מחקרים אחרונים הראו כי כימיקלים רעילים המשמשים בפלסטיק חסין להבה יכולים להיספג בגוף האדם באמצעות מגע עור עם מיקרופלסטיק. ספיגה זו מתרחשת כאשר כימיקלים אלו דולפים לזיעה אנושית ואז חוצים את מחסום העור לזרם הדם. המחקר, שכלל מודלים חדשניים של עור אנושי תלת מימד, גילה שעור לחות יכול לספוג רמות משמעותיות של כימיקלים אלו. לממצאים אלו יש השלכות משמעותיות על בריאות הציבור ועל הרגולציה של מיקרו-פלסטיק, שכן הם מדגישים את האופי הנפוצה של המיקרו-פלסטיק ואת תפקידם כנשאי חומרים רעילים.
מחקר חדש מצביע על כך שכימיקלים רעילים המוספים לחומרים פלסטיים לעמידות בפני להבות יכולים לחדור לגוף דרך העור במגע עם מיקרופלסטיק.
המחקר מציע את ההוכחה הניסויית הראשונה לכך שכימיקלים המצויים כתוספים במיקרופלסטיק יכולים לדלוף לזיעה אנושית, ולאחר מכן להיספג דרך העור, לזרם הדם.
כימיקלים רבים המשמשים כמעכבי בעירה וכחומרי פלסטיק כבר נאסרו, עקב עדויות להשפעות בריאותיות שליליות כולל פגיעה בכבד או במערכת העצבים, סרטן וסיכונים לבריאות הרבייה. עם זאת, כימיקלים אלה עדיין נמצאים בסביבה במוצרי אלקטרוניקה ישנים, רהיטים, שטיחים וחומרי בניין.
בעוד שהנזק הנגרם על ידי מיקרופלסטיק אינו מובן במלואו, ישנה דאגה גוברת מתפקידם כצינור לחשיפה של בני אדם לכימיקלים רעילים.
ממצאי מחקר על ספיגה כימית
צוות המחקר הוכיח במחקר שפורסם בשנה שעברה, כי כימיקלים שוטפים ממיקרופלסטיק לזיעה אנושית. המחקר הנוכחי מראה כי כימיקלים אלה יכולים להיספג גם מזיעה על פני מחסום העור לתוך הגוף.
בניסויים שלהם, הצוות השתמש במודלים חדשניים של עור אנושי תלת מימד כחלופות לחיות מעבדה ורקמות אנושיות שנכרתו. המודלים נחשפו במשך 24 שעות לשתי צורות נפוצות של מיקרופלסטיק המכילים אתרים דיפניל פוליברומינים (PBDEs), קבוצה כימית המשמשת בדרך כלל לעיכוב בעירה של פלסטיק.
תוצאות והשלכות לבריאות
התוצאות, שפורסמו ב איכות הסביבה הבינלאומית, הראו כי עד 8% מהכימיקל שנחשף יכול להיספג על ידי העור, כאשר עור יותר לח – או 'מזיע' יותר – סופג רמות גבוהות יותר של כימיקלים. המחקר מספק את הראיות הניסיוניות הראשונות כיצד תהליך זה תורם לרמות של כימיקלים רעילים הנמצאים בגוף.
ד"ר Ovokeroye Abafe, כעת באוניברסיטת ברונל, ביצע את המחקר בזמן שהותו אוניברסיטת ברמינגהם. הוא אמר: "מיקרופלסטיק נמצא בכל מקום בסביבה ובכל זאת אנחנו עדיין יודעים מעט יחסית על הבעיות הבריאותיות שהם יכולים לגרום. המחקר שלנו מראה שהם ממלאים תפקיד כ'נשאים' של כימיקלים מזיקים, שעלולים להיכנס לזרם הדם שלנו דרך העור. הכימיקלים הללו הם עמידים, ולכן בחשיפה מתמשכת או קבועה אליהם, תהיה הצטברות הדרגתית עד לנקודה שבה הם מתחילים לגרום נזק".
ד"ר מוחמד עבדאללה, פרופסור חבר למדעי הסביבה באוניברסיטת ברמינגהם, וחוקר ראשי בפרויקט, אמר: "ממצאים אלו מספקים ראיות חשובות לרגולטורים ולקובעי מדיניות לשיפור החקיקה סביב מיקרו-פלסטיק ושמירה על בריאות הציבור מפני חשיפה מזיקה".
פרופסור סטיוארט האראד, מחבר שותף של המאמר, הוסיף "המחקר מספק צעד חשוב קדימה בהבנת הסיכונים של חשיפה למיקרופלסטיק על בריאותנו. בהתבסס על התוצאות שלנו, נדרש מחקר נוסף כדי להבין היטב את המסלולים השונים של חשיפה אנושית למיקרופלסטיק וכיצד להפחית את הסיכון מחשיפה כזו".
במחקר עתידי, הצוות מתכנן לחקור מסלולים אחרים דרכם יכולים מיקרו-פלסטיק להיות אחראי לחדירת כימיקלים רעילים לגוף, כולל שאיפה ובליעה. העבודה ממומנת על ידי מלגת מחקר מארי קירי, במסגרת תוכנית המחקר והחדשנות של האיחוד האירופי Horizon 2020.
