חוקרים מאוניברסיטת רוצ'סטר גילו שממצמוץ עושה יותר מאשר לשמור על לחות עינינו; זה גם משפר את העיבוד החזותי על ידי שינוי דפוסי האור הנקלטים ברשתית, ובכך מספק סוג אחר של אות חזותי שעוזר למוח שלנו לתפוס את התמונה הגדולה בצורה יעילה יותר. ממצא זה מאתגר את ההשקפה המסורתית של הראייה, ומרמז שהיא כרוכה לא רק בקלט חושי אלא גם בפעילות מוטורית, בדומה לחושים אחרים.
חוקרים מגלים כי מצמוץ חיוני לעיבוד מידע חזותי, מאתגר את נקודות המבט המסורתיות על חזון ותורם לעדכון רחב יותר של ההבנה בתחום.
הפעולה הפשוטה של מצמוץ תופסת חלק גדול באופן מפתיע מהזמן שלנו ער. בממוצע, בני אדם מבלים כ-3 עד 8 אחוזים משעות הערות שלהם בעיניים עצומות בגלל מצמוץ.
בהתחשב בכך שהמצמוצים מונעים תמונה של הסצנה החיצונית להיווצר על הרשתית, זה מוזר של אבולוציה שאנחנו מבלים כל כך הרבה זמן במצב הפגיע לכאורה הזה – במיוחד בהתחשב בכך שממצמפי עיניים מתרחשים בתדירות גבוהה יותר מהנדרש רק כדי לשמור על עינינו היטב. מְשׁוּמָן.
אז למה למצמץ חשוב?
חוקרים מאוניברסיטת רוצ'סטר חקרו את המקרה המוזר של מצמוץ ומצאו כי מצמוצי עיניים אינם רק מנגנון לשמירה על לחות עינינו; מצמוצים גם ממלאים תפקיד חשוב במתן אפשרות למוח שלנו לעבד מידע חזותי. החוקרים פרסמו את ממצאיהם ב- הליכים של האקדמיה הלאומית למדעים.
"על ידי אפנון הקלט הוויזואלי לרשתית, מהבהבים מפרמטים מחדש מידע חזותי ביעילות, ומניבים אותות זוהר השונים באופן דרסטי מאלה שחווים בדרך כלל כאשר אנו מסתכלים על נקודה בסצנה", אומר מישל רוצ'י, פרופסור במחלקה למוח וקוגניטיביות מדעים.
התמונה הגדולה – כהרף עין
רוצ'י ועמיתיו עקבו אחר תנועות עיניים אצל צופים אנושיים ושילבו את הנתונים הללו עם מודלים ממוחשבים וניתוח ספקטרלי – ניתוח התדרים השונים בגירויים חזותיים – כדי לחקור כיצד מצמוץ משפיע על מה שהעיניים רואות לעומת כאשר העפעפיים סגורים.
החוקרים מדדו עד כמה בני אדם רגישים לתפיסת סוגים שונים של גירויים, כמו דפוסים ברמות שונות של פרטים. הם גילו שכאשר אנשים ממצמצים, הם הופכים טובים יותר להבחין בדפוסים גדולים המשתנים בהדרגה. כלומר, מצמוץ מספק מידע למוח על התמונה הכוללת של סצנה ויזואלית.
התוצאות מראות שכאשר אנו ממצמצים, התנועה המהירה של העפעף משנה את דפוסי האור היעילים בגירוי הרשתית. זה יוצר סוג שונה של אות חזותי עבור המוח שלנו בהשוואה כאשר העיניים שלנו פקוחות וממוקדות בנקודה מסוימת.
"אנו מראים שצופים אנושיים נהנים ממצבי חלוף מצמוצים כפי שנחזה מהמידע המועבר על ידי חולפים אלה", אומר בן יאנג, סטודנט לתואר שני במעבדה של רוצ'י והמחבר הראשון של המאמר. "לכן, בניגוד להנחה המקובלת, מצמוצים משפרים – במקום לשבש – את העיבוד החזותי, ומפצים במידה רבה על ההפסד בחשיפה לגירוי."
תיקון ראייה של חזון
הממצאים מחזקים עוד יותר את הגוף ההולך וגדל של מחקרים בתפיסה חזותית מהמעבדה של רוצ'י, ומדגישים שהאופן שבו בני אדם רואים הוא שילוב של קלט חושי ופעילות מוטורית. כאשר אנו מריחים או נוגעים, למשל, תנועות הגוף שלנו עוזרות למוח שלנו להבין את המרחב. חוקרים האמינו בעבר שהראייה שונה, אבל המחקר של רוצ'י נותן תמיכה ברעיון שהראייה דומה יותר לחושים האחרים.
"מכיוון שמידע מרחבי מפורש בתמונה על הרשתית, האמינו שהתפיסה החזותית שונה", אומר רוצ'י. "התוצאות שלנו מצביעות על כך שראייה זו אינה שלמה וכי הראייה דומה לשיטות חושיות אחרות יותר ממה שמקובל להניח."
המחקר מומן על ידי ה המכונים הלאומיים לבריאות.
