cc Farzana Ahmad Awan, modified, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?limit=500&offset=0&profile=default&search=pakistan+flag&title=Special:Search&ns0=1&ns6=1&ns12=1&ns14=1&ns100=1&ns106=1#/media/File:Pakistan_Flag_On_Independence_Day.jpg

ניקולס

הפוליטיקה של הכחשה בלתי סבירה

בפקיסטן, ההבחנה בין נכון לרע הפכה לחידתית. הוא מחלחל בכל רמות החברה – מהמעמד הבינוני-נמוך ועד האליטה. בעיה זו מחמירה עוד יותר בשל השכיחות של הכחשה בלתי סבירה, המכונה גם סודיות פנטומימה בחוגים פוליטיים. פרקטיקה זו מתרחשת לעתים קרובות בתוך המערכת הפוליטית שלנו, שבה גורמים ממלכתיים עשויים לבצע פעולות שאינן מוכרות בציבור אך ידועות לציבור, מה שיוצר מעטה ברורה של סודיות ואי ודאות. אמנם לנוהג זה עשוי להיות יתרונות מסוימים למוסדות, כמו הוספת ערך תקשורתי, החדרת אי ודאות ליחסי פנים או חוץ, יצירת פחד בקרב הציבור בפנים, או היגוי בתוצאות הבחירות, אבל זה גם עלול להביא לתוצאות לא רצויות. זה מוביל לעתים קרובות ל"סגנון פרנואידי" של פוליטיקה בפקיסטן, שבה אנשים יותר ויותר חשדניים וחסרי אמון במנהיגיהם, במוסדותיהם ובמערכת הפוליטית כולה.

בעולם של היום, שבו החברה האזרחית הפכה גלובלית, עיתונאים חוקרים, עורכי דין לזכויות אדם וחושפי שחיתויות יכולים לתקשר ולשתף פעולה בקלות רבה יותר מאי פעם. זה הוביל לעלייה באתגרים נגד סודיות המדינה והכחשה בלתי סבירה. עם זאת, למרות הטענות על 'קץ הסודיות', ממשלות נלחמות נגד עיתונאים וחושפי שחיתויות, מה שמקשה עליהם לחשוף את האמת. לשינויים בסביבה התקשורתית השלכות חשובות על הבנת פעולות המוסדות. זה לא רק עניין של הפחתת סודיות, אלא ספקטרום של נראות והכרה.

מוסדות משתמשים לעתים קרובות בנרטיבים לא רשמיים כדי להעביר ידע מבלי להכיר בכך באופן רשמי. נרטיבים כאלה נעזרים בהכחשה בלתי סבירה והם שימושיים עבור קהלים מקומיים. הדלפות וסיפורים נטועים הם טקטיקות נפוצות המשולבות להעברת מידע רגיש ללא סיכון של אישור רשמי. פעילויות אחרונות בספקטרום הפוליטי והמשפטי חשפו את קיומה של תוכנית פחד מסווג הנשלטת על ידי פקידים ללא שם. עם זאת, הכרה גלויה בפעולות מסוג זה עלולה להזמין גינוי, הסלמה ותגמול מצד הקהילה המקומית והבינלאומית. לכן, אי בהירות והכחשה בלתי סבירה משמשים כדי ליצור מקום למיתוסים להופיע ולאפשר לפחד להשתלט. גישה זו גם מאפשרת למוסדות לבנות נרטיבים רבי עוצמה שיכולים לעצב את דעת הקהל. על ידי יצירת מקום להיווצרות מיתוסים, מוסדות יכולים לתמרן את התפיסה הציבורית ולשלוט בנרטיב. טקטיקה זו משולבת גם להפצת פחד וחרדה, שעלולות להיות לה השלכות שליליות על החברה כולה.

לסיכום, מוסדות נוטים לאמץ ולקדם את המושג "הכחשה בלתי סבירה". זוהי אסטרטגיה המאפשרת להם להכחיש כל מעורבות או ידיעה על פעולות שנויות במחלוקת או בלתי חוקיות, גם כאשר ראיות מצביעות אחרת. הרעיון מאחורי הכחשה בלתי מתקבלת על הדעת הוא שהיא מציעה הגנה הגיונית ומועילה מבחינה פוליטית למוסד, שכן הוא יכול להרחיק את עצמו מכל עוולה תוך כדי לקצור את היתרונות של פעולות כאלה.

התלבטות זו מציבה אתגר משמעותי הן בתחום האנליטי והן בתחום המעשי. זה יוצר אי בהירות סביב אחריות, ומקשה להקצות אחריות על פעולות שננקטו או החלטות שהתקבלו. בנוסף, זה יכול לטשטש את זהות השחקנים המעורבים במצב מסוים, ולסבך עוד יותר את המאמצים לקבוע אחריות. חוסר בהירות זה יכול להיות בעל השלכות חוקתיות חמורות, שכן הוא יכול לערער את עקרונות השקיפות, ההגינות וההליך ההוגן החיוניים לכל מערכת משפטית או פוליטית. ובאופן פוטנציאלי, פגיעה במוניטין של המוסד ושחיקת אמון הציבור.

Kajal Manshad הוא מועמד לדוקטורט לפוליטיקה ו-IR באוניברסיטת קיל. בעלת תואר שני בלימודי אסיה ובינלאומיים, ותואר ראשון בפוליטיקה ו-IR.

ניקולס