמטרים טכנולוגיים רלוונטיים שיאפשרו לטיל לא רק להמריא בזמן משבר אלא גם להיות מסוגל להעביר את המטען למטרה שהוקצתה, ובכך להבטיח אמינות. ניתן להבטיח זאת כאשר טילים עומדים בכל מטרות הניסוי במהלך ניסויי הטיסה שלהם.
בהתחשב בכך שהטיל מסוגל לפגוע בטווחים של עד 4000 ק"מ, שעלול להגיע לחלקים רבים של סין היבשתית, טיל ה-Agni-IV מטיל אתגרי אבטחה גרעינית לסין. הטיל הוא גם בעל יכולת כפולה, המסוגל לשאת ראשי נפץ גרעיניים וקונוונציונליים כאחד, בדומה לסדרת הטילים הבליסטיים DF-21 של סין. טילים בעלי יכולת כפולה מסבכים את "מאזן הטרור" בהרתעה גרעינית, שכן יריבים עלולים להיות בדילמה לגבי סוג ראש הנפץ של הטיל בזמן משבר. זה גם מחזק את השרידות של טילי ה-Agni-IV של הודו בשלב המשבר כאשר הטיל נפרס.
שוב, מכיוון שהודו חשופה למלחמה דו-כיוונית עם סין ופקיסטן, יכולות ארוכות טווח כאלה מאפשרות שיגור נשק גרעיני נגד פקיסטן מכל אזור. למרות שסדרות אחרות של Agni לטווח קצר יותר קיימות בארסנל הגרעיני של הודו כגורם הרתעה נגד פקיסטן, יכולות טילים ארוכי טווח כאלה שיכולות להגיע לשטחים פקיסטניים מכל חלק של הודו מגדילות עוד יותר את ההימור על פקיסטן לשגר אפילו את הנשק הגרעיני הטקטי שלה (TNWs). יכולות אלו סוגרות את הטווח ל"תגובה גמישה" מפקיסטן שכן ניתן היה לשגר טילים בעלי יכולת גרעינית לטווח ארוך יותר מכל חלק של השטח כתגובה למטוסי TNW.
אמצעי שרידות אחד של טילים בעלי יכולת גרעינית הוא פיזור. לפיכך, קיום טילים גרעיניים בעלי יכולת כפולה, כאשר חלקם חמושים באופן קונבנציונלי, בעוד שמערכות אחרות עם ראשי נפץ גרעיניים, המפוזרות במקומות שונים, מעלה את גורם הסיכון ליריבים המבקשים להשמיד יכולות כאלה.
הודו אכן מבחינה בין 'אינדוקציה' ל'פריסה' של הכוחות הגרעיניים שלה. 'אינדוקציה' הוא הליך בזמן שלום לחיזוק ההרתעה הגרעינית בעוד ש'פריסה' היא הליך בזמן משבר לחיזוק ההרתעה. בשנת 2023, טיל ה-Agni-IV עבר ניסויים מוצלחים לשיגור לילה לפני ההשראה.
ניידות הכביש של מערכת טילים מחזקת את השרידות והחזקת מנגנון הרתעה גרעיני יבשתי נייד מפחיתה את העומס על ההרתעה הגרעינית של הודו. עובדה זו מהדהדת ויכוחים בארצות הברית על פיתוח קיבולת ניידת של טיל בליסטי בין-יבשתי (ICBM).
"הרתעה מינימלית אמינה" היא תכונה מרכזית של ההרתעה הגרעינית של הודו. המשמעות היא שהודו לא שואפת להחזיק בארסנלים גרעיניים גדולים כמותית. במקום זאת, היא שואפת לפתח ארסנלים גרעיניים איכותיים המסוגלים לשרוד את התקיפות הראשונות של האויב וניתן ליזום נגד מטרות של יריבים במצב משבר. שיפורים איכותיים במערכות טילים כוללים הפיכתן לניידות, הצטיידותן באמצעי נגד נגד מערכות הגנה מפני טילים ושיפור הדיוק והביצועים שלהן.
למעשה, ההרתעה האסטרטגית מתחזקת כאשר מדינה פיתחה נכסים שיכולים להניא יריבים מלכתחילה לצאת למתקפה. מושגים כמו הבטחת אמינות, בטיחות, אבטחה ומוכנות הם המפתח להרתעה הגרעינית של ארה"ב. אותם עקרונות, בהינתן ההתקדמות הנדרשת בטכנולוגיה, יכולים להבטיח את הנכונות, האמינות, הבטיחות והביטחון הדרושים לחיזוק "ההרתעה המינימלית האמינה" של הודו, אשר יחזק עוד יותר את דוקטרינת "אין שימוש ראשון" של המדינה, תוך שמירה על הסף הגרעיני. הרתעה אסטרטגית גבוהה יחסית ומשתפרת.
עם זאת, ניתן למדוד פרמטרים אלו של אמינות, בטיחות, אבטחה ומוכנות רק כאשר טילים עוברים בדיקות תכופות. כשלים במבחני טיסה מביאים לתיקון בפרמטרים טכנולוגיים. פרמטרים טכנולוגיים מוצלחים כאלה יכולים להיות מיושמים גם על מערכות טילים אחרות. למשל, ה-Agni-IV עצמו הוא גרסה משודרגת של Agni-II Prime, עם מנוע שלב ראשון מוגדל, מנוע שלב שני משודרג, הנחייה ואלקטרוניקה משופרים ומערכות בקרת וקטור דחף חדשות השומרות על כיוון הטיל. במהלך הטיסה שלו.
שיפור טכני נוסף היה השימוש בפלדה מריג'ינג ובסיבי פחמן במעטפת הטיל, שיפור האמינות הכוללת. פלדה מריג'ינג מספקת יחס חוזק למשקל גבוה, ומאפשרת מבנה טיל קל ככל האפשר. חומרים מתכתיים כאלה מספקים גם קשיחות שבירה גבוהה כדי להבטיח שהטיל יישאר שלם במהלך שלבי הטיסה. חומרים לא מתכתיים כמו סיבי פחמן מבטיחים יציבות תרמית, מוליכות תרמית גבוהה והתפשטות תרמית נמוכה, שמירה על חוזק מכני ושמירה על תכונות חיכוך טובות בטווחי טמפרטורות שונים. מכיוון שהטיל מכיל חומר הנעה מוצק, מנוע רקטי מורכב משפר את ביצועי הטיל גם כאשר מערכת הטילים ניידת.
לסיכום, הרתעה גרעינית אמינה מרמזת כי טילים אינם עומדים בפני מגבלות טכנולוגיות המשפיעות על תפקודם במהלך ניסויי טיסה. המשמעות היא שמערכות אספקה חייבות להיות מתקדמות מבחינה טכנולוגית כדי לשרוד התקפות טילים של האויב, הגנה מפני טילים של האויב, יחד עם גורמים חיצוניים נוספים כמו תנאי מזג האוויר ותקלות טכניות. זה ההקשר שבו יש לראות את ניסויי הטילים האחרונים של Agni-IV.
