ההתקפות של טראמפ על חופש העיתונות סוללות את הדרך לסמכותיות

בשנת 2024, הדמוקרטים רצו בביטוי התפיסה "אנחנו לא חוזרים". גם לאחר התבוסה המהדהדת של המפלגה, ייתכן שההימנון היה נבואי יותר ממה שדמיינו. מחקרים חדשים מראים שברגע שמדינה מתחילה ירידה לסמכותיות קשה מאוד להפוך. והווקטור הראשון של ההתקפה הוא לרוב העיתונות החופשית.

הממצאים מגיעים מ"דוח הדמוקרטיה 2025 ", ממש ממכון ה- V-DEM, פרויקט מחקר דמוקרטיה עולמי שנגמר מאוניברסיטת גטבורג בשבדיה שמערך הנתונים שלו נחשב לתקן הזהב. לראשונה מזה למעלה מעשרים שנה, לפי הערכת המחקר, בעולם יש כיום יותר אוטוקרטיות (91) מאשר דמוקרטיות (88), עם דמוקרטיות ליברליות (29) כיום סוג המשטר הכי פחות נפוץ. עשרים ושבע מדינות עברו מדמוקרטיות לאוטוקרטיות מאז 2005. "אם האוטוקרטיזציה תתחיל בדמוקרטיה, ההסתברות לשרוד נמוכה מאוד", מציינים המחברים. "הנשק האהוב על אוטוקרטים הוא צנזורה תקשורתית."

באשר לארצות הברית, חוקרי V-DEM רשמו ירידה נוקבת במדד הדמוקרטיה במהלך הקדנציה הראשונה של דונלד טראמפ והתאוששות חלקית תחת הנשיא ג'ו ביידן. בחודשים הראשונים של טראמפ 2.0, ההפעלה מואצת במהירות. "השתיקה המאפשרת בקרב המבקרים החוששים מגמול כבר נפוצה", מציין הדו"ח.

בעוד ש- V-DEM עדיין מסווג את ארה"ב כדמוקרטיה ליברלית, שני חוקרים מובילים בדמוקרטיה, סטיבן לויצקי וכן Lucan A. Way, מאמינים כי אמריקה נמצאת על סף המעבר למערכת סמכותית. "סמכותיות אינה דורשת הרס את הסדר החוקתי", הם כותבים במהדורה האחרונה של ענייני חוץ. "מה שעומד לפנינו אינו דיקטטורה פשיסטית או מפלגתית אחת, אלא סמכותיות תחרותית-מערכת בה מפלגות מתחרות בבחירות אלא ההתעללות של המכהן בכוח מטה את המגרש נגד האופוזיציה."

מחקרי V-DEM מצביעים על כך שעיתונות חופשית היא בולטת מפתח נגד איחוד סמכותי ומציעה את ההימור האפשרי בקרב על חופש העיתונות בארה"ב. התקיפה התקשורתית כבר תועדה היטב. ציות צפוי הוא רווח – החל מ הוושינגטון פוסט, מה שהרכיב את קטע דעתו, לחדשות ABC, שבחרו ליישב תביעת לשון הרע שהגיש טראמפ ולא להילחם בה. סוכנות הידיעות AP נשארת נעולה מבריכת העיתונות של הבית הלבן מכיוון שהיא מסרבת לאמץ את הכינוי של טראמפ למפרץ מקסיקו. משפיעים פרו-טראמפ עולים על מדיה מסורתית מהבית הלבן לפנטגון. ותביעותיו של טראמפ טוחנות קדימה. בפעולה נגד CBS News, טראמפ התנגד לעריכת א 60 דקות ראיון עם קמלה האריס; חדשות CBS מפינות את האישום. טוען טראמפ מרשם Des Moines ביצע הונאה כשפרסמה סקר מראש של הנחתה המציגה את האריס בראש (אם כי קשה לטעון לנזקים מאז שטראמפ זכה באיווה – ובבחירות); THE לִרְשׁוֹם וחברת האם שלה, גנט, תיארה את המקרה של טראמפ נגדם כחסר כבוד. הנשיא הלך גם אחרי מועצת פרס פוליצר, ואמר כי זה העלה אותו – חיבר אותו? – כאשר היא הגנה על החלטתו לכבד את הניו יורק טיימס וכן וושינגטון פוסט על דיווח על המאמצים הרוסים להשפיע על הבחירות בארה"ב 2016.

תקיפה תקשורתית נוספת נראתה פחות אך תוצאתית באופן מיידי מבחינת איחוד הכוח האוטוקרטי: הסרת קול אמריקה. מחברי פרויקט 2025 כמעט 900 עמודים "המנדט למנהיגות: ההבטחה השמרנית" הציעו לטראמפ הנחיות מאוד ספציפיות לגבי מה שעליו לעשות עם VOA ושאר כלי התקשורת האמריקניים במימון משלמי המסים בארה"ב. על הנשיא, הדו"ח, על הדו"ח, צריך לרפורמה בסוכנות האמריקאית לתקשורת גלובלית (USAGM), לסוכנות המפקחת על אותם חנויות, לצמצם את עצמאותה, לקצץ את עלויותיה ולהביא אותה לשליטה ישירה של הרשות המבצעת כדי "לספר את הסיפור של אמריקה ולקדם את החופש והדמוקרטיה ברחבי העולם." בדצמבר הודיע ​​טראמפ כי אחד האקוליטים הנלהבים שלו, מכחיש בחירות לייק קארי, הייתה הבחירה שלו לשמש כמנהל VOA.

עיתונאים שדיברתי איתם ב- VOA הניחו כי לייק, שהיה לו קריירה ארוכה ככתב טלוויזיה לפני שהשיק קמפיינים לא מוצלחים עבור מושל וסנטור באריזונה, ינסו להפוך את קול אמריקה לקולו של טראמפ, למרות טענותיה להפך. הם נבהלו מכיוון שהמשימה של VOA כפי שהוקמה בשנת 1942 היא לקדם כוח רך אמריקני על ידי הצגת הערך של עיתונות עצמאית, לרוב במקומות שבהם לא קיימת עיתונות חופשית. אבל הם לא היו מוכנים למה שקרה אחר כך.

בעוד המינוי הרשמי של לייק כמנהל VOA חיכה לאישור הסנאט של המנכ"ל הבא של ה- USAGM, בתחילת פברואר, אלון מאסק קרא לשדרן להיסגר לחלוטין. כעבור שבועות, לייק נבחרה ליועצת המיוחדת ל- USAGM ונשבע ב -3 במרץ. זמן קצר לאחר מכן, על פי הדיווחים, היא הופיעה במטה VOA עם כמה עובדי Doge בגרירה. ב- 15 במרץ, בעקבות צו ביצוע של הנשיא המבקש לפרק את ה- USAGM, כמעט כל צוות ה- VOA, יותר מ -1,300 איש, הועמדו לחופשה מנהלית, וקבלנים במשרה מלאה הסתיימו בחוזיהם. חוקיות ההתחייבות כולה מאתגרת בתביעה שהוגשה ב -21 במרץ שמכנה את לייק כנאשם.

כאשר מיליוני הצופים והמאזינים של VOA מרחבי העולם מכוונים פנימה, הם קיבלו אוויר מת או מוזיקה על לולאה. זה הזכיר ותיק VOA סטיב הרמן של כיסוי הפיכות בחו"ל. "הייתי על הקרקע במקומות ברחבי העולם ופתאום המוזיקה נדלקת במקום לתכנות-זה כמו, אה-אה, אני יודע מה קורה", אומר הרמן-הכתב הלאומי הראשי ומפקד לשכת הבית הלבן לשעבר, שכבר הושעה על ידי ה- USAGM על פעילותו במדיה החברתית, לפני שאר חבריו לחופשה. "ההפסד אינו ניתן לחישוב לדימוי של אמריקה."

בשלב הבא בגוש החיתוך של דוג יכול להיות התקשורת הציבורית בארה"ב: תחנות NPR ו- PBS ברחבי המדינה, הממומנות גם הן בחלקן על ידי משלמי המסים האמריקאים. ועדת המשנה של הדוג של הקונגרס, בהובלת נציג מרג'ורי טיילור גרין, שמע השבוע עדות מראשי NPR ו- PBS, וההליכים היו בהילה של משפט מופע. "כשאנחנו ממשיכים לחקור פסולת, הונאה והתעללות, איננו יכולים לחפש רחוק מהתאגיד לשידור ציבורי", אמרה גרין בהצהרת הסגירה שלה, בה היא אמרה שהוועדה תקרא לפרק את הארגון ולפרק אותו. "ממה ששמענו כאן היום, העם האמריקני לא יאפשר לממן תעמולה כזו באמצעות הממשלה הפדרלית."

בממוצע, תחנות חברי NPR מקבלות כ -10% מהכנסותיהן מהתאגיד האמריקני לשידור ציבורי, הממומן על ידי הקונגרס. ובכל זאת, ניתוק בחיתום יכול להיות הרסני, במיוחד לתחנות מקומיות באזורים כפריים יותר. ג'ים שכטר, נשיא ומנכ"ל הרדיו הציבורי של ניו המפשייר, אומר לי כי אזרחים ברחבי מדינתו הסגולה תלויים ב- NPR כמקור חדשות ראשוני וממשיכים להסתמך על רדיו במקרי חירום. "זו גם המדינה שלי", אומר שכטר ומתאר את הדאגה שלו לגורל התקשורת הציבורית. "אתה לא מוריד ממני דברים פשוט כי אתה לא אוהב אותם."

מעבר לאיום על ה- NPR עצמו, התלבטויות פומביות בערך העיתונות המבוססת על עובדות בדיון בקונגרס עלול לרכך עוד יותר את הרגשות הציבוריים ולהניח את הקרקע להתקפות משפטיות על התקשורת הלאומית העצמאית. טראמפ ציין כי אלה עשויים להגיע, ועל סמך הצהרות קודמות יכולות להיות גבוהות על סדר היום של מנהל ה- FBI של טראמפ, קאש פאטל.

מאוחר, הנשיא זרק גם צל על CNN, MSNBC ורשתות חדשות גדולות אחרות, ואמר כי "זה לגמרי לא חוקי מה הם עושים", והפרסם בפלטפורמת המדיה שלו, האמת חברתית, לקרוא לעיתונאים בשמו, לפעמים באמצעות כפלות מתנשאות. אמנם החלקים כאלה עשויים להיראות קטנוניים (הנשיא רק מבטא את פיקתו, אם נהוג, הם למעשה משמשים כדי לאותת למגניו של טראמפ כי השקעים האלה ואנשי החדשות הם משחק הוגן. זה חלק מאותו ספר משחק שטראמפ השתמש בעצרות, ולעתים מבהיר את חברי הקהל כדי לטרוח את נציגי התקשורת בעט העיתונאים.

זה גם מציב דוגמא לתומכיו – ואחרים בממשל. מזכיר ההגנה פיט הגשת, לדוגמה, המשך לנתיב המלחמה השבוע. לאחר שנחשף כי הוא שיתף מידע צבאי רגיש בצ'אט קבוצתי, תוך שימוש באות אפליקציית ההודעות המוצפנת, הוא לא קיבל בפומבי את האחריות לפגיעה ביטחונית פוטנציאלית, וגם הנשיא לא יצא מיד והפיל אותו. במקום זאת, Hegseth ניסה להפעיל את השולחנות אטלנטיק עורך הראשי ג'פרי גולדברג– העיתונאי שככל הנראה הוסיף שלא במודע לשיחת האות של הפקידים על תקיפה צבאית ארה"ב בהמתנה לתפקידי חות'ים בתימן. זה לא היה רק ​​"להאשים את המסנג'ר." זה היה: העלאת שאלות לגבי אמינותו של חבר בתקשורת כדי להסיט את תשומת הלב מהתנהגותו של האדם – ולהדמיז את אותו עיתונאית בתהליך.

נראה כי ההתקפות של טראמפ על התקשורת המסורתית הן רק חלק מהאסטרטגיה שלו. ככל הנראה חלק שני הוא מאמץ לנהל או לעודד פלטפורמות בתוך המערכת האקולוגית התקשורתית התומכים בו-מ- X לאמת חברתית ועד לקסטורי ברו שהתקיימו סביב הקמפיין שלו. "אוטוקרטיות תחרותיות תמיד מנסות לשלוט בתקשורת", אומר קייט רייט, מלומד תקשורת באוניברסיטת אדינבורו, לשעבר עיתונאי BBC, ושותף לספר על VOA. "לעתים קרובות השליטה הזו היא סמויה, אך היא יכולה להיות גלויה גם כן. זה מכה שיחות פומביות על סוגיות פוליטיות לטובת הממשל השולט, תוך קיום אשליה של דמוקרטיה מלאה וחופשית."

זו הסיבה שחשוב כל כך לשים את הפרספקטיבה מה המשמעות של המאמצים הללו לערער את התקשורת מבחינת הפוטנציאל הירידה האמריקאית לאמוטטריזם, כחלק מהתקפה רחבה יותר על מוסדות חיים דמוקרטיים, מחברה אזרחית ועד אוניברסיטאות. על פי המחקר של V-DEM, "שיעור ההרוגים" של המשטרים הדמוקרטיים שהחלו במגלשה לאוטוקרטיה הוא 67%, והחלון להפוך את הדברים הוא בדרך כלל כחמש שנים. נראה כי אין הרבה הסכמה בקרב חוקרי הדמוקרטיה לגבי כמה רחוק לאורך ארה"ב מבחינת המעבר האוטוקרטי שלה. אבל דבר אחד ברור. לאחר 10 שנות ירידה, ריבאונד דמוקרטי הוא "קרוב לבלתי אפשרי", על פי תקציר המדיניות V-DEM שנערך לאחרונה.

גורל הדמוקרטיה של אמריקה, אפוא, תלוי במידה טובה במאבק לשימור חופש התקשורת. קווי הקרב כבר לא נוגעים למי ששולט בסיפור או מי מקבל גישה לנשיא. זה יותר יסודי. ארגוני תקשורת ברחבי הארץ חייבים להפגין כדי להגן על זכויותיהם, להגן על אנשיהם ולדווח על החדשות בעצמאות. מבחינה מעשית, פירוש הדבר להכין את אולמות החדשות שלהם לעבוד בסביבה יריבה יותר, למרשים משאבים משפטיים ובניית בריתות חזקות סביב מחויבות משותפת לחופש העיתונות. אם הם נכשלים – והסוללות כבר נפרצו – אז העתיד הסמכותי של אמריקה עשוי להיות בלתי נמנע. ברגע שהאוטוקרטיה תופס, קשה מאוד להתנתק. יתכן שלא יש חזרה – לדמוקרטיה.