cc rabiem22, modified, https://flickr.com/photos/rabiem/9439668547/in/photolist-fo9LzZ-duuaXE-SZ8ugW-8qdTnh-owkCtB-8qdNxA-2pBB5mF-29beRG6-6TET4u-2gb7QS1-2ocB4Pt-bdD3NP-Urbjxw-2pCFE33-2mU9jk2-fGDVme-HhhneC-hH6iu-26nqdAW-26c5bLM-2jck2hi-dDDBjP-Fpqk4M-QCcae3-2h6Egr5-4X8osL-2gNK6gx-9jijfP-2gdmuNg-hH6gy-25yuFVS-2mJkD2j-9qHyne-EWEeX-5zrw7i-2ofXSZG-2gWNgDw-faZyRv-hoeNG-2kyvqrw-SnLW4w-GLcsLo-3eoe2z-7SSAof-2atY1pE-own9B1-koarPX-2jxyGfz-7vpPyG-7vm152

ניקולס

חוסן פצלי ארה"ב מפעיל לחץ על OPEC+

הזינוק האחרון בייצור הנפט הגולמי והיצוא של ארה"ב מייצג שינוי משמעותי בשווקי הנפט העולמיים, ומאתגר את הדומיננטיות המסורתית של מדינות OPEC+. דוח זה בוחן את ההשלכות הכלכליות והגיאופוליטיות של שינויים אלה, תוך התמקדות באסטרטגיות שארצות הברית ו-OPEC+ נוקטות בתגובה לתנאי השוק המתפתחים במגזר האנרגיה.

בשנה שעברה, תפוקת הנפט הגולמי בארה"ב הגיעה לשיא של 4.1 מיליון חביות ליום (bpd), מה שהדגיש את התפקיד הגובר של המדינה כיצואנית נפט משמעותית. העלייה הזו בייצור וביצוא אפשרה לארצות הברית לחדור לשווקים באסיה ובאירופה, המוחזקות באופן מסורתי על ידי חברי OPEC+. ניצול עתודות הפצלים באזורים כמו אגן הפרמיאן, שבסיסו במדינת טקסס, היה מרכזי בצמיחת הייצוא האמריקאי. שמן פצלי מוערך בזכות צפיפותו הקלה ותכולת הגופרית הנמוכה, דבר שרצוי עבור בתי זיקוק כחלופה זולה יותר לנפט גולמי כבד וחמוץ יותר המיוצר על ידי קנדה, מקסיקו ואזור המפרץ.

ניקולס