מחקר חדש מראה שחוש הריח מושפע יותר מחושים אחרים ומסתמך יותר על קידוד חזוי בהשוואה לראייה ולשמיעה. המחקר מדגיש כיצד מערכת הריח היא יוזמת ייחודית, משתמשת הן באזורי הריח והן באזורי המוח לעיבוד ריחות בלתי צפויים.
מחקר חדש שפורסם ב- כתב עת למדעי המוח מצביע על כך שחוש הריח מושפע באופן משמעותי מרמזים מחושים אחרים, בעוד שחושי הראייה והשמיעה מושפעים הרבה פחות.
תיאוריה פופולרית של המוח גורסת שתפקידו העיקרי הוא לחזות מה יקרה אחר כך, ולכן הוא מגיב בעיקר לאירועים בלתי צפויים. רוב המחקרים בנושא זה, הנקראים קידוד חזוי, התמקדו רק במה שאנו רואים, אך איש אינו יודע אם החושים השונים, כגון ריח, פועלים באותו אופן.
כדי להבין יותר על האופן שבו ריח קשור לאופן שבו אנו מתמודדים עם רשמים חושיים שונים, החוקרים ערכו מחקר עם שלושה ניסויים, שני ניסויים התנהגותיים וניסוי אחד בשיטת הדמיית המוח fMRI במרכז הדמיית המוח של אוניברסיטת שטוקהולם (SUBIC).
"הממצא העיקרי הוא שהריח היה תלוי הרבה יותר בתחזיות מאשר הראייה. זה מעניין כי אנשים רבים חושבים שריח הוא פרימיטיבי ותגובתי, כאשר המחקר שלנו מראה שהוא למעשה די מתוחכם ופרואקטיבי", אומר סטיבן פירצ'אילו, דוקטורנט במחלקה לפסיכולוגיה, והמחבר הראשי של המחקר.
המחקר מראה עד כמה חשוב לחושים השונים שלנו להיות מסוגלים להשתמש ברמזים נכונים כאשר אנו מסווגים רשמים חושיים שונים.
אינטראקציות חושיות ותחזיות
“כולנו חווינו שאנו מגיבים כאשר מופיע ריח בלתי צפוי, למשל כאשר אנו נכנסים לדירה של מישהו ונתקלים בריח חדש. המחקר שלנו מראה שחוש הריח מושפע מאוד מהרמזים של חושים אחרים, בעוד שחוש הראייה והשמיעה מושפעים במידה הרבה פחות", אומר ג'ונאס אולפסון, פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה, ומחבר שותף של הספר. המחקר.
החוקרים מראים גם שכאשר המוח מנסה לזהות ריחות שלא ציפה להם, מופעל גם מוח הריח וגם המוח החזותי, למרות היעדר רמזים חזותיים במשימה.
"למוח הריח יש אפוא דרך ייחודית לחלוטין לעיבוד ריחות והיא עוסקת בשאלה האם הריחות צפויים או לא. חוש הריח מזהיר אותנו מפני ריחות שלא ציפינו, ומפעיל את המוח החזותי, אולי כדי להצליח לראות מה זה מריח. זו פונקציה חכמה כי אנו בני האדם כל כך גרועים בזיהוי ריחות אם לא נקבל רמזים", אומר ג'ונאס אולפסון.
בניסויים, המשתתפים הקשיבו לרמזים מדוברים, כמו "לימון", ולאחר מכן קיבלו תמונה או ריח, והמשתתפים החליטו במהירות אם זה תואם לרמז, למשל עם תמונה או ריח לימון, או לא תואם, למשל עם תמונת ורד או ריח.
"שמנו לב שבסך הכל, התמונות והריחות הצפויים הובילו להחלטות מהירות יותר, מה שמתאים היטב לתיאוריית הקידוד החזוי. השתמשנו בהבדל במהירות התגובה כדי להשוות את החושים אחד עם השני – עיכוב גדול יותר לגירויים בלתי צפויים פירושו שהחוש מסתמך יותר על תחזיות", אומר סטיבן פירצ'אילו.
המחקר הוא החלק הראשון שהסתיים במחקר הדוקטורט שלו.
"חוש הריח האנושי אינו חוש תגובתי, אלא חוש פרואקטיבי. הוא משתמש באסטרטגיה מוחית ייחודית כדי לעבד ריחות בלתי צפויים כדי להבין מהם הריחות", אומר סטיבן פירצ'אילו.
המחקר מומן על ידי Knut och Alice Wallenbergs Stiftelse, מועצת המחקר השוודית, אוניברסיטת שטוקהולם.
