נזר הספיר כי המלכה מאקסימה של הולנד לובשת לכמה מהמינויים החשובים ביותר שלה הוא אחד הקטעים העתיקים, המרהיבים והמוכרים ביותר של מורשת המלוכה ההולנדית. ההיסטוריה שלה מתחילה בשליש האחרון של המאה ה-19, בתקופה של מעבר למלוכה ההולנדית וגם לאירופה, כשבתי המלוכה הגדולים עדיין הסתמכו על תכשיטים ככלי לייצוג מוסדי. זו לא הייתה רק שאלה של מותרות, אלא לכל ועדה היה מסר, כוונה ויעוד ברור לקביעות. הנזר הזה, שהגיע כסט תכשיטים שלם המורכב מעגילים, שני צמידים וסיכה, הוענק כמתנה מלכותית למלכה החדשה.
נזר הספיר נוצר בשנת 1881 על ידי המלך וויליאם השלישי כמתנה עבור אשתו השנייה, המלכה אמה, בת זוג צעירה שהיתה אמורה לבנות את מקומה בחצר, וזמן קצר לאחר מכן, לקבל תפקיד מרכזי כמלכת יורש העצר. התכשיט לא נתפס כיצירה עצמאית, אלא כחלק ממערך גדול של אבני ספיר ויהלומים המיועדים לאירועים ממלכתיים מפוארים. נעשה שימוש בספיר סטיוארט ההיסטורי, אבן חן השייכת לבית אורנג' מאז המאה ה-17. העיצוב הוזמן לבית ההולנדי Maison van der Stichel ומגלם במלואו את הטעם של המאה ה-19: מונומנטלי, סימטרי ונועד לסנוור תחת האור המלאכותי של סלוני הגאלה.
הנזר מורכב מ-33 אבני ספיר מציילון (היום סרי לנקה), בצבע כחול עז, בליווי יותר מ-600 יהלומים ובראשה אבן מרכזית גדולה: ספיר של יותר מארבעים קראט, שהיה חלק מתכשיט קודם של משפחת המלוכה. התוצאה הייתה נזר בגובה רב ונוכחות, עם מוטיבים פרחוניים ואלמנטים ניידים המאפשרים לאבנים לרטוט מעט בתנועה, ולהכפיל את הברק שלהן. זה לא היה תכשיט נוח או דיסקרטי, אבל גם לא היה זה.
כמו תכשיטים מלכותיים רבים מהתקופה, האנסמבל נבנה כבעל צדדיות: חלק מהחלקים ניתנים לפירוק ושימוש חוזר, תוך התאמה להקשרים שונים ולצרכים של כל מלכה. לאורך המאה ה-20, הנזר עבר שינוי טכני מרכזי. בשנת 1928, הוא תוקן על ידי Van Kempen & Vos. מאמינים כי תושבת הזהב המקורית הוחלף בפלטינה, שינוי שאיפשר להקל על משקל היצירה מבלי לשנות את עיצובו ולהתאים אותו לטעמים המודרניים.
המלכה אמה הייתה הראשונה שענדה את נזר הספיר בדיוקנאות רשמיים ובטקסים חגיגיים, ויצרה תקדים שממשיכיה כיבדו. לאחר מותה עבר התכשיט לבתה, המלכה וילהלמינה, ולאחר מכן למלכה יוליאנה, שענדה אותו בהזדמנויות משמעותיות במיוחד, כמו ביקורי מדינה וחגיגות בינלאומיות. ביאטריקסתחילה כנסיכת כתר ומאוחר יותר כמלכה, המשיכה להשתמש בניזר, אם כי בשימוש מאופק יותר, לעתים קרובות שילבה אותו עם חלקים אחרים של האנסמבל או שמרה אותו למינויים דיפלומטיים מאוד ספציפיים. בכל המקרים, התכשיט נשאר קשור לדמותה של המלכה בפונקציות מייצגות.
עם הגעתה של המלכה מאקסימה לכס המלכות, נזר הספיר חזר לבולטות שנראתה שמורה לתקופות אחרות. המלכה בחרה בו לאחד הרגעים החשובים בחייה המוסדיים: ההכתרה של המלך וילם-אלכסנדר בשנת 2013. באותו יום, בשילוב עם שמלה כחולה אינדיגו, מאקסימה הבינה בצורה מושלמת את המשקל הסמלי של קופסת התכשיטים המלכותית. מאז, היא לבשה אותו בכמה מארוחות הערב הממלכתיות הגדולות של שלטונה, תמיד בהקשרים של נראות מקסימלית. בניגוד למלכות אירופאיות אחרות, הנוטות להגביל את השימוש ביצירה מסוג זה, מאקסימה בחרה להצדיק אותה, תוך שילובה בדימוי עכשווי שאינו מוותר על המסורת.
מעבר לערכו ההיסטורי או האמנותי, נזר הספיר מייצג רעיון מאוד ספציפי של כוח. הכחול העמוק של אבניו מתייחס ליציבות, המשכיות וסמכות – ערכים שהמלוכה ההולנדית ביקשה להקרין לאורך זמן. לא במקרה מדובר באחד החלקים המרשימים ביותר של קופסת התכשיטים, הן בגודלה והן בגובהה, והצבע שלה הופך לאמירה ויזואלית שאי אפשר להתעלם ממנה.
פורסם במקור ב ווניטי יריד ספרד.
