מחקר מגלה כי ילדי מיעוטים גזעיים ואתניים, במיוחד ילדים שחורים, נוטים יותר לסבול מנדודי שינה ארוכי טווח, החל בילדות וממשיכים לבגרות צעירה. מצב מתמשך זה, המקושר למספר בעיות בריאותיות, מדגיש את החשיבות של זיהוי מוקדם והתערבות כדי להפחית סיכונים בריאותיים עתידיים.
ילדים שחורים היו בסיכון גבוה פי 2.6 לסבול מנדודי שינה שמתחילים בילדות וממשיך בבגרות הצעירה, בהשוואה לילדים לבנים.
אנשים רבים התמודדו עם לילה או שניים של חוסר שינה, מבלים שעות חסרות מנוחה ולא מסוגלים להיסחף לישון או להישאר ישנים. עם זאת, עבור מספר אנשים, בעיות שינה אינן רק אירוע חד פעמי; בעיות אלו יכולות להתחיל כבר בילדות.
צוות, בראשות חוקרי פן סטייט, מצא שילדים ובני נוער מקבוצות מיעוטים גזעיים ואתניים מושפעים באופן לא פרופורציונלי מתסמיני נדודי שינה מתמשכים שמתחילים בילדות ונמשכים עד הבגרות הצעירה. באופן ספציפי, לילדים שחורים היה סיכוי גבוה פי 2.6 לחוות בעיות שינה ארוכות טווח אלה בהשוואה לילדים לבנים. הממצאים מדגישים את הצורך לזהות תסמיני נדודי שינה מוקדם ולהתערב בטיפול המותאם לגיל.
"נדודי שינה הם בעיה של בריאות הציבור", אמר חוליו פרננדס-מנדוזה, פרופסור במכללת פן סטייט לרפואה ומחבר בכיר של המחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת לִישׁוֹן. "זיהינו שיותר אנשים ממה שחשבנו סובלים מנדודי שינה שהופיעו בילדות שבהם התסמינים מתחילים בילדות ונשארים כרוניים לאורך כל הדרך בבגרות הצעירה."
שינה לקויה קשורה למחלות קרדיומטבוליות, דיכאון וחרדה, בין השאר. עם זאת, כשמדובר בשינה וילדים, תסמיני נדודי שינה לא תמיד נלקחים ברצינות. פרננדס-מנדוסה אמרה שרוב האנשים מניחים שקושי להירדם ולהישאר לישון הוא שלב שילדים יצמחו ממנו.
"נדודי שינה זה לא כמו פחדי שינה בילדות או הליכה סהרורית. זה לא יעבור עם ההתבגרות וההתבגרות עבור ילדים רבים", אמרה פרננדס-מנדוסה. נדודי שינה שהופיעו בילדות מעניקים סיכון גדול יותר לבעיות בריאותיות בגלל החשיפה הכרונית לחוסר שינה, הוא הסביר. הסיכונים הללו עשויים להיות גבוהים יותר עבור ילדים שחורים והיספנים/לטינו בהשוואה לילדים לבנים שאינם היספנים מכיוון שהפערים בדפוסי השינה מתחילים בגיל צעיר.
ממצאי מחקר על נדודי שינה בילדות
החוקרים עקבו אחר 519 משתתפים מ-Penn State Child Cohort, מחקר אקראי מבוסס אוכלוסיה שהוקם בשנת 2000. המשתתפים גויסו לראשונה כילדים בגיל בית ספר, בין הגילאים 5 עד 12, ואחריו עקבו כמתבגרים ומבוגרים צעירים, עם הערכות בגילאים ממוצעים של 9, 16 ו-24, בהתאמה. כל נקודת זמן מייצגת שלב התבגרות והתפתחות שונה. בכל שלב, המשתתפים – או הוריהם במהלך הילדות – דיווחו על קושי בהירדמות או להישאר לישון ועברו מחקר שינה במעבדה כמו זה ששימש לאבחון דום נשימה בשינה או הפרעות שינה אחרות. לאחר מכן נעשה שימוש בנתונים אורכיים אלה כדי לקבוע מה קורה לשינה במהלך תקופת החיים הספציפית הזו. החוקרים רצו לדעת: האם נדודי שינה שמתחילים בילדות חולפים עם הגיל או שהם נמשכים?
המחקר הוא אחד הראשונים לבחון כיצד תסמיני נדודי שינה בילדות מתפתחים בטווח הארוך ולחקור כיצד מסלול נדודי השינה שונה בין קבוצות גזעיות ואתניות, תוך התייחסות לפער בספרות המחקר, אמרה פרננדז-מנדוזה. החוקרים מצאו של-23.3% מהמשתתפים היו תסמיני נדודי שינה מתמשכים, עם תסמינים בכל שלוש נקודות הזמן, ו-16.8% פיתחו תסמיני נדודי שינה בבגרות צעירה. בחלוקה לפי גזע ומוצא אתני, המשתתפים השחורים היוו את החלק הגדול ביותר של אלו עם תסמיני נדודי שינה מתמשכים, ואחריהם צעירים היספנים/לטינוניים.
בפרט, בהשוואה למשתתפים לבנים שאינם היספנים, למשתתפים שחורים היה סיכוי גבוה פי 2.6 לסבול מתסמיני נדודי שינה שנמשכו במהלך הבגרות הצעירה. יתרה מכך, למשתתפים שחורים היו סיכויים גבוהים יותר – פי 3.44 – שתסמיני נדודי השינה שלהם יימשכו ולא ייפתרו לאחר הילדות בהשוואה לעמיתיהם הלבנים שאינם היספנים. המשמעות היא שבקרב ילדים שחורים שהסימפטומים שלהם נמשכו מעבר למעבר מילדות לגיל ההתבגרות, הסיכוי שהסימפטומים שלהם יחלפו במעבר לבגרות פחות. למשתתפים היספנים/לטינויים היה סיכוי גבוה פי 1.8 לסבול מתסמיני נדודי שינה מתמשכים בהשוואה למשתתפים לבנים.
“לא צריך לחכות עד שמישהו יגיע למרפאה כמבוגר שסבל משינה לקויה כל חייו. אנחנו צריכים לשים לב יותר לתסמיני נדודי שינה אצל ילדים ומתבגרים", אמרה פרננדס-מנדוזה.
מחברים אחרים של פן סטייט על המאמר כוללים: אדוארד ביקסלר, פרופסור אמריטוס; אלכסנדרוס וגונצאס, פרופסור; קריסטינה לנקר, עוזרת פרופסור; סוזן קלהון, פרופסור חבר; ורייגן אתה, מומחה ברפואת שינה, כולם חברים במחלקה לפסיכיאטריה ובריאות התנהגותית, פן סטייט בריאות המרכז הרפואי מילטון ס. הרשי, פן סטייט קולג' לרפואה. Jiangang Liao, Fan He ו-Duanping Liao הם כולם סגל המחלקה למדעי בריאות הציבור במכללת פן סטייט לרפואה. מחברים נוספים הם רופשה סינג, פוסט-דוקטורט במכון הלאומי להזדקנות, וצ'נדרה ג'קסון, חוקרת בכירה, המכון הלאומי למדעי הבריאות הסביבתית של המכונים הלאומיים לבריאות (NIH).
העבודה מומנה על ידי המכון הלאומי ללב, ריאות ודם, המרכז הלאומי לקידום מדעי התרגום של ה-NIH, המכון הלאומי למדעי בריאות הסביבה, המכון הלאומי להזדקנות, המכון הלאומי לבריאות מיעוטים ובריאות. התוכניות התוך-מורליות ב-NIH.
